פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
ההנקה כזקפה

ההנקה כזקפה

ד"ר אילן טבק - אבירם | 20/2/2014 | הרשמו כמנויים

זהו עוד ביקור שגרתי עם הקטנטנים ב"טיפת חלב". שקילה, זריקה, וסדרת השאלות הקבועות על אבני הדרך ההתפתחותיות, מלוות במבט בוחן.
באזור ההמתנה, אני פוגש אם צעירה המחזיקה תינוקת מתוקה וזעירה, בת חודש ימים בלבד. כמוני, גם לה עיגולים שחורים סביב עיניה המעידים על גירעון השינה המצטבר, אך היא נושאת איתה מצוקה נוספת ממנה אני פטור. מצוקת אי ההנקה. כן, כגבר, אני פטור מהתחקיר החודרני והשיפוטי להחריד שעוברות אימהות בקשר להרגלי ההנקה שלהן בכל מפגש עם אחות או רופאה ולעיתים גם עם אימהות אחרות. המפגש שלי עם אחות טיפת החלב יהיה נקי וחופשי מאבן הרחיים הזו שמכבידה על חייהן של אימהות כה רבות. כמה משחרר וקל יותר לפעמים להיות אבא.

כואבת, רצוצה ודואבת, משתפת אותי האם בלבטיה. "זה בקושי יוצא, ואני באמת משתדלת. הלכתי ליועצת הנקה ואני מנסה ועושה את כל מה שצריך, אבל זה כל כך קשה לי ולתינוקת. היא נשארת רעבה, ואני מרגישה אשמה ובעיקר אני מרגישה אמא גרועה". חודש בלבד עבר מאז הלידה והיא עדין בתחילת גישוש דרכה החדשה כאמא, מחפשת להגדיר את זהותה ההורית המתפתחת, ובתוך תהליך הגדרה עצמית זה, התחושות המרכזיות שאופפות אותה הן של כישלון ושל אין-אונות. עוד מעט, כשתיכנס לחדר, תאלץ להתמודד עם ההרגשה של חוסר הקומפטנטיות והכישלון במשימה שהיא פסגת הפנטזיה אודות האימהות האידיאלית. אך האמנם הנקה היא אכן תנאי יסוד להורות טובה דיה? (בדגש על טובה דיה ולא אידיאלית).

