פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Richard Van Mensvoort
Richard Van Mensvoort ©
זכור אותי
על מטפלים המועלים בתפקידם

על מטפלים המועלים בתפקידם

ד"ר ניצה ירום | 16/8/2010 | הרשמו כמנויים

על מטפלים המועלים בתפקידם
'המטפל השותק' הוא נושא אשר בהשלכותיו הבעייתיות בחדר הטיפולים דנתי בסיפרי 'פסיכואנליזה בנפשנו' (שהתפרסם ב'פסיכולוגיה עברית', 2004), אשר נועד לחשוף כשלים בפרקטיקה הטיפולית העכשווית (ראה פרק 2 – קולות מטופלים מתוך טיפולים פסיכואנליטיים, ופרק 4 – דיוקנות מטפלים: המטפל השותק).
ולכן, כאשר חזר בן זוגי הביתה ממפגש עם חברים כשהוא מזועזע וסיפר לי מעט מתוכנו המדגים את הבעייתיות של מטפל שותק, האצתי בו להעלות זאת בכתב ולפרסם אותו בטורי. לעתים נדרשת ראיה שמחוץ למערכת, אולי מפרופסיה שונה כדי לצפות באופן בקורתי בעקרון מקובל.

רשות הדיבור לבן זוגי ד"ר זאב הירשפלד, סוציולוג:
שלום לקוראים,
לשם הבהרת הרקע לספור שזעזע אותי, אני חייב להציג את עצמי.
לפני כעשרים שנים , כבר בהיותי איש בוגר (בן למעלה מחמישים ) פניתי לטפול בגלל מצוקות אישיות. במשך כשלוש וחצי שנים נפגשתי עם מטפלת, חלק גדול מהזמן שלוש פעמים בשבוע.
מידי יום אני מברך את האומץ שהיה לי להיכנס וללכת במסע הקשה של התבוננות עצמית. מסע שהיה משא רגשי קשה ולעתים רבות מייאש, תוך נטל כלכלי גדול.
אין לי שום ספק – הטיפול היה הדבר החשוב והנכון ביותר שעשיתי בחיי – גיליתי את עצמי ומידי יום אני מברך על כך. אני מרבה לספר על הטיפול שלי ומעודד אנשים במצוקה לפנות לטיפול בעצמם.

למרות שאני רואה את הטיפול שלי כהצלחה גדולה, במהלך הטיפול היו שעות תיסכול - בקשתי מהמטפלת שתסביר לי את הרציונל של הטיפול, את השונות בינו לבין טיפולים אחרים ולעתים פשר זכרונות או חלומות שלי, אני זוכר בזועה את התגובה השותקת שלה. כבר אז הבנתי (הרי הייתי אדם מבוגר ומנוסה שתיפקד בהצלחה בחיים האמיתיים) שהיא אינה יודעת כיצד להגיב בתחומים שאינה בקיאה בהם, ושלעתים נושאים שאני מעלה מזעזעים גם אותה – תגובותיה הזכירו לי תגובות של טכנאי המתפקד לפי מדריך למשתמש, הבנתי שכך היא הוכשרה לתפקידה.
עד היום אני כועס על חלק זה – על כך שאדם משכיל ומלומד בתחומו שמתיימר להיות מקצוען ומחויב ברגישות כלפי הלקוח שלו אינו מספיק פתוח לשוחח ולהודות גם בחולשותיו ומגבלותיו, והרי אדם פונה לטיפול כדי ללמוד לעצב מחדש את חייו הפרטיים והחברתיים, ללא דו שיח שוויוני כיצד ילמד? אני חושש שמטפלים רבים חוטאים בחטא היהירות ומתנשאים על מטופליהם שבאו לחפש מזור למצוקות. רבים שוגים וחושבים שהם מוכרים למטופלים זמן טיפול והמטפל רשאי לנצל זמן זה כרצונו – ולא כך, המטפל מוכר למטופל זמן, ידע ומסירות. המטופל משלם כסף רב כפיצוי על זמן ההכשרה של המטפל ועבור רמת חייו של המטפל.

