על הניסוי הגדול בפסיכולוגיה: לגדל ילדים בקיבוץ
ארנון רולניק | 19/6/2016 | הרשמו כמנויים
בהרבה מהפודקאסטים שאני מעלה כאן, אני מתעניין בתחומי פסיכולוגיה שהם חדשים לי.
כלומר אינם בתחום מומחיותי המקצועית, אך אני מאוד סקרן לגביהם, ולכן אני מביא את מיטב המומחים להתראיין כאן.
הנושא שבו נדון בפרק זה רחוק מלהיות זר לי: חוויתי אותו על בשרי, ולאורו גדלתי. ועם זאת באופן חשוד לא טרחתי לדון בנושא זה באורח מקצועי. אני מדבר על המששמעות של לגדול בקיבוץ בצל החנוך המשותף.
הפודקאסט הפעם מורכב ממספר קטעים:
א)מקטעים קצרים שנלקחו מספרה של יעל נאמן: "היינו העתיד"
ב)מראיונות שערכתי עם חברי לקבוצת הילדים בקיבוץ עין שמר,
ג) ומהאזנה לספור של עמוס עוז בשם "ילד קטן" הלקוח מהספר "בין חברים"
בספרה של יעל נאמן ניתן למצוא תאור עובדתי קונקרטי של איך היו הדברים בקיבוץ במאה הקודמת, דברי חברי מהקיבוץ מוסיפים זוית נוספת, וסיפורו של עמוס עוז ממש מטלטל.
לקראת סיום ולאחר שמיעה של כמה קטעים מרכזים מספר זה אני מרשה לעצמי לבטא כעס על התפקיד ההורי הלקוי לעיתים מול צלו של החינוך המשותף.
הערה: קטעי הקול של הספרים המוקראים באדיבות icast