רבות נאמר על יתרונות ההנקה ואין בכוונתי לנסות ולערער עליהם. היתרונות הבריאותיים נחקרו במסגרת אלפי מחקרים שממצאיהם מצביעים באופן חד משמעי על תרומה של ההנקה לבריאותם של תינוקות. חווית ההנקה עצמה, אותה מעולם לא אחווה בצד המיניק, מתוארת כחוויה מעצימה ומפעימה של קשר בלתי אמצעי עם תינוק, הזנה ראשונית ופלאית, שבוודאי יכולה לתרום להתקשרות ההדדית בין אם ותינוקתה וליצור תשתית של יחסי קרבה ואמון. לא במקרה, השתמשתי בזהירות בפועל "יכולה", מפני שהמציאות מלמדת שחוויה זו, לצד יתרונותיה הרבים, עלולה גם להסב כאב רב, חוסר נוחות, ואף סבל לאם שמתקשה להיניק מסיבות שונות, וכמובן גם לתינוקת שהמפגש שלה עם ההזנה, מתרחש בתנאים קשים של מחסור, קירטוע וחסך. כאן אולי המקום, כי לצד ההמלצות החד משמעיות המגיעות מעולם הרפואה, תשמיע הפסיכולוגיה קול מורכב יותר, שרואה לא רק את היתרונות הברורים במצב שבו ההנקה מתבצעת באופן חלק יחסית, אלא גם את הנזקים המצטברים שיכולים להיגרם לאם ולילד כשמתעוררים קשיים שאינם מקבלים לגיטימציה ואין הגמשה שמאפשרת פתרונות אחרים.
נראה כי בשיח העכשווי הרווח בעולם הטיפול בתינוקות, הפכה פעולת ההנקה למעין פעולה פאלית, שיש בה שתי אפשרויות בלבד : הצלחה או כישלון. ממש כמו הגבר שבהיעדר יכולת לזקפה, עלול לחוות פגיעה בגבריותו ובאונו, כך גם האם המנסה להיניק יכולה לחוות תחושות של הצלחה והעצמה מצד החברה או לחילופין תחושות של כישלון ואף בושה ואשמה. לאימפוטנציה הגברית קמה מקבילה נשית בדמות הקושי להיניק. כיצד חדרה טרמינולוגיה כה גברית ופאלית למקום הנשי ביותר שאמור להיות נקי מכל הישגיות, מדידה ותחרות וכיצד הצליחה "לזהם" את חווית האימהות באופן כה עמוק. באופן לא מודע, נראה כי דווקא סביב הרצון להשגת אימהות אידיאלית על ידי העלאת ההנקה על נס, אימצו נשים רבות תפיסה גברית שכל כך מקוטבת לרוח ההנקה המקורית.
לאחרונה התנהל מאבק ציבורי סביב הרצון של נשים מיניקות להיניק בציבור באופן חופשי, בלי להישפט על כך על ידי החברה. לצד סימפטיה שמעורר המאבק עבור מתן הבחירה לאימהות להתנהל על פי רצונן במרחב הציבורי, אפשר גם לתהות שמא גם במשאלה להיניק בפומבי יש מימד פאלי שבו האישה המיניקה מבקשת להחצין את הישגה ברבים, את היותה אם אידיאלית שמתענגת על הצלחתה. זאת, באופן שמזכיר את הגבר המנסה להתהדר באונו הגברי ובזקפה המרשימה שלו (או לחילופין מתהדר באופנוע הכבד המהיר ביותר או בגורד השחקים הגבוה בעיר).

דווקא כשנדמה שהתקדמנו במעט בהבנה, שיש לתת כבוד לבחירה החופשית של כל הורה לגבש את סגנון ההורות שלו, ניטלה הבחירה מנשים כיצד להזין את תינוקן, כשהמחשבה, שאישה, אפילו טרם ההתנסות, תוותר על הנקה, נתפסת בחוגים רבים היום כבלתי לגיטימית ופסולה. יש כמובן סיבות חברתיות למטוטלת זו, שנעה בין זלזול בהנקה כפי שהיה לפני מספר עשורים, לקדושה שאופפת אותה בימינו, אך האם יתכן כי לאחר שנענו בין קטבים שאינם מחזיקים כל מורכבות, נוכל לגבש עמדה חדשה מאוזנת ומורכבת יותר כלפי הנושא? עמדה זו, יכולה מצד אחד, לעודד את ההתנסות בהנקה על מנת לאפשר את החוויה עבור מי שחפצה ויכולה, אך גם לתת לגיטימציה מוחלטת לפתרונות אחרים עבור מי שמסיבות שונות אינה מגלה רצון ובוודאי למי שחווה קושי בתהליך. כולנו כבר מודעים לכך שצמיחה והתפתחות יכולים להגיע רק מתוך חוויה של מרחב, וכאשר ניטלת מהאם הצעירה הבחירה כיצד לנהוג בנושא ההזנה, היא נדחקת לתוך אזור צר ומחניק שאין בו הנקה אלא החנקה - של רצונותיה, מאווייה ואפילו החוויה הסומטית והחושית הבסיסית שלה.

אפשר כמובן להעיר בציניות, שכמו שהזקפה מעוררת "קנאת פין", כך גם ההנקה מעוררת "קנאת שד", שהיא המקור לכתיבת רשימה זו, ובכל זאת, הורות היא תהליך מורכב שבו מתקבלות החלטות רבות שלהן השפעה אפשרית על התפתחותם של ילדים. ההחלטה בדבר ההנקה היא החלטה אחת כזו, אך לא בטוח שהיא אכן כה מאפילה על החלטות אחרות הנוגעות לתזונה, שינה, שעות משחק וערות, חזרה לעבודה ועוד כהנה וכהנה שאלות המונחות לפתחיהן של הורים. מוטב שנחזיר את מרחב הבחירה גם לאקט הראשוני של ההזנה ונמנע מללחוץ על נשים להתחיל את מסע האימהות שלהן ספוגות בתחושות אשמה וכישלון.