למה ספרתי הקדמה ארוכה זאת?
ישבתי בחברותא עם ידידים וספרתי את סיפורי (שלעולם איני מתעייף מלספר) ואז הופיעה בתם של הידידים, נערה פורחת בת 17 וספרה: כשהייתה בת 12 כפו עליה הוריה ללכת לטיפול בגלל ניסיון אבדני, היא לא רצתה והלכה בעל כורחה, במשך שנתיים מידי שבוע היא הלכה אל המטפלת וכמחאה סירבה לדבר, וכך ישבו להן השתיים במשך שנתיים ושתקו.
איני פסיכולוג ואני מזועזע, נערה לא יודעת למה לצפות מטיפול ולמה נועד. חובת המטפלת לפרק את ההתנגדות ולהגיע אל הנערה, ואם אינה מסוגלת לדבר אל נערה מתבגרת - עליה להסתלק ולהעביר את הטיפול לאחר.
שאלתי את הנערה, "אולי תלכי עכשיו לטיפול", תשובתה היתה חדה: "בחיים לא".
הרי לכם מטפלת שלא רק שלא הועילה אלא גרמה נזק. ובמשך שנתיים גבתה המטפלת שכר וידיה לא רעדו.

רציתי לקרוא לרשימה זאת "מטפלים מושחתים", אבל אני בטוח שלמטפלת לא היתה כוונת זדון, אני חושש שהשתיקה היא חלק מההכשרה המקצועית שלה – העתקה בלי שכל והבנה של עקרונות שכבר אינם תקפים כיום, וזאת בשילוב עקרות רגשית המונעת את היכולת להכיל את המטופלת ולשמוע את השיח שהיא צועקת בשתיקה הרועמת שלה.
אנא מטפלים, לתשומת ליבכם.
זאב הירשפלד

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

סקס, כוח ורוך פוסט זה הוא השני מתוך סדרת פוסטים שבכוונתי לכתוב בנושאי מיניות וסקס. כוונתי לעודד את המיניות...
לחנונים בהוקרה! הוזמנתי למפגש בוגרים של ביה'ס התיכון שאותו סיימתי לפני חמישים שנה – בית הספר הריאלי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום18/9/2010

תגובה ל meir levi על תגובתי. מאיר שלום,
אמנם באיחור, אני מגיב לתגובתך על תגובתי לורד שמחון.
רציתי בתגובתי להצביע על תופעה פסולה, ולהדגיש בתקיפות את דעתי על אחריות המטפלים.
את שהבנת - הבנת, אין שום סיבה שדעתי תהא קובעת יותר מדעתך.
אני מתנצל בפני ורד אם השתמעה נימה תוקפנית מדברי, אין לי ספק שתקיפות אין משמעותה תוקפנות.
בברכה
דר זאב הירשפלד

meir levymeir levy6/9/2010

תגובה לזאב על תגובה לורד שמחון. עם כל ההתקוממות שמעלה בי העוולה שנעשתה לנערה ולך ,ולעוד לא מעט מטופלים. אני מתקשה שלא להתייחס דווקא לתגובה התקיפה/תוקפנית (מי שירצה ימחק צד אחד ומי שירצה יקיף בעיגול) שזכתה לה ורד.
חוץ מהתוכחה ,יש בה בתגובה שלך אמירה שאיני יכול להישאר אדיש לה :

"אילו כל ההורים היו טובים ונוהגים כנדרש, אזי המטפלים היו נשארים מובטלים"

נראה לי שלגישה זו אין יותר מקום במחוזותינו שכן היא שמה אחריות בלעדית ומוחלטת על ההורים לפתרון כל בעיותיהם ומצוקותיהם של ילדיהם, על כל המשתמע מכך.

על כן חשתי גם אני צורך להתריע, ואם מדובר גם הפעם בפאשלה,אולי שלי. שהבנתי דבר לא נכון מדבריך והסקתי מסקנה שגויה מאימרתך,אז סלח לי ויתקבלו בהבנה,הסבריך.
כל-טוב
מאיר

