פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
“כיום פסיכולוגים מטפלים בלי להתייחס בכלל למה שקורה במוח, וזה ישתנה”

“כיום פסיכולוגים מטפלים בלי להתייחס בכלל למה שקורה במוח, וזה ישתנה”

שפיות זמנית | 5/12/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

ה" דה מרקר" הוציא לפני כחודשיים מוסף שנקרא "קפיצת ראש" שבו נסקרו התפתחויות במחקר המוח שיש להן כבר תוצאות בשטח. אפרת נחושתאי כתבה שם על ההשפעות של ההתפתחויות במחקר המוח על מקצועות שונים, ובין השאר על מקצוע הפסיכולוגיה. פרופ’ תלמה הנדלר, ראש המרכז לתפקודי מוח באיכילוב, פרופסור לפסיכולוגיה ולרפואה באוניברסיטת תל אביב וחברת סגל בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטה, התראיינה לכתבה והציגה את השינויים שהיא צופה למקצוע:

" 'לאט לאט, אנחנו רואים עד כמה המערכות המוחיות אחראיות לתהליכים נפשיים, ויש התקדמות גדולה ביכולת שלנו לעקוב אחריהן בזמן אמת. לא רק שנוכל לרשום פעילות מוחית, אלא גם נוכל לראות אותה ביחס למשתנים פיזיים נוספים. אפשר יהיה גם לגרות בצורה ממוקדת אזורים במוח ולשפר את מצבם.המידע הזה אינו זמין לאדם באופן רגיל, כי את המוח אנחנו לא מרגישים כמו איברים אחרים: אנחנו רואים רק את התוצאות של מה שקורה בו. בעתיד נוכל לדעת יותר על מה שקורה במוח ולהשתמש במידע הזה כעוד נתון בטיפול. רופאים לא רק שואלים את החולה איך הוא מרגיש, יש להם מדדים אובייקטיביים. לפסיכולוגים עדיין אין את זה, וזה יקרה.'"


עוד בבלוג של שפיות זמנית

היום, כ"א טבת, יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, הוא גם יום הלשון העברית. שני מונחונים יצרה האקדמיה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז10/12/2013

שלום נוי. ראשית, אני שמחה שנהנית, כבר היה שווה לטרוח להגיב. מעבר לכך, אני לא חושבת שהדברים שאני אומרת נובעים מפחד מההתפתחויות.
הקשר בין העולם הרגשי לבין הביטוי הפיזיולוגי שלו מעניין גם בעיני, אבל זאת שאלה עד כמה הוא רלוונטי, לא כשמדובר בפסיכופתולוגיה, אלא כשמדובר במטופלים הבאים לטיפול כדי לתת מקום לעצמם, לחייהם, וליחסיהם, ולנסות להרגיש טוב יותר למרות המאמץ, הקושי, תחושות ההחמצה והכאב שיש בחיים.
קיומם של כלים נוספים הוא תמיד דבר חיובי. הבעיה היא שפעמים רבות, השילוב שאתה מדבר עליו בין הקדשת זמן לשיחה קרובה, ראיה כולית, אנושיות וקשר, לבין אידאל של שימוש במיכשור (גם קטן :) ובדיקה אוביקטיבית, לא מתרחש. אנחנו רואים את הדבר הזה בשינוי שעוברת הרפואה. יש התפתחות עצומה בנתון האוביקטיבי של הארכת החיים, אבל האם יש שיפור משמעותי באיכות החיים? והאם נענה הצורך של אנשים בדמות קשובה? כל הפריחה של הרפואה החלופית נובעת מכך, שכשאנשים הולכים לרופא, פעמים רבות אין שם קשר עיין, זמן מספיק להקשבה, מגע אנושי.
לשמור על הדבר הזה במקצוע שלנו יקר ללבי. תפקידי כפסיכולוגית לתת מקום לסוביקטיביות היחודית של האדם שמגיע אלי לטיפול. אם אני מתחילה לחבר אותו למכשירים, מה גם שהם מכשירי מדידה ולא ריפוי, משהו מהותי מזה נגרע, וחבל.

צביאל רופאצביאל רופא9/12/2013

דרך ארץ קדמה לתורה, ואידך זיל גמור!. http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2180484

נוי רזנוי רז9/12/2013

על דובים, עיזים וסריקות מוח. נהניתי לקרוא את התגובות שלכם. אני נוטה לחשוב שהטכנולוגיה תתפתח בשנים הקרובות, המכשירים יהפכו קטנים וזולים יותר, ויאפשרו לנו ללמוד יותר על הקשר בין הרגשות, הכמיהות התשוקות הכאב האהבה והפגיעות לבין תהליכים ביוכימיים, פיזולוגיים... אותי אישית זה לא משעמם. בנוסף, אין לי ספק שהמידע שעשוי להתגלות לא יחליף או יתן מענה למגע בין נפשות, לתחושה שאתה מובן או רגשותיך מוכלים על ידי אדם אחר שרוצה בטובתך. למרות זאת אני חושב שאנחנו לא צריכים לפחד מההתפתחויות, גם אם אינן מובטחות.. אלא להתייחס אליהן כדבר שעשוי להעשיר את העבודה שלנו, ובמקרים מסוימים גם לתת מענה משלים, כפי שעושות כיום תרופות מסוימות במידת הצלחה כזו או אחרת.

