לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
 
על שני ספרים, פחד ונסיעה

על שני ספרים, פחד ונסיעה

פרופ. עמיה ליבליך | 18/6/2010 | הרשמו כמנויים

כמה הזהירו אותי מפני נסיעתי האחרונה לשוודיה – אמרו ששם שונאים כל ישראלי, שלא יתנו לי להגיש את הרצאתי בכנס, שאולי אני זקוקה בכלל להבטחה אישית. נסעתי בחששות כבדים, מוכנה עם טיעונים שאוכל לשלוף בויכוח, ואפילו פתיחה שתדגיש את עמדותי הצודקות בראשית הרצאתי בענייני מחקר נרטיבי.

בהקדמה לא השתמשתי, משום שחשתי מיד שהיא מיותרת. התקבלתי בסבר פנים יפות מאוד בכנס של חוקרים איכותניים, ובעקבות הכנס ביליתי בשוודיה כשבוע, גם בלונד (עיר האוניברסיטה הגדולה בשוודיה) וגם בשטוקהולם (יפה להפליא וחגיגית בהיערכותה לחתונה מלכותית של הנסיכה עם אזרח מהשורה...) ולהפתעתי הנעימה את האנטישמיות או האנטי-ישראליות בכלל לא פגשתי. זה לא אומר שהיא איננה, כמובן. ידעתי כי סוורים בנמל מחליטים לא לפרוק סחורות ישראליות, החלטה פוליטית אומרים. ברמה האישית – לא נתקלתי בכגון אלה. אולי אני צעדתי בין הטיפות, אולי העמדה שלי ומעמדי האקדמי מהווים הגנה מסויימת, אבל בכל זאת החוויה הזו העמידה בפני את השאלה הנוקבת: האם איננו אומה קצת פרנואידית? והרי אפשר להבין מדוע נהיה כאלה... האם לא "נדמה לנו" שאנו במרכז ההתעניינות של כל העולם, ולמעשה זוהי עמדה אגוצנטרית או אתנוצנטרית שאין לה הצדקה במציאות?

אני חושבת כי לוחמי חירות שוודים או איריים בודדים היוצאים למשט בחופינו אינם נבחרת מייצגת של מדינותיהם, כפי שאני לא ממש משקפת את מדינתי. המגע עם בני אדם ברחוב או בבית הקפה מתרחש על מישור אחר לגמרי. זו הייתה חוויה נעימה ומרגיעה, כמובן, ובכל אופן מעוררת מחשבות ותהיות.

לנסיעה ולטיסות הארוכות לקחתי אתי שני ספרים לקריאה, שלהם ארצה להקדיש מילים אחדות כאן. הספר העברי היה "אנשים טובים" מאת ניר ברעם. אבל מכיון שמרוב פרנויה לא רציתי לקרוא בעברית במטוס הזר (טיסות אל על לסקנדינביה הופסקו ביוזמת הסקנדינבים עוד בתקופת האינתיפאדה, כפי ששמעתי), הצטיידתי גם בספר אנגלי, שמזמן רציתי לקרוא, "הדרך" מאת מקרתי, כאמור – הוא ודאי מוכר גם בתרגומו העברי, אך אני לקחתי אותו בשפת המקור, אנגלית. אם מדברים על פרנויה קולקטיבית, בשניהם מצאתיה.


- פרסומת -

"הדרך"' הוא ספר על סוף העולם, על התוצאות האפשריות להרס טוטאלי של כדור הארץ, שבו נותרו ביבשת הצרובה רק אב ובנו, וחבורות נודדות של אוכלי אדם. אמנם יש בסופו מעין נחמה נבואית, הילד הוא הטוב שעשוי אולי לגאול את האנושות שכמעו הוכחדה – אך הסיכויים להתגשמות הנבואה בעולם המוכה שמתאר המחבר הוא אפסי.

"אנשים טובים" הוא ספר שעלילתו מתרחשת ברוסיה הסטליניסטית ובגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה. גם הוא מסתיים במוות טרם זמן, ומלא בתמת המוות והרדיפה מכל כיוון אפשרי, כמובן.

