פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
השבוע ה–18: חייכנית. סקרנית יותר מדי, ובזמן ההנקה עלי לפעמים לכסות את עיניה בחיתול

"השבוע ה–18: חייכנית. סקרנית יותר מדי, ובזמן ההנקה עלי לפעמים לכסות את עיניה בחיתול"

שפיות זמנית | 29/8/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הוריה של מי מאיתנו הכינו עבורה את "יומן השנה הראשונה שלי"?  למי מאיתנו הרכיבו "אלבום ילדותי" בו תמונות מהיום הראשון בפעוטון? מי מכם עוד שומר אותו בביתו? מסתבר שיצירת אלבום בו ההורים כותבים מעין יומן המתעד את סיפורו של הילד - ספק מתאר את הילד מבחוץ, ספק כבר מדבר אליו – היא פרקטיקה רבת שנים, שאת ראשיתה אפשר למצוא במאה ה-16.

ב"תרבות וספרות" של "הארץ" פורסמה לאחרונה כתבה של ניצה פרילוק שסקרה שני יומנים כאלו שכתבה יהודיה צ'כוסלובקית, אם לשתי בנות (אווה ומרתה), החל משנת 1923. היומן וההערות עליו מסקרנים ופותחים פתח להכרת היסטוריה אינטימית וביתית, כמו גם אפשרות לחשוב על השינויים ועל הדמיון בדינמיקות שבין הורים וילדים בתשעים השנים האחרונות.

"יולי 1928. 'היא מתעניינת בכל דבר, גם במספרים, ומבקשת כל הזמן הסברים. מדברת אל הבובות כְּאל ילדיה, בדיוק כפי שאני מדברת אִתה ועם מרתה. בשעת הצהריים אמרה לי פתאום: 'אני בכלל לא ארצה להתחתן ולהיות אמא'. ונימקה: 'כי צריך כל הזמן לכעוס על הילדים''.

סביר להניח שאווה חשה באווירה זו בבית, אולי כעֵדה להתנהגות האם לאחותה הצעירה. על כך כתבה האם ב'יומן התינוק' של מרתה בתה (2.10.1928): 'אמרתי לה: 'כאשר אני כועסת, אני לא אוהבת אותךְ'. ומרתה (כמעט בת שלוש) ענתה: 'אבל אני אוהבת מאוד את עצמי''.


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.