פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מְעָרוֹת הָעוֹר פְּרוּצוֹת – קריאה בספר 'עֲרֵמָה מְלֻכְלֶכֶת בְּכָל חֶדֶר' מאת ריקי כהן (ספרא 2013

"מְעָרוֹת הָעוֹר פְּרוּצוֹת" – קריאה בספר 'עֲרֵמָה מְלֻכְלֶכֶת בְּכָל חֶדֶר' מאת ריקי כהן (ספרא 2013

גיא פרל | 30/11/2014 | הרשמו כמנויים

אִם בַּקּוֹל שֶׁלָּךְ
בְּקוֹל הַיּוֹם הָאָבוּד הַזֶּה
טְבוּעִים רְסִיסֵי קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא
אִם צָעַקְתְּ אוֹתָם מִמֵּךְ
מִמֵּיתְרֵי הַשָּׁנִים הַנִּרְדָּפוֹת
מִמֵּיתְרֵי שֹׁרֶשׁ עָמֹק
מִבְּאֵר אֵינְתַּחְתִּית
שֶׁטִּפַּסְתְּ מִתּוֹכָהּ
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ –
שִׁירִי אֶת זֶה
שיר זה, המופיע לפני השער הראשון ומהווה פרולוג לספר כולו, מפגיש את הקורא עם השבר הראשוני ממנו עולים רבים מן השירים שלפניו – שבר בסיס האם. בשירים אלו בחרתי להתמקד ברשימה זו. עלייתה של כהן מבאר אֵינְתַּחְתִּית הנו תהליך מתמשך ואין סופי, ובאמצעות כתיבתה היא מבקשת להפוך את רסיסי קול האם השבורה העולים ממעמקיה - מצעקה לשירה. תנועה זו המופיעה בצלילות רבה בשיר הפותח, שזורה לאורך הספר כולו. כהן אינה מתמודדת רק עם זיכרונות קשים ברמה הפרסונלית, כי עם התעוררות אספקטים שליליים של ארכיטיפ האם – אם פנימית שאינה פרסונלית – אשר נטענו במשמעות שלילית והם פועלים בנפשה וחייה. בין השאר, בא הדבר לידי ביטוי באיכותם הארכיטיפית של הדימויים המשמשים לתיאור האם או התחושות הכרוכות בה. לדוגמא - "הַמְּצוּלוֹת נוֹעֲלוֹת לֶסָתוֹת / אִמָּהִיּוֹת / עַל קְצֶה הַמָּשׁוֹט" (עמ' 34); בשיר 'שְׁנָתַיִם וּמֵאָה' העוסק בשחזור ניסיון בריחה שלה מאמא לסבתא כאשר הייתה בת שנתיים בלבד – "אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת בְּדִמְיוֹנִי / קִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי שֶׁל / בְּדִידוּת תִּינוֹקִית / אַסְפַלְט צוֹרֵב / וּלְפָחוֹת מֵאָה זְאֵבִים רָעִים כּוֹלֵל אוֹתָךְ." (עמ' 27); או בשיר ללא שם בעמ' 21 - "כְּמֶרְחַק הָאִמָּא-צֵל הַהִיא / בְּגִנַּת הַשַּׁעֲשׁוּעִים / מַבָּטָהּ הַמֵּת / מִתִּינוֹקָהּ הַיּוֹנֵק." וקיימות דוגמאות רבות נוספות.
כהן עלתה מבאר האֵינְתַּחְתִּית ובנתה מבנה יציב – "כְּשֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת עוֹד לִפְנֵי כִּתָּה א / לְהִתְחַמֵּם בְּעוֹרִי שֶׁלִּי / וְאַחַר כָּךְ / לְלַמֵּד אֶת כְּתָלֵי הַבַּיִת / לִסְתֹּר אֶת רֵיחָהּ הַנִּצְחִי / בְּחֻמְצָה שֶׁכָּל כֻּלָּהּ / בְּרִיאוּת." (עמ' 25), מבנה המכונה בין השאר "הַפְּלָנֵטָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַשְּׂמֵחוֹת" (עמ' 51, 52). אולם, היא צועדת על קליפה דקה אשר תחתיה, סמוך למודע, נשמעת "יִלְלַת הָאַנְטִילוֹפָּה הַגְּדֵלָה בַּמַּרְתֵּף הַפָּרוּץ" (עמ' 68), תחתיה רוחשים חומרי השבר הראשוני – "מָחָר יוֹם חָדָשׁ / לְהַגִּישׁ חֶשְׁבּוֹנִית / עַל צִיּוּת לַשְּׁפִיּוּת / הַכֹּל יִתְרַגֵּל כַּהֲלָכָה / אִישׁ לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַעַת / שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנָיו, / מַהֲלוּמָה." (עמ' 41).