עוד בבלוג של ד"ר אילן טבק - אבירם

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מיטל אשרנה בן-חייםמיטל אשרנה בן-חיים26/2/2014

אכן כוחנות רבה. וביקורתיות רבה, בעיקר של אימהות על אימהות, ולא רק בנושא ההנקה. חבל....
ובלי קשר, כותרת המאמר מאד פרובוקטיבית וקשה לאנשים לעכל את זה. אישית אני מבינה את הכוונה..
התחיל דיון דווקא מעניין בפייסבוק על הקיר של מישהי ששיתפה את המאמר.. דיון כנה ולא כוחני :)
הנה הקישור, מקווה שימשיך להתפתח בכיוון הזה
https://www.facebook.com/groups/north.mommy/839013792791476/?notif_t=group_comment_reply

דר אילן טבק - אבירםד"ר אילן טבק - אבירם26/2/2014

הי רחל. תןדה על תגובתך המעניינת והחשובה. ברצוני להדגיש שני דברים בהקשר לדברייך. הראשון נוגע לכותרת . בכוונה קראתי לרשימה " ההנקה כ- זיקפה" (בדגש על ה"כ") ואני סבור שאכן ה"כ" הזו יכולה להישמט בקריאה אבל היא משמעותית כיוון שהאמירה היא משחקית ומטרתה לחשוף את הפרדוקסליות שבשיח הנוכחי הודות הנקה. יכולתי כמובן לבחור בכותרת אחרת שהייתה פחות מרגיזה או מקוממת אבל נקודה מרכזית בדבריי הייתה הפיכת הנושא לנושא פאלי, ובכדי לגעת בכך נדרשה גם פאליות דומה ממני, כך לפחות אני סבור.
לגבי הפסקה אודות ההנקה בפומבי, ציינתי כי משאלה זו היא טבעית ולגיטימית לגמרי והיטבת לנמק ולהרחיב מדוע זה נדרש, אבל רציתי להביא פן נוסף שנובע פחות מהרצון להיניק בציבור אלא מהשיח שלווה את המאבק הזה לאחרונה. נשים שאינן מיניקות, חוות כשהן מזינות בפומבי תינוקות רכים, מבטים ביקורתיים וחודרניים, כפי שהיטיבה להגדיר זאת אם אחרת שפגשתי - " משטרת ההנקה אחרי בכל מקום". נראה כי בסופו של דבר אנו מסכימים, אך מדגישים היבטים אחרים.

דר אילן טבק - אבירםד"ר אילן טבק - אבירם26/2/2014

תודה מיטל. שמח שיכולת להזדהות ולהשמיע את קולן של הנשים שחשות שהן תחת מכבש לחצים לא נעים. הנושא רווי בהרבה רגשות וחלק מהתגובות הזועמות שקיבלתי על פוסט זה (ששותף ברשתות החברתיות) העידו עד כמה השיח רווי בכוחנות רבה.

