שיעור השחיה הראשון שלי
טל סער | 5/7/2012 | הרשמו כמנויים
המטפלת שלי נפגשה עם הבלוג לראשונה היום
ואני מרגישה אותה כמו עומדת חשופה מול מאות קוראים
שמביטים בעיניה ה"בהירות" ה"עמוקות"
עמוק אל תוך הקליניקה שלה.. השתיקות והמילים שלה
כשאנחנו מחליפות תחושות לגבי הבלוג במפגש
אני מחפשת בעינייה את ההבהוב האמהי שלוחש לי good boy ...
וכשהיא מחייכת את החיוך היפה שלה ומוחאת כפייים בשקט
אני נצבטת.. כי עמוק בתוך החיוך שלה חבויה לחישה
שמניעה אותי לרצות, כל כך לרצות לצעוד אחורה...
ללטף את הילדה הקטנה שבתוך המטפלת שלי
שמסתנוורת מאלומת זרקור שמאיר אותה שקופה חשופה כל כך
לחבוק את גופה בפיסות בד אטומות עד שגם היא תשכח שזו היא..
לגלגל את שטיח הבלוג שלי... להאפיל את עצמת החום והתאורה
ולארוז לאט בפסיעות רחבות אחורה
אבל היא מלווה את השחיה שלי ומבקשת שאשפריץ בלי להביט לעברה
שהיא תביט באותיות החושפות שלי כמו ילדה גדולה
ולאט לאט, יום אחד, את צבעם החיוור של הקירות השקופים שלי
השואבים את גווניהם מעיניה, ליבה מחשבותיה וחייה
יחליפו צבעיי שלי, המתערבלים לאטם ספוגים פסי רוויה ודמעות של סבל
משיחות המכחול שלי יהיו שקטות ופראיות.. עמידות לטיפות הגשם...
לרוחות או ללבה הרותח של השמש
ואני מצמיחה בתוכי לאט לאט ילדה גדולה צובעת עוד קיר ועוד פיסה שקופה
יוצרת את הגוונים שלי, מעזה להיות הפוכה ממנה
מביטה בהבהוב שלה וממשיכה הלאה בחתירה בטוחה