כתוצאה מן החיים על פני קליפה דקה, עצירת שטף החיים הכרוכה בעליית חומרי הלא מודע אל המודע נחויית כמסוכנת. דוגמא לדבר ניתן למצוא בשיר 'בשערי עולמות השינה' (עמ' 46) אותו אביא בשלמותו. בשיר מתוארת באופן מעורר השתאות החלשות המודעות, המובילה באופן בלתי נמנע לעלייתם של אותם חומרים ארכיטיפיים:
בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת הַשֵּׁנָה
אֵיבָרִים מִתְדַּפְּקִים בֵּין עֲדִינוּת לְיֵאוּשׁ
הִנֵּה נִפְתָּח הַמַּסָּע
מוֹרַד הַזִּכָּרוֹן
דֶּרֶךְ הַיָּגוֹן
נְטִישׁוֹת צָפוֹת כְּמֶדוּזוֹת
מְעָרוֹת הָעוֹר פְּרוּצוֹת
בָּאֲדָמָה מְבַעְבַּעַת שְׁאָגָה
וְיוֹתֵר, כָּרָגִיל,
אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת.
גם בשיר 'עצירה' (עמ' 53) המתאר את כניסתו של יום הכיפורים מתואר תהליך דומה: "גַּם הַיְּלָדִים / שֶׁחָדְלוּ מִמִּשְׂחָקָם / הֵבִינוּ / שֶׁמִּישֶׁהוּ עָצַר אֶת הַתְּנוּעָה, / שָׁלַף אֶת הַסּוֹלְלָה הַגְּדֻלָּה, / רוֹקֵן אֶת הַמְּגֵרָה. / אֵיזֶה שֶׁקֶט נוֹרָא. // וְאָז / הִתְנַקְּשָׁה בִּי יְדִיעָה."
לעומת שתי דוגמאות אלו, מרתק להתבונן בשיר 'שֶׁתֶן' (עמ' 17) היות ואף בו מתוארת עצירה, אך היא שונה באיכותה. כהן מתארת אישה טובלת לבדה באמבטיה "אַחֲרֵי שֶׁהַתִּינוֹק נִשְׁלָף עַל יְדֵי אָבִיו, נֶחְלָץ מֵהָאִינְטִימִיוֹת הַמֵּימִית, וּמוֹתִיר לְאִמָּא בִּלְעָדִיּוּת כִּמְעַט מֻחְלֶטֶת עַל כָּל אֵיבָר בְּגוּפָהּ.". היא משתינה באמבטיה – "בַּתְּחִלָּה הִיא נִתְקֶפֶת הֶלֶם מִן הַמַּעֲשֶׂה הַמַּתְרִיס וְהַתּוֹקְפָנִי שֶׁל הַגּוּף, אֲבָל אָז הִיא נִכְנַעַת, צָפָה בְּמֵי הַשֶּׁתֶן רְפוּיָה וְנִפְסֶדֶת [...] זֶהוּ רֶגַע עִלָּאִי שֶׁל אֹשֶׁר, בָּאַמְבַּטְיָה, עִם הַשֶּׁתֶן. הִיא מַצְלִיחָה לְנַתֵּק אֶת הָאָזְנַיִם מֵהַגּוּף, לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ מִחוּץ לַחֶדֶר, לֹא לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת לְמִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה." השיר מתאר נסיגה, ולו לרגע, למצב עוברי, אורובורי – היא צפה במי האמבט המעורבים בשתן כפי שברחם אמא היא צפה במי השפיר המהולים בשתן של עצמה. מצב זה מאפשר שחרור כפול – הן מנטל האמהות והן ממכאובי השבר בבסיס האם. השחרור מנטל האמהות קל להבנה - באותם רגעים היא העובר, לא אמו של התינוק. הבנת השחרור הנוסף מורכבת יותר - שלא כמו בעצירות אחרות המתוארות בספר, הפעם לא עולים מן הלא מודע החומרים הארכיטיפיים הכרוכים באם אליהם התייחסתי בהרחבה. ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה אף היא באיכותה העוברית של החוויה - כל עוד לא מתייצב התינוק אל מול אמו כאובייקט ובו ברגע מתחיל את מסע פרידתו מעליה, אין הוא נחשף כלל להיבטיה השליליים, הפרסונלים או ארכיטיפליים, המאיימים ומבקשים לבולעו חזרה לתוכה. חווית האמבטיה המהולה בשתן כרוכה ברגרסיה כה עמוקה ומבורכת, עד כי מתאפשר שחרור אף מן הפחדים המתעוררים בעצירות אחרות ברצף החיים.
עמדתה של כהן כלפי אימה אינה כוללת רק את הצורך להישמר ולהתרחק. היא מתארת עצמה כ "אֻמָּה שֶׁל רְגָשׁוֹת אַמְבִּיוָלֶנְטִיּים / וּשְׂפַת הַאִם שֶׁלִּי הִיא הַפְרָעָה." (עמ' 55). לצד ההתרחקות יש געגועים רבים, למשל - "סְלַח לִי כִּי שְׁטוּפַת גַּעְגּוּעַ אֲנִי / אֶל הָאַחֶרֶת / אֶל הַהוֹלֶמֶת בִּי דֶּרֶךְ הַקִּירוֹת הַדַּקִּיקִים, / עוֹלָה מִמַּרְתֵּף אַכְסַנְיַת הַתָּמִיד שֶׁלִּי / אֶת קוֹלוֹת תְּבִיעָתָהּ / אֵין לְהַסְּוֹת. / הַפְרָעָה זוֹ, / מְהוּמַת הַפִּתְאֹם, / הַשִּׁיר" (עמ' 67), וחרטה - "בַּשָּׁעוֹן יֵשׁ מְחוֹג חֲרָטָה / מְחְוֹג פְּצִיעָה" (עמ' 40). מעניין לראות כי רגשות אמביוולנטים דומים יש לכהן גם כלפי עצמה כאם והיא נוגעת באומץ באפשרות שהאם השבורה שהיא נושאת בתוכה באה לידי ביטוי גם באמהותה – "הַסִּימָנִים שֶׁאֲנִי מוֹצֵאת בְּךָ / קוֹדְחִים אוֹתִי / הֲרֵי זוֹ הַנְּשֹׁרֶת שֶׁלִּי / וְהִיא מְאַכֶּלֶת." (גנטיקה', עמ' 14). כהן מתייחסת אל ילדיה תוך שימוש בדימויים בעלי אותה איכות ארכיטיפית המאפיינת אותה ואת תחושותיה מול אימא – "הַיְּלָדִים גָּדְלוּ וְנוֹלַד לָהֶם / אוֹקְיָנוֹס עֶצֶב עַצְמָאִי" (עמ' 70); "וְהִשָּׁמֵר, יַלְדִּי, / מִמַּדְרֵגוֹת הַיְּצִיאָה מֵהַבְּרֵכָה הַגּוֹעֶשֶׁת, / הֵן נְמַסּוֹת תַּחַת רַגְלַיִךְ." (עמ' 14); או בשיר בעמ' 15, המתאר את היפרדותו המתמדת של בנה מעליה - "כְּשֶׁמָּעַרְבֹּלוֹת הַטּוּרְקִיז / מְסַחְרְרוֹת אֶת בְּנִי / הֵן מְבַקְּשׁוֹת אוֹתוֹ / כְּשֶׁהַקֶּצֶף כּוֹתֵב עַל גּוּפוֹ / אֶת אִי-מַהוּתִי / אֶת נִפְרָדוּתוֹ כָּכָה אֲנִי שׁוֹקַעַת".
בשיר 'דיור מוגן' (עמ' 29) מתוארת פרידתה של כהן מעל אמא. בשורותיו האחרונות של השיר מכמיר הלב מופיעים שברי האם מן השיר הראשון, וגם בו מתוארת אין סופיותו של תהליך הפרידה, עבור מי שחיה על גבי קליפה דקה תחתיה רוחש השבר.
וְאִמָּא מִתְכַּוֶּצֶת שׁוּב
לַתִּינֹקֶת הַהִיא שֶׁהִכַּרְתִּי,
בִּכְיָהּ לֹא יַנִּיחַ
לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר.
לַיְלָה טוֹב כְּמִיהוֹת
לַיְלָה טוֹב נְמֵרָה גְּמוּרָה
עַל הַשְּׁבָרִים הַמַּזְהִירִים שֶׁלָּךְ,
אֲנִי צוֹעֶדֶת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.

הרשימה פורסמה ב'עיתון 77', גליון 378, אוק'-נוב' 2014

עוד בבלוג של גיא פרל

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.