רחל גיארחל גיא25/2/2014

הערה. כפי שכתבת, גם אני סבורה כי חשוב ביותר לאפשר מרחב חברתי מקבל, תומך, לא שיפוטי ומאפשר, עבור הורים, אמהות ואבות כאחד, כדי שיוכלו להצמיח זהות הורית ולהיות ההורים הטובים ביותר שהם יכולים להיות, במסגרות המגבלות שלהם כבני אדם החיים בתוך מציאות מסויימת.
גם אני תומכת בזכותה של האשה על גופה, כמו גם בזכותו של כל אדם להיות הורה, גם אם הוא מחליט להיות הורה בתוך מסגרת משפחתית שבה יש שני אבות. ברור לי כל כל תינוק נולד לתוך מציאות משפחתית, פיזיולוגית, חברתית מסויימת, וכיוון שתינוקות גדלים במציאות, ולא בעולם אידיאלי ופנטסטי, הם צריכים להתמודד עם מגבלות, עם תסכולים, עם חסכים. כל הורה מתמודד עם מגבלות המציאות ומגבלותיו כהורה, וכל תינוק מתמודד עם מגבלות המציאות שאליו הוא נולד. אין חיים בלי חסך, כשם שאין הורות שאינה מוגבלת, בצורה כזו או אחרת. המשימה של הורים היא להכיר במגבלות שלהם, לעבד את הרגשות שלהם בנוגע למגבלות שלהם ולספק לתינוק שלהם, בתוך המציאות בה הם חיים את ההורות הטובה ביותר שהם יכולים להעניק לו.
כך למשל, אמא שרוצה ומצליחה להניק אץ התינוק שלה, יכולה להתמודד עם ההכרח של עבודה ופרנסה, אשר מגביל את היכולת שלה להיות זמינה פיזית עבור תינוקה בכל עת שבה הוא רעב.
עד פה, נראה לי כי אנחנו מסכימים.
לאור כך, לא היתה ברורה לי הבחירה של הכותרת, כמו גם הפסקה המקוממת שבה כתבת: "במשאלה להיניק בפומבי יש מימד פאלי שבו האישה המיניקה מבקשת להחצין את הישגה ברבים". האם במשפט הפרשני הזה שכתבת אין מימד פאלי? אם אתה דוגל בלאפשר, ליצור מרחב, לעודד, להעצים ולא להיות שיפוטי, לאן כל זה נעלם כשאתה מדבר על נשים שרוצות להניק בציבור?
עד כמה שאני יודעת, במשאלה של נשים להניק בציבור יש בדרך כלל מימד אמהי, שבו האישה המיניקה מבקשת שהתינוק שלה יפסיק לבכות. זאת, מבלי שהיא תצטרך לחפש מקום מסתור. בגלישה בפורומים העוסקים בתמיכה בנשים מיניקות, תוכל לראות אינספור מיניקות מתחילות שעסוקות מאוד בשאלה איך לעזאזל יוצאים עם תינוק מהבית ואיך מתמודדים עם רעב, עייפות או חוסר שקט שלו בחוץ. נשים שמיניקות במרחב הציבורי עושות זאת בדרך כלל לאחר שהתגברו, או הצליחו להתמודד בדרכים כאלו ואחרות, עם המבוכה שלהן, עם הבושה שלהן או עם יכולת ההתארגנות הטכנית שלהן (נסה פעם להחביא תינוק צורח מתחת לסינר הנקה תוך כדי שאתה מנסה להשחיל פטמה לתוך הפה הפעור שלו, וזאת מבלי לחשוף את החזה, ומבלי למשוך תשומת לב מיותרת).
אני חושבת שהנקודה שלי הובהרה.
חשוב לסייע להורים, במיוחד להורים בתחילת דרכם, להרגיע חרדות ולהגביר תחושת מסוגלות וביטחון. נראה לי כדאי לנסות להרגיע חרדה ולהגביר תחושת מסוגלות מבלי לנגח או להחליש בדרך אף אוכלוסיה אחרת.

מיטל אשרנה בן-חייםמיטל אשרנה בן-חיים24/2/2014

תודה!. תודה רבה על המאמר הזה...
אני מזדהה ומתחברת מאד, אצלי ההנקה הלכה מאד מאד קשה.
מאד רציתי להניק, הצלחתי לסחוב שלושה חודשים וגם זה בקושי רב.
זו הייתה תקופה באמת קשה, וכשהבנתי שהגיע ההרגע לשחרר את ההנקה זה לווה בהרבה תחושת כישלון והחמצה שמלוות אותי עד עכשיו. השבועות הראשונים של האימהות השאירו חותם טראומתי למדי.
אני נמנעת ללכת לכל מני מפגשי אימהות, כי בכל פעם שרואה אישה מניקה נצבט לי הלב,
ובכל פעם ששואלים אותי אם אני מניקה, מרגישה רע להגיד לא. אז ממלמלת שהנקתי שלושה חודשים ומעבירה מהר את הנושא.
מיותר לציין שנעזרתי ביועצת הנקה מאד מומלצת, וכשלא היה שיפור עברנו ליועצת אחרת עוד יותר מומלצת... כל פגישה אתן הייתה כמו טירונות, והרומן המתמשך עם המשאבה היה מפוקפק.
בקיצור אכן היה קשה.
אני מאחלת לכל אישה להזין את התינוק/ת שלה בקלות, בדיוק איך שמתאים לה והיא בוחרת. המכבש החברתי הזה כבד לאללה...
שוב תודה, נעים לשמוע גישה מאפשרת שכזו! ולא מפתיע שזה מגיע דווקא מגבר, אנחנו הנשים שופטות אחת את השניה בלי רחמים...

