400 שקל ל-50 דקות אמפטיה
שפיות זמנית | 15/1/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
"אני תוהה אם עמוק בתוכם, האנשים שהולכים לפסיכולוג לא מרגישים מנוצלים. הם אמנם חיים בתרבות שמקדשת פסיכולוגיה, ולכן המחירים הגבוהים נתפסים כטבעיים, אבל בכל זאת: האם אדם סובל, שיושב מול מי שאמור לדאוג לכך שיסבול פחות, לא מוטרד מהעובדה שהוא מתבקש לשלם כל כך הרבה כסף עבור הדאגה הזאת? האם אדם, שבסך הכל מבקש לדבר עם מישהו, לפרוק מטען, לשמוע עצה טובה, לא תוהה מדוע המענה למצוקה עולה מאות שקלים?"
בסוף השבוע הקודם כתב אלון עידן במדורו "המילה" שבמוסף "הארץ" טור שהרגיז הרבה אנשי טיפול, והפסקה לעיל לקוחה ממנו. בטור הוא מסביר מדוע פסיכיאטרים ורופאים (שגם גובים סכומים גבוהים לפגישות) שונים מפסיכולוגים, ומשווה את הפסיכולוגים לבעלי הדירות בת"א שמעלים את מחירי השכירות לשוכרים צעירים. חלק מהאנשים שהתרגזו גם טרחו לענות לו: טל ניב כתבה טור דעה שכותרתו "למה כן לשלם לפסיכולוג", דני בר און, עורך עמוד הבית של "הארץ" ופסיכולוג, כתב בבלוג שלו תגובה שבה הוא מתייחס באופן מפורט לטענותיו של עידן, ובבלוג "מיומנו של משפטן זועף" נעשה ניתוח של הטור מנקודת מבט כלכלית.
