יומנה של אם – על האסור והמותר בשיח האימהות הישראלי
שפיות זמנית | 5/12/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בכתב העת האינטרנטי "חברה" כתבה נועה יחיאלי טור אמיץ אודות חוויותיה כאם צעירה, ואודות חוויות מושתקות של נשים רבות אחרות. האהבה הבלתי אמצעית והמתפרצת כלפי התינוקת, הרגשות הנפלאים והעזים שמחברים את האם אל העולל והרצון לבלות עמו כל העת, טוענת יחיאלי, הם, לכל הפחות, לא נחלת כל האימהות. ייתכן ואת חלק מנשות ואנשי הטיפול זה לא מפתיע, אבל ניכר שכאשר אימהות מבטאות רגשות שליליים כלפי ילדותיהן, או כשהן לא מעוניינות לבלות עם תינוקיהן כל רגע בחודשיהם הראשונים, ישנן לא מעט סנקציות חברתיות המופעלות כלפיהן, וכתוצאה מכך הן נותרות מאוד בודדות בתחושותיהן. שווה קריאה.
"אלא שבסיוט הזה, להבדיל מבתקופות משבר אחרות שחוותה, היולדת מוצאת את עצמה לגמרי לבד. כאשר סבלה בעבודה וספרה את הדקות בשעון עד שתוכל ללכת הביתה – היא היתה מתלוננת על כך בקול ומקבלת אהדה רבה מבן הזוג והמשפחה. כשנתקלה בקשיים בזוגיות – החברות סיפקו לה ברצון אוזן קשבת. ועכשיו, היא מגלה שאין לה עם מי לחלוק את הרגשות השליליים שלה בנוגע להיותה אימא. בתחום הזה היא נכנסה לאזור האפל, לאזור האסור – היא הרי אמורה לרחף בענן וורוד של אושר ולגלות את הסיפוק שבמילוי תפקיד חייה."