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום23/8/2010

תגובה לורד שמחון. שלום רב,
כשקיימת תופעה התנהגותית חברתית, צריך להתייחס לתופעה ולא לגופו של מקרה .
הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הם טיפולים וורבליים. טיפולי שתיקה נקראים ויפאסנה והם מונחים ע"י גורואים ולא ע"י פסיכותרפיסטים.
גם להורים יש תרומה, אבל אילו כל ההורים היו טובים ונוהגים כנדרש, אזי המטפלים היו נשארים מובטלים. דווקא ההורים כשגילו מצב מסוכן שאינם יודעים לטפל בו, פנו למומחית – מחובתה לטפל במקרה וגם לדווח וגם להדריך את ההורים – אין כאן שום מקום ל"אולי".
בכלל "אולי" היא מילה מסוכנת שכן היא מתיחסת ללא ידוע שאינו יכול להיבדק. כשהנערה אומרת שבחיים לא תלך לטיפול זהו נזק וודאי.
את טועה קשה לבקר מבחוץ, שכן לכל מקצוע יש קודים וטרמינולוגיה שידועה רק לחברים. טיפולים נפשיים הם אפופי סוד, מעורבים בו רק שניים – המטפל והמטופל, ואם מידע גולש אל מחוץ לחדר הטיפולים זה רק מסיפורי המעורבים. אפילו אם המטפל מתייעץ עם מדריך זה עדין נראטיב שעובר את פריזמת ההתרשמות של המטפל ואינו אמת מוחלטת.
לכן יש חשיבות לראיה של אדם מחוץ לדיסציפלינה שרואה את הקיבעון שפושה במערכות סגורות.
את צודקת – לכל אדם צריך להיות מבקר פנימי, בטיפול נפשי המבקר הפנימי חייב להיות המטפל עצמו, כיון שהטיפול מתבצע בחדר סגור אזי יותר מכל מקצוע אחר המטפל צריך להיות מחונן ביכולת להכיל את הזולת, ביושר אישי, בקורת עצמית ומצפונית.
רציתי להתריע על פאשלה כדי שמטפלים יבחנו את עצמם.
תודה, זאב

ורד שמחוןורד שמחון19/8/2010

ואיפה היו ההורים?. אני חושבת שצריך לחשוב כל מקרה לגופו. גם בשתיקה עובר הרבה מסר, ועובדה שכיום הנערה לא אובדנית, אולי היתה לה פינה קבועה, שבה לא נדרשה לעשות כלום, ולא קיבלה ע"כ ביקורת, יכלה להיות תוקפנית כלפי ההורים (ע"י "בזבוז" הכסף בטיפול), וקיבלה במבט של המטפלת, בנוכחות שלה, ובקבלה שלה, הרבה אמפטיה וחום.
אני חושבת שקל מאוד לבקר מבחוץ.
צריך להיות לכל אדם מבקר פנימי לדעת אם סגנון טיפול או מטפל מסויים מתאים לו ובמקרה של ילדים ונוער - להורים.
בשורה התחתונה - לכל סיפור יש תמיד שני צדדים, וחשוב לשמוע את שניהם.

לירון רפפורטלירון רפפורט19/8/2010

כל כך נכון, כל כך עצוב, כל כך מכעיס.. כמובן שלא כל המטפלים כאלה, אבל אלה שכן, אכן מועלים בתפקידם.
מסכימה מאוד.
"אדם משכיל ומלומד בתחומו שמתיימר להיות מקצוען ומחויב ברגישות כלפי הלקוח שלו אינו מספיק פתוח לשוחח ולהודות גם בחולשותיו ומגבלותיו" - נכון, ואם המטפלים לא יכירו במגבלותיהם וחולשותיהם, כיצד יוכלו לעשות כך מטופליהם?
"אני חושש שמטפלים רבים חוטאים בחטא היהירות ומתנשאים על מטופליהם שבאו לחפש מזור למצוקות." נכון מאוד!
חטא ההיבריס הוא ללא ספק מהגרועים שבחטאים שיכול לחטוא בהם אדם המגדיר עצמו כמטפל. אבוי לנו מטפלים שכאלה.
איפה זה מתחיל? בתהליך ההכשרה? באקדמיה? באישיות הבסיסית של המטפל? בתיאוריות עצמן? כך או אחרת, זו צרה צרורה ויש להעלות את המודעות לכך על מנת למגר את התופעה...

רחל בר-יוסף-דדוןרחל בר-יוסף-דדון17/8/2010

מסכימה איתך. אני מסכימה איתך לגמרי, זאב.