שני הספרים, השונים כל כך זה מזה בסגנונם ובעולם שהם מציירים, זורעים את הרגשת הפחד שהיא אולי אופיינית כל כך לדורנו, ונדמה לי כי היא שולטת בחיינו בארץ. הפחד, שמביא אכן לסוף ההיסטורי הנורא ביותר בספרו של ברעם מחד גיסא, או לסוף המדומיין בספרו הנפלא של מקרתני, מאידך גיסא, הוא מצב המוכר לנו כפסיכולוגים ותוצאותיו ידועות. הוא אולי משמש תמרור הקורא לבריחה או ללחימה, אך הוא מצמצם את העולם, משבש את התפיסה, ואינו מאפשר את הגמישות הדרושה לחיים נורמליים ולפתרון בעיות בדרך יצירתית.

בבוקר כזה אני אומרת לעצמי גם: תנשמי עמוק ותסתכלי על הים, האם כדאי לאמץ את הפחד כמלווה קבוע לחיים? האם איננו אורח קבוע וקובע מדי במחוזותינו?

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
נורית שיש
נורית שיש
חברה ביה"ת
אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה, יקנעם והסביבה
חנה יוסופוב
חנה יוסופוב
פסיכולוגית
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק), עכו והסביבה
הדס שרביט בנבג'י
הדס שרביט בנבג'י
עובדת סוציאלית
שרה שולומון
שרה שולומון
פסיכולוגית
כפר סבא והסביבה
איתי סבח
איתי סבח
מוסמך (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
רחובות והסביבה, תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
ערן מרגלית
ערן מרגלית
פסיכולוג
מודיעין והסביבה, פרדס חנה והסביבה, נתניה והסביבה

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

אני רוצה הפעם להקדיש את הרשימה שלי לשתי נשים שזכיתי לפגוש, שמה שמאפיין אותן טמון בכותרת כאן – ללמוד...
זהו ספר כמו שירה. שירה של 543 עמודים. קראתי אותו לאט, כמעט כחודש, בכל פעם עמודים אחדים, ולא יכולתי יותר....

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רות דרדיקמןרות דרדיקמן30/6/2010

אכן יותר מדי פחד. מסכימה מאוד עם מה שכתבת. כפסיכולוגית שחיה כבר 4 שנים בנורווגיה, אני יכולה להעיד שלמרות הופעתה התכופה של ישראל בכותרות העיתונים, לאדם הממוצע יש כמובן עניינים אחרים לעסוק בהם. בנוסף, הנורווגים, ואני מניחה שגם השוודים, הם אנשים מנומסים מאוד ועצורים למדי, ולא יעזו להעלות נושאים פוליטיים אלא אם כן ירגישו קרובים מאוד ומגובים בכמות הגונה של אלכוהול. בהחלט לא יזיק לנשום עמוק, להביט אל הים ולאמץ קצת חוסר פראנויה סקנדינבית.

ליאור כהןליאור כהן21/6/2010

ממש לא פרנואידים.. אנחנו ממש לא פרנואידים. כרגע, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמערערים על עצם קיומה. השאלה האם יש זכות למדינת ישראל להתקיים היא שאלה לגיטמית (!) באקדמיות רבות בעולם. אולי גם בזו שהוזמנת אליה. כל מפגין פרו פלסטיני בור בעולם, גם בארה"ב, אומר שאין לישראל זכות להתקיים, וזו עמדה שאפשר להגיד במדינות דמוקרטיות (במו עיני ראיתי מפגינה בארה"ב שאומרת זאת בלי למצמץ). מעבר לזה, ישראל היא המדינה היחידה שקוראים להשמיד אותה, ואין פוצה פה ומצפצף.

