פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
התנך וטבע האדם - סדום ועמורה

התנ"ך וטבע האדם - סדום ועמורה

ד"ר עפר גרוזברד | 3/8/2013 | הרשמו כמנויים

אברהם מוחה כלפי אלוהים: "האף תספה צדיק עם רשע" אולם בסופו של דבר מנצח העונש הקולקטיבי. אלוהים הכל יכול יכול היה לבחור לפגוע רק ברשעים אבל כל המקום יושמד. התייחסות קולקטיבית כזאת הנפוצה בימינו אנו בחברות מסורתיות – קולקטיביות גורמת לדינאמיקה קבוצתית מעניינת. כל איש אחראי על רעהו ולא רק על עצמו משום שהוא יכול להיענש בעבור רעהו. בעולם כזה תתקשה החברה לסבול חריגות ותוקיע אותם מיד זאת משום שהפרט לא מוגדר רק על ידו אלא לא פחות על ידי האנשים הסובבים אותו. מובן שנקמת דם שבה לא חייבים לפגוע ברוצח אלא ניתן כתחליף לפגוע במי מבני משפחתו היא נגזרת של אותה חשיבה קולקטיבית. במשא ומתן עם חברה כזו אין לבוא בטענות לאדם הבודד משום הוא לא חש שהוא אדון למעשיו. השינוי בנורמות חייב לבוא מלמעלה. זהו עולם של מיקוד שליטה חיצוני ולחץ קבוצתי ניכר שמסביר לנו מדוע שכנינו עשויים לכאורה מקשה אחת ללא מגוון דעות, לפחות לא דעות חריגות המבוטאות בתקשורת. מצד אחד אין לבוא לפרט בחברה זו בטענות מצד שני גם לא צריך לקחת את דבריו ביתר רצינות משום שאם הנורמה תשתנה ישתנה גם הוא. גם החברה היהודית המסורתית אינה שונה ו"כל ישראל ערבים זה לזה". המסקנה היא שבמגע עם חברה קולקטיבית המפתח להצלחה זה הקשר עם המנהיגים שלה ולא מפגשי קבוצות הידברות שונות של אנשים מן השורה שנעשים לרוב. פרטים קולקטיביים אלה עשויים להיות אומנם נחמדים אבל בסופו של יום לא הם קובעים את דעתם כי אם המנהיג.
שני המלאכים, שליחי אלוהים, מגיעים לסדום ולוט מכניס האורחים מפציר בהם לסור לביתו ולהתארח אצלו. הוא מכבדם מכל טוב ולפני שהמלאכים הולכים לישון מקיפים אנשי סדום את הבית ורוצים שלוט יוציא אליהם את אורחיו כדי שיוכלו לבצע בהם אונס קבוצתי. משכב זכר היה נפוץ לכל אורך ההיסטוריה האנושית אולם מה שאנשי סדום רוצים לעשות מנוגד בניגוד גמור להכנסת האורחים החמה שהציע להם לוט. כאן עושה לוט צעד לא צפוי לבן המערב הוא מציע לפורעים לעשות החלפות – בנותיו הבתולות תמורת האורחים. בעולם חשיבה מערבי שבו לא פוגעים באדם בשרירותיות כערך עליון לא יעלה על הדעת לערוך משא ומתן מסוג זה. בעולם חשיבה קולקטיבית של כישורים חברתיים שבו האדם לא שומר על ערכיו האינדיבידואלים המוחלטים אלא מנסה להתאים עצמו לסביבה ניתן לסחור ולהחליף גם בני אדם באם הדבר יספק את האחר. ללוט כבודו כמכניס אורחים חשוב משתי בנותיו והוא מציע את העסקה. מובן שבן המערב היה מעדיף את בני משפחתו על מה שיגידו, קרי, כבוד. זו חברה שבה האדם לא עומד על שלו, על האני מאמין שלו, אלא מתאים עצמו לסביבה. זו חברה שכדי לשרוד בה צריך להכיר ולחוש את האחר היטב כדי לדעת כיצד לפנות אליו ומה להציע לו ומכאן הכישורים החברתיים המפותחים.
למותר לציין שאיש לא שאל את דעתן של בנותיו של לוט והן סביר להניח הזדהו עם אביהן והצעותיו ולא חשבו כבנות מערב שאין לו זכות לעשות זאת (ראה סיפור בת יפתח). זוהי חברה שבה לפרט אין זכויות והמילה "זכותי" וודאי תצלצל מוזר.
המלאכים מצילים את לוט אשתו ובנותיו אבל מורים להם לא להביט לאחור כדי לא לראות את מעשי אלוהים. אכן דמות סמכות בהקשרים שונים מגדילה את שליטתה בכפופים לה כשלא מאפשרת להם להביט עליה או על מעשיה. כך אין לראות את פני אלוהים ובפני מלך מרכינים הראש ולא מביטים לו בעיניים. כשהיה מגיע סאדאם חוסיין לביקור ביחידות צבאו החיילים היו צריכים להסתובב והיה אסור להם לראות את פניו. ללא ספק זו דרך להגדיל את חרדתם ויראתם ממנו. אשת לוט נענשת והופכת לנציב מלח משום שהעיזה להביט על מעשי הסמכות. זהו עולם לא שקוף שבו אסור לראות את מעשי הסמכות ולא להביט בעיניו כדרך להעצים את סמכותו.
בנות לוט שוכבות אתו משום שחוששות שלא יהיה להן המשך. הכתוב לא מבקר אותן על גילוי עריות משום שיש מטרה לא פחות חשובה משמירת הטאבו והיא יצירת המשכיות. בן החברה המסורתית – קולקטיבית לא יכול לראות את עצמו ללא המשך. אין זו החברה האירופאית של ימנו שרבים בה בוחרים לא להביא ילדים לעולם משום שרוצים להשקיע בעצמם. זו חברה שללא נוכחות קבוצתית לפרט אין ערך ואין עונש גדול מלהישאר לבד.

