"כאילו שחיי תלויים בכתיבה"
שפיות זמנית | 17/9/2013 | 4,290 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
ז'אנר הספרים "מזווית המטופל" המתורגמים לעברית זכה בימים אלה לתוספת נאה – "טירוף: החיים עם הפרעה דו קוטבית" למאריה הורנבאכר. בספר כותבת הסופרת הצעירה בגוף ראשון על חוויותיה החל משנות העשרה שלה, בהן אובחנה כאנורקסית, דרך אמצע שנות העשרים של חייה, עת אובחנה מחדש כסובלת מהפרעה דו קוטבית, ועד לשנים האחרונות בהן היא משקיעה מאמצים להשתקם מן ההפרעה.
הספר עוסק בהיבטים שונים של המחלה, ולא מעט בטיפולים השונים שקיבלה הורנבאכר לאורך השנים ובאשפוזים הרבים שלה, אך נראה כי עיקר תרומתו היא השיתוף בחוויותיה האישיות והעוצמתיות. ירון אביטוב כתב על הספר ביקורת במוסף "ספרים" של הארץ:
"כמסמך, זה ספר היכול ללמד את הלוקים במחלה (אחוז אחד לפחות מהאוכלוסייה) כיצד להתמודד טוב יותר עם מחלתם, תוך שימוש בספר כמעין מראה הפוכה. אולי אין זו פרוזה מרהיבה כמו 'פעמון הזכוכית' של פלאת, 'מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים' של חנה גרין, 'קן הקוקייה' של קן קיזי או 'חשיכה נראית' של ויליאם סטיירון, אבל צבעי הכתיבה העזים של הורנבאכר משווים לספרה דמיון לציור מופרע במיוחד של סלבדור דאלי. הורנבאכר מעידה ש'הראש שלי נהפך לקליידוסקופ' (עמ’ 143), ויחד איתה נהפך גם ראשו של הקורא לכזה. לקרוא את 'טירוף' זה כמו להיות בסחרחרת, לעלות ולרדת בלונה פארק של שיגעונות, והכל מסתחרר ומסתובב. לרגע הקורא יכול אפילו לחוש שהורנבאכר מדביקה אותו בטירופה."