אנחנו אכן בפוקוס של העולם, דבר שגורם לנו צרות רבות, אבל זו לא אשמתנו. ממש לא "אגוצנטריות" שלנו. מה לעשות, יש כשני מיליארד מוסלמים בעולם שנושאים עינהם ל"ארץ הקודש", וכוחם רב בעולם. הפעם, אין מקום להלקאה עצמית.
אפרופו פוקוס, בשבוע שעבר נהרגו 2000 (!!!) איש בקירגיסטן בסכסוך אתני. מי שמע על זה? יפה דרש בן דרור ימיני, שבכתבותיו המצוינות חושף את המהלך העולמי הזה שישראלים רבים שותפים בו: 1000 קבין של פגיעה בזכויות אדם ירדו לעולם, 1 נטלה ישראל. הבעיה היא, שיש מסע הסתה הטוען שישראל לקחה 999 קבין.

יש מסע הסתה מכוון ומלובן נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל, והגיע הזמן שנתעורר לראות זאת. אני לא מהמתלהמים והסוערים, אבל אירועי הזמן האחרון הובילו אותי להתעוררות.

צריך לעשות אבחנה בין הפרטי ללאומי. ברמה הפרטית, של האזרח השוודי הממוצע, יכול להיות שאנו מגזימים עם המחשבה שיירקו על ישראלים ברחוב. ברמה הלאומית, אנחנו ממש לא מגזימים. אלו עובדות פשוטות וראוי שנשכיל לראות אותן.

אני שמח שלא נתקלת בשום פגיעה אישית, אבל זה לא אומר דבר על מסע ההסתה הפרוע שמתרחש באקדמיות ברחבי העולם. אני בספק אם יש עוד מדינה שיש עליה חרם אקדמי. במה זכינו? האם זו "אגוצנטריות" שלנו? או שזכינו לכבוד המפוקפק הזה באופן מכוון ומחושב, שלמרבה הצער מלובה על ידי ישראלים. אני ממליץ בחום על כתבתו של דני קושמרו בנושא:
http://www.mako.co.il/n...d=1703146783

אני חושב שכן צריך לעורר את הנושא הזה כשמגיעים לחו"ל, ולא ללכת שולל אחרי חיוכים ונימוסים אירופיים. היה מאד מעניין אותי לשאול את מארחייך הנחמדים האם גם באוניברסיטה שלהם ישנם דיונים על עצם קיומה של מדינת ישראל? האם גם בעינהם זה דיון פוליט לגיטימי? אני בטוח שפניהם היו מתכרכמות, ואולי הם היו כועסים על הערת הנושא- אדרבה! שיתכרכמו פניהם. הגיע הזמן שיתמודדו עם האנרכיזם הקיצוני שמשתולל בחצר האחורית שלהם.

יותר משאני מזהה בסיפור שלך את בעיית האגוצנטריות, אני מזהה את בעיית ההתנהלות מרכינת הראש, שתעשה הכל על מנת שיקבלו אותנו בעולם. עמדה שחוששת מהצבת שאלות קשות לאירופים הנחמדים. האם הם מודעים לשימוש הכל כך נורא שעושים פרו-איסלמיסטים במושג "זכויות אדם"?
(אני מפנה למאמרו המצוין של ברנאר אנרי לוי- איש זכויות אדם אמיתי בנושא: http://www.haaretz.co.i...1171420.html)

קל להתחבא מאחורי האמירה "אני כאן בנושא אקדמי"- אבל זו בדיוק הבעיה!!! האקדמיות החופשיות בעולם נותנות את ידן למסע השמצות פרוע ולא דמוקרטי נגד מדינת ישראל. מהמסע הזה, כל הדמוקרטיות החופשיות יסבלו, רק שהאירופים לא רואים את זה- עד שיתחילו להתפוצץ עליהם.

כמי שהצטרף כדוקטורנט לאקדמיה השנה, אני חושב שעל כל מי שהינו חלק מעולם האקדמיה, לתרום את חלקו לנושא בגזרתו- גזרת האקדמיה. גיזרה זו הינה מהמרכזיות בתחום הזה, ולא משהו שולי בכל הסיפור. ראוי כי נשכיל להבין זאת.

ליאור כהן, דוקטורנט לפסיכולוגיה