דר אילן טבק - אבירםד"ר אילן טבק - אבירם23/2/2014

תודה אפרת. תודה על התוספת בנושא הלידה - כמה את צודקת שגם בנושא רגיש זה יש הנחת יסוד חברתית שלא פעם גם טעונה במשמעויות פסיכולוגיות ("לידה טבעית היא כניסה נכונה יותר עבור התינוק לעולם ולכן היא גם אימהות טובה"). לגבי הכותרת אני מודע לפרובוקטיביות שלה, אך הרגשתי שבגלל שהפאליות כל כך חדרה לשיח סביב ההנקה (שהוא מאד כוחני) אני נדרש להשתמש בטרמינולוגיה יחסית קיצונית.

דר אילן טבק - אבירםד"ר אילן טבק - אבירם23/2/2014

תודה אורה. זה בהחלט מרחיק הרבה מעבר לנושא ההנקה ומעניין לפתח את הרעיון הזה הלאה. חשוב שנשמיע את קולנו בעד השארת מרחב להורים צעירים לשרטט את דרכם בהתאם לצרכיהם ואישיותם בניגוד לעמדות מאד חד משמעיות ושיפוטיות שהן מאד נפוצות ומקובלות כיום.

אפרת דבוש נאוראפרת דבוש נאור23/2/2014

מצטרפת לתודות. המאמר חשוב וכתוב נפלא.
אם יורשה לי לומר, הייתי בוחרת כותרת קצת יותר רגישה...
מסכימה עם מה שכתבה אורה בתגובתה, שהאמהות הטובה נמדדת היום בסוגיות רבות העוסקות בחינוך ובגידול ילדים ובאופן אישי כמי שעובדת המון עם טראומה בלידה חשוב לי מאוד להדגיש כי מדד האונות הנשית, מאוד נוכח גם בשדה הלידה, כאשר האופן הכי "מוצלח" ללדת הוא בלידה טבעית ופעילה (ללא עזרה רפואית גברית) ומהצד השני ה"כישלון" הלידה הקיסרית (חסרת האונים והתלותית).

אורה ברקןאורה ברקן23/2/2014

תודה אילן על מאמר חשוב ביותר. נהניתי לקרוא. מצאתי את עצמי לא פעם מתייחסת באופן דומה לסוגיות של הנקה ולכמה חופש יש לאמהות לבחור כיצד לנהוג בעניין.
בעידן של היום הלחץ להניק הוא כה גדול, שאמהות רבות סובלות ממנו, ולא מקשרות זאת כלל לרוח התקופה אלא לוקחות את האחריות על עצמן, מרגישות שהן אשמות, שהן אמהות רעות (כפי שכתבת) ושאינן עומדות במשימת ההורות הבסיסית. במובן זה, אני מציעה לנהוג בעדינות כלפי אמהות טריות, לבדוק איפה רוצות/צריכות להתמך ולהמנע מעצות ומהבעת דעות חותכות וחד משמעיות כשאלו לא התבקשו. זה נכון לסוגיית ההנקה אבל ממשיך מעבר לסוגיות העוסקות בחינוך ובגידול ילדים בכלל. כשאמהות (או אבות) נחדרות באופן חוזר ונשנה לגבי איכות ההורות שלהן, הדבר פוגע בתחושת המסוגלות ההורית שלהן וברוב המקרים- שלא בצדק.