(בראשית, יח)

קישור לאתר של עפר ולספר "בבל"
http://ofer-grosbard.com/

עוד בבלוג של ד"ר עפר גרוזברד

אכן מזמן לא כתבתי דבר. האמת היא שהתקשתי לגשר - כנראה בתוך עצמי - על משהו שהוא לא ברור לי דיו. אולי בין העולם...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עפר גרוזברדעפר גרוזברד6/8/2013

אני מנסה להסביר אופן חשיבה שונה וזה לא פשוט. דוד, חברה קולקטיבית זו חברה בעלת מיקוד שליטה חיצוני. כלומר האמת של האדם פחות חשובה בעיניו מאשר להתאים עצמו לקבוצה. תחשוב לבד ותגלה מליון דוגמאות לזה. הבנות של לוט חשובות לו מאוד אולם בסופו של דבר לא זכויות הפרט מנצחות אלא הלחץ הקבוצתי וההתאמה לקבוצה. נדמה לי שאם תציץ בספרי "בבל" אופי החשיבה השונה יתבהר. יתכן שבאמת זה קצת קשה להסביר זאת בקטע קצר. תודה.

דוד פרידמןדוד פרידמן6/8/2013

קולקטביסט מוותר על בנותיו?. שוב שלום עופר.
קראתי כמה פעמים את הפוסט שלך ואני לא מצליח להבין כמה חיבורים שאתה עושה.
אני מבין את נושא החברה הקולקטיבית. מסופר על הרב אריה לוין שהלך לרופא עקב כאבים ברגל של אשתו ואמר לרופא: כואבת לנו הרגל". ביהדות מאד מקובל לראות בעם ישראל אורגניזם אחד שלם שפגיעה בכל חלק בו פוגעת בחלק אחר. לכן, גם לחב"דניק לדוג' מאד חשוב שתניח תפילין, כי מצווה שלך משפיעה גם עליו. זה "כל ישראל ערבים".
אך כיצד הגעת למסקנה שזה מוריד אחריות מהאדם הפרטי? למה אין לבא אליו בטענות על מעשיו?
אך חוסר ההבנה המשמעותי יותר שלי היה הקישור לסיפור אודות לוט.
אתה מנסה להסביר את הויתור של לוט על בנותיו וקובע: "זו חברה שבה האדם לא עומד על שלו, על האני מאמין שלו, אלא מתאים עצמו לסביבה"!? לא ברור לי כלל מהיכן נובעת מסקנה זו וכיצד היא קשורה להיותו בן לתרבות קולקטביסיטית.

עפר גרוזברדעפר גרוזברד4/8/2013

דוד, תודה. אני מבין שההרגשה יכולה להיות דיכוטומית וודאי שאתה צודק באשר למורכבות שאתה מתאר. אולם אני מנסה לתאר מודל תאורטי שהוא נכון לעיתים יותר ולעיתים פחות תלוי באיזו חברה פוגשים. בוא נחשוב למשל על חברה חרדית האם פרט בחברה זו יכול להיות עצמאי וליצור קשר קרוב עם אדם חילוני - לעיתים רחוקות. אולם כשהוא רוצה ללכת לפסיכולוג חילוני הוא וודאי צריך לבקש את אישור הרב. כל כך הרבה הושקע בקבוצות קרבה מכל הסוגים בינינו לבין הערבים ומעט יצא מזה אם בכלל. אני מנסה להסביר כאן אופן אחר של חשיבה ואתה צודק בניסיוני אני חוטא למורכבות אבל מקווה שהעיקרון עובר. תודה על ההארה החשובה.

דוד פרידמןדוד פרידמן4/8/2013

האדם אינו חש אדון למעשיו?. שלום עופר.
הפוסט מעניין, אך לדעתי אתה חוטא לעיתים בהכללות יתר והניתוחים שלך לעיתים דיכוטומיים מדי. לרוב, המציאות מורכבת הרבה יותר.
אתה כותב: "כל איש אחראי על רעהו ולא רק על עצמו משום שהוא יכול להיענש בעבור רעהו... במשא ומתן עם חברה כזו אין לבוא בטענות לאדם הבודד משום הוא לא חש שהוא אדון למעשיו... גם החברה היהודית המסורתית אינה שונה ו"כל ישראל ערבים זה לזה"".
האם בחברה המסורתית האדם אינו חש אדון למעשיו? להיפך, ביהדות האדם נותן את הדין על כל מעשה שעשה או שלא עשה! בחירה חופשית היא אחד מהיסודות ביהדות. נכון, "ערבים זה לזה", אך זה לא מוריד אחריות, להיפך זה מגביר אחריות גם למעשה של הזולת. נכון, זה יכול להביא לתסכול- כיצד אוכל להיות אחראי למעשה של האחר!? אך היהדות לא מאפשרת להוריד אחריות!