רפאל יונתן לאוסרפאל יונתן לאוס9/12/2013

לאילה.... לדעתי אין דבר כזה "קנאה של הפסיכולוגיה", כפי שאין דבר כזה "המחקר" או "המדע".יש פסיכולוגים שונים שרוצים ומרגישים דברים שונים.

יש לא מעט מחקר מדעי שעוסק בדיוק בזה: בקשר אנושי ובחיוניות שלו לשרידות הפסיכולוגית שלנו. יש גם גוף ידע די מבוסס שמצביע על היעילות של טיפול פסיכולוגי במונחי תועלת - ימי עבודה, ימי מחלה והפחתת סימפטומים. מדעי למהדרין ובלי העלות המיותרת של מכשור או השעמום הכרוכים בכל ההתעסקות הטכנית הזאת.

הקול שלך קול שבטוח בעצמו, שטוב לו במה שהוא עושה ומאמין בייחודיות ובמשמעות העמוקה של מה שאנחנו עושים הוא קול שאני נפגש בו שוב ושוב. לא בחנתי זאת מעבר לעולמי הצר, ואולי בספרד זה באמת אחרת לגמרי :) אבל בעולמי זה הקול השולט.

אילה אילוזאילה אילוז9/12/2013

תודה על הדברים שלך רפאל. אני לא בטוחה כמוך, שהיה לא יהיה. יש קנאה של הפסיכולוגיה ברפואה ובמדע, והיא לוקחת את הטיפול לכיוונים, שעונים פחות ופחות על המשאלה האנושית לביטוי ולקשר.
הנפש הסוררת, רוח האדם, איזה יופי של ביטויים.
ואגב חלומות באספמיה, האם ידעת שאספמיה זה בעצם ספרד? פלמנקו...

רפאל יונתן לאוסרפאל יונתן לאוס8/12/2013

לא דובים ולא עיזים...כבר מעל מאה שנים שההבטחה הזו להכניע את הנפש הסוררת נכזבת. אילה בכל פורום אני שומע את האמירות הללו הנטולות כיסוי. מדעי המוח רחוקים שנות אור ממה שמנסים לצייר לנו. מן התעקשות שכזו שלא לדבר..שלא להכיר את האדם שיושב מולנו, שלא ללכת בדרך הפשוטה והטובה.

המכשור יקר מאוד והשימוש בו עוד יותר. אפילו אם ניתן היה לענות על שאלות כמו מה אדם מרגיש (ולא ניתן) עדיין לא ניתן אפילו לדמיין מציאות שבה זה יהיה משתלם או הגיוני. יש חילוקי דעות מהותיים לגבי מה המידע שבכלל ניתן להוציא ממנו , שלא לדבר על התועלת הקלינית ההיפותטית שאולי ניתן יהיה להפיק. אין אפילו הסכמה לגבי שאלת יסוד כמו התמחות פונקציונאלית על פי אזורים במוח לעומת אינטגרציה מלאה ותפקוד הוליסטי של המח.

האגדות האלה לא כבר נשמעות רק לגבי העתיד הצפוי לנו אלא אפילו את העבר הן צבעו. באוזניי שמעתי איך מספרים שההתקדמות המופלאה במדעי המוח שינתה את הפסיכיאטריה ואת הטיפול בתחלואות נפשיות בשנים האחרונות לטובה.

סדרת המאמרים בנוגע לתרופות פסיכואקטיביות שמתפרסמת כעת בפסיכולוגיה עברית רק ממחישה את הידוע. חלום באספמיה..התשוקה להכניע את הנפש הסוררת והסויבייקטיבית, להכניע את רוח האדם.
אל דאגה, היו לא תהיה.

אילה אילוזאילה אילוז5/12/2013

כמה חבל שזה מה שצפוי. ועם מי ידברו האנשים הזקוקים לכך, ידברו באמת, לא באמצעות אבחון, מדדים, הסברים כימיים ונתונים אוביקטיביים והסתברותיים, אלא יוכלו לגעת בכל מה שנרעד בתוכם - רגשות, כמיהות, תשוקות, כאב, אהבה ופגיעות?
אם זו הקידמה הצפויה, אעשה הכל כדי להשאיר את חדר העבודה שלי נקי ממנה. לא אלה הם הכיוונים שאליהם אני שואפת להתפתח כפסיכולוגית.