פסיכולוגיה עברית

×Наивная акварель
Наивная акварель ©
זכור אותי

חצי מבט

גיא פרל

"אֲנִי מַחְבִּיאָה סִימָנִים הֲרֵי גּוֹרָל" קריאה בספר 'לפני שתפגוש אותי המלה' מאת אוריה קדרי

גיא פרל | 4/4/2015 | הרשמו כמנויים

(הוצאת כרמל 2014)

ספר שיריה הנהדר של אוריה קדרי מלא בסימנים, רמזים ועקבות. הסימנים מובילים את המשוררת, ואיתה את קוראיה, אל מציאות נוספת, פנימית, מקבילה לזו בה היא חיה. דומה כי קדרי נמצאת בקשר מתמיד עם אותו עולם, ובכל זאת, רובו ככולו נותר מרומז, סודי, אפלולי כיער, ים או לילה המייצגים אותו בחלק מן השירים.
נציגה בולטת של אותו עולם היא הילדה המופיעה ברבים משירי הספר. אין זו ילדה במובן הביוגראפי בלבד, כי אם ילדה החיה בעולם הנסתר, עולה ממנו, ומצביעה לעברו כרמז נוסף לקיומו – "יַלְדָּה שְׁחֹרַת שֵׂעָר / תְּכֻלַּת עֵינַיִם / מַפְנָה אֵלַי גַּבָּהּ / בִּצְעָדִים קְטַנִּים. / רַגְלֶיהָ הַקְּצָרוֹת מִדַּי / מוֹתִירוֹת שֹׁבֶל זָהֹב וְדַק. / מַבָּטָהּ הָעַז / מְצַיֵּר בְּגוּפִי / אוֹתוֹת קְדוּמִים / כְּמוֹ הָיִיתִי / מְעָרָה שֶׁל צַיָּדִים / עַל צֶלַע הַר." (שיר 36, עמ' 55).
שירתה של אוריה היא בעיני גישוש עדין אל העולם ההוא, ואל הילדה החיה בו. ברמזים, בעקבות, ובמעשה הכתיבה עצמו אני רואה ביטוי לחיפוש מתמיד ומשאלת מפגש ואיחוי בין קדרי של כאן, לקדרי של שם. העולם הנסתר מושך איליו את המשוררת ומפתה אותה בקסמיו, אך אין לטעות בו - באפלוליותו מסתתר גם איום, דברים שאין לראותם, ומוות.
נעיין עתה בשלושה שירים, שניים מהם מופיעים בספר בזה אחר זה. בשלושתם מרכזי מוטיב הסימן והרמז ושלושתם מאופיינים בשילוב הטעון בין קסם לאפילה, האופייני לשירתה של קדרי.
שיר מס' 20: "לְאֹרֶךְ הַיַּעַר / פְּזוּרִים מְטִילֵי זָהָב / מְסַמְּנִים אֶת דַּרְכָּהּ / שֶׁל יַלְדָּה שֶׁאָבְדָה. / בְּצִלָּהּ שֶׁל אֵלָה / עַתִּיקַת יוֹמִין / קְבוּרִים / בִּגְדֵי כְּהֻנָּתָהּ / רֵיחַ הַמֹּר / וְלֶחֶם פָּנֶיהָ". (עמ' 33). כאמור, הליכה בעקבות רמזים מוזהבים הטעונה באווירת מסתורין של אגדת עם, מובילה למציאת עדות לכך שהילדה אינה עוד בין החיים. בשיר זה, כבשירים נוספים, כאשר מתקרבת קדרי אל הילדה, יש והיא נחווית כמקום פנימי מת.
דוגמא נוספת לאותה תחושה ניתן לראות בשיר מס' 42 (עמ' 62 ): "בַּגְּנִיזָה שֶׁל יַלְדוּתִי / מָצָאתִי / מַסְרֵק קָטָן מִפְּלַסְטִיק מְנֻמָּר / וַעֲגִילִים מִפִימוֹ בְּסָגֹל וּבְלָבָן / וְגֶרֶב יָחִיד / מִתַּחֲרָה עִם פַּס זָהָב / וְיַנְשׁוּף כָּחֹל מִלַּאפִּיס / שֶׁשָּׁבַר אֶת קְצֵה הָאַף / וְאֶת הַמִּכְתָּב הַדַּק הַהוּא / שֶׁהשְִׁאַרְתָּ / עַל דַּף יָרֹק / קָרוּעַ בַּקָּצֶה / בּוֹ הָיִיתִי אַלְבַּטְרוֹס / בִּמְקוֹם לִהְיוֹת לִילִית". כקודמו, מבוסס השיר על הליכה בעקבות רמזים אל מחוזות התמימות של הילדות אך גם בו נרמז המוות ונרמזת אפילה – בשורה הפותחת והשורה החותמת. שוב נוצרת התחושה כי הילדה החיה בתוך קדרי אינה בהכרח ילדה חיה.
שיר מס' 21 (עמ' 34), מפתח את אותו הנושא: "אֲסוּפָה מְאוֹד / אֲנִי מַחְזִיקָה בַּעֲדִינוּת / אֶת כְּלֵי הַגִּנָּה הַקְּטַנִּים. / שִׂמְחָה עֲלוּמָה מְמַלֵּאת אוֹתִי / כְּשֶׁאֲנִי מְנַקָּה מֵהֶם אֶת פֵּרוּרֵי הָאֲדָמָה / וּמְגַלָּה תַּחְתָּם חֲלֻדָּה. / הַדְּלַעַת הַפִּתְאוֹמִית / שֶׁמְּכַסָּה אֶת הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית / קוֹבַעַת גְּבוּלוֹת חֲדָשִׁים לְמִשְׂחֲקֵי הַמַּחְבּוֹאִים. / כַּמָּה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ הָאֶפְשָׁרוּת לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה / וּלְגַלּוֹת בָּהּ בּוֹר עָמֹק וָחַם / בְּדִיּוּק לְמִדּוֹתַי." מבנהו הסימטרי של שיר זה מדגיש את המוטיב איליו אני מתייחס. בשיר 12 שורות ומבנהו סימטרי – חמש שורות מתארות חיפוש מלא בקסם, ובשורה השישית מופיע גילוי מפתיע. בחצי הראשון, חיפוש מלא שמחה וסקרנות מוביל למציאת חלודה, ובחצי השני חיפוש מלא חיות והתחדשות מוביל אל קבר. לתחושתי, אין זה קברה העתידי של קדרי, כי אם קבר הכרוי בה כל העת. יש להבחין באיכותו המושכת של הקבר העמוק והחם, הנובעת, לדעתי, מן הצמידות שבין חווית המוות לחווית הילדות - ייתכן כי בנסיבות מסוימות המוות הופך לחיק.
שירתה של קדרי עדינה, לעיתים ממש נלחשת, אולי כדי לא לשבור את הגשר העדין שהיא מבקשת לבנות בין שני העולמות, אולי כדי לא להעיר מהר מדי את הילדה הנמה בה, מתרדמת מותה.

הרשימה ראתה אור ב'עיתון 77 - הירחון לספרות אמנות חברה וביקורת', גליון 381, פבר'-מרץ 2015.

עוד בבלוג של גיא פרל

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.