בעקבות הכתבה של דני בר-און: הילדה שלכם מבריקה? ייתכן שלא כדאי לדרבן אותה להגיע לשיאים בגיל צעיר
ד"ר חנה דויד | 21/2/2026 | הרשמו כמנויים
בעקבות הכתבה של דני בר-און: הילדה שלכם מבריקה? ייתכן שלא כדאי לדרבן אותה להגיע לשיאים בגיל צעיר
בתאריך 20.2.26 התפרסמה במוסף "הארץ" הכתבה, שאני ממליצה עליה בכל פה, של דני בר-און על מחוננים – כתבה שלשם כתיבתה גם אני רואיינתי. אבל דומני, שבשל חשיבות הנושא, ובשל הדעות הקדומות – שאינן תואמות מציאות – שכה רווחות אודותיו, כדאי שאוסיף הסברים ודוגמאות שמקוצר היריעה לא נכללו בכתבה.
אני מסכימה לחלוטין שחינוך רב-תחומי, או ליתר דיוק, תמיכה במספר עיסוקים של הילד או הילדה, הנער או הנערה – הן באלו הקוגניטיביים והן באחרים – מסייעת במיצוי הפוטנציאל המלא שלהם. יתירה מזו – היא מהווה בסיס חשוב גם בבניית בריאותו הפיזית והנפשית וגם בשביעות הרצון שלו מעצמו. בנוסף, חינוך או תמיכה כאלו מאפשרים תרומה אופטימלית לחברה שבה חי האדם, וזאת לאורך זמן.
מיצוי פוטנציאל גבוה – על פי תורתו של פרופ' אבנר זיו ז"ל "להפוך מחוננות למצוינות" – קורה בגילים שונים, בהתאם לסוג העיסוק בו מגיעים למצוינות. כמו כן – בכל תחום עיסוק מגיעים לשיא בגיל שונה. לדוגמה, בתחום הרמת משקולות השיא הוא בגיל שונה עד-מאוד מאשר בתחום ההתעמלות האירובית. מאחר שבהתעמלות אמנותית הזוכות במדליית זהב הן בתחילת שנות ה-20 לחייהן, קשה להן מאוד לעסוק במספר תחומים בשנות העשרה שלהן: עליהן להקדיש שעות רבות ומאמץ עצום ומתמשך כי "הזמן קצר". בתחום השחייה ניתן להמשיך ולהיות בשיא במשך מספר שנים, ולכן, אף על פי שהמאמץ המושקע מתמשך ועצום, אין הוא אינטנסיבי כל כך כמו בהתעמלות אמנותית. השחיין המעוטר בהיסטוריה, מייקל פלפס, זכה במדליות זהב באולימפיאדות השונות החל משנתו ה-19 ועד גיל 31.
במשך שנים רבות מקובל היה להניח ש"בשלושה תחומים ילדים מחוננים יכולים להגיע להישגים גבוהים כשל מבוגרים" מתמטיקה, שחמט ומוזיקה. עם השנים נתווסף לכך תחום המחשבים. אכן, בתחומים אלו ילדים בהחלט יכולים להתחרות במבוגרים. אבל, ילדים מצטיינים אלה, חלקם "ילדי פלא", אינם מגיעים ברוב המקרים, להצטיינות "אבסולוטית", דהיינו, להישגים אליהם מגיעים מבוגרים מצטיינים. אם נוציא מכלל זה את המקרה של מוצארט, וכמו כן נתייחס בתחום המוזיקה רק לביצוע ולא להלחנה נראה, ש"קול המון כקול שדי", ממצאי המחקר של גוליך ועמיתים: Recent discoveries on the acquisition of the highest levels of human performance , תואמים את מה שחלק גדול מאתנו שמעו עליו ואולי אפילו נתקלו בו. דהיינו, מרבית ילדי הפלא שאנו מכירים, בין אם בתחומים שמניתי ובין אם באחרים, אינם מגשימים בבגרותם את הפוטנציאל הטמון בהם.
בנוסף לסיבות המוזכרות במאמר לעובדה ש"ילדי פלא" אינם ברוב המוחלט של המקרים אלה שהגיעו לפסגת ההישגים בתחום. הסיבה המרכזית היא, לדעתי, עמוד שדרה רגשי שאינו חזק-דיו. "ילדי פלא" אינם מתנסים, במקרים רבים, בנסיונות חיים המצריכים, לדוגמה, הסתגלות, גמישות, עבודה בצוותים, התחשבות, עזרה לזולת, ובעיקר – "קימה לאחר נפילה". כשאני נשאלת על מהות עבודתי "במשפט אחד" זוהי תשובתי: "עזרה בבניית עמוד השגרה הרגשי של הילד". עמוד שדרה כזה נבנה באמצעים רבים, שאחד מהם הוא סגירת הפערים בין היכולות השונות של הילד המחונן. פערים אלו עשויים להיות בין יכולותיו הרגשיות לאלו הקוגניטיביות, החברתיות, כישורי המוטוריקה העדינה ו/או הגסה, ועוד. הם גם יכולים להיות בין הכישורים השונים ה"שייכים" לאותה קבוצה. לדוגמה – פערים בין היכולות המילוליות ליכולות המרחביות; בין היכולות המוזיקליות ליכולות התנועתיות ועוד. רק באמצעות התנסות במספר רב ככל האפשר של עיסוקים בשלל תחומים, מהם יבחר הילד את אלה שהוא רוצה לעסוק בהם, וזאת בנוסף לתחום ה"עיקרי" שבו הוא מעוניין – אם אמנם הוