יום הרווקים- כיצד מסייעת השפה הפסיכולוגית להבניה של הרווקות כתסריט חיים שאינו לגיטימי?
שפיות זמנית | 16/11/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בשבוע שעבר, בתאריך הסמלי 11.11 צוין בסין יום הרווקים (singles' Day). התאריך נבחר בשם הבדידות, שהיא תמיד אחד ואחד ולא שניים. ברחבי האימפריה האסייתית מצוין ה'חג' במסיבות ומפגשי קריוקי שעורכים הרווקים, וברחבי הרשת הוירטואלית זכה היום לתרגום קפיטליסטי למהדרין והוכתר כיום הקניות המקוון הגדול בעולם, כי מה נותר עוד לרווקים לעשות מלבד שופינג?
כש'הרווקים', לא קונים בגדים או חוגגים, הם בדרך כלל חיים את חייהם ככל האדם, אך החל מגיל מסוים, גם נאלצים להתמודד עם שיח תרבותי (ומופנם) הרואה ברווקות קטגוריה 'פגומה', המוגדרת בעיקר על דרך השלילה – לא נשוי, ללא בן זוג (נשואים, לצורך העניין, לא מוגדרים כמי שאינם רווקים). במאמר מרתק שהתפרסם בכתב העת 'סוציולוגיה ישראלית'*, עוסקים ד"ר כנרת להד וד"ר אבי שושנה בהבניה של הרווקות בשפה הפסיכולוגית כפי שזו משתקפת בתרבות הפופולרית, תוך כדי ניתוח ביקורתי של השיח בשבעת הפרקים של הסדרה 'בטיפול' העוסקים בדמותה של עורכת דין רווקה בת 40. הרווקות כתסריט חיים שאינו לגיטימי.
"הממצאים המרכזיים מתארים כיצד השיח הפסיכולוגי ממלא תפקיד מרכזי בהבניה של זהות הרווקה, הוא מבנה נרטיב שמעודד גאולה ביוגרפית באמצעות היפטרות מהרווקות ועבודה תרפויטית לקראת אימוץ זהות משפחתית יותר. המשמעות של הבניה תרבותית זו היא שרווקות אינה נחשבת תסריט חיים 'טבעי', המלווה בתחושת הראויות (sense of entitlement) שלה זוכות זהויות נורמטיביות, הבניה זו מתוחזקת באמצעות שתי טקטיקות תסריאטיות: הכחדה סימבולית של חלופת הרווקות והיררכיה של סוף שמח. טקטיקטת אלה מדגישות את הנראות הגבוהה של הרווקות ואת התשוקה של הסוכן/ת להיעשות לא רווק/ה וכך מתחזקות את המבטים התרבותיים הרוחים על רווקות" (מתקציר המאמר שהתפרסם בתוך סוציולוגיה ישראלית יד, תשע"ב 2012, עמ' 111-134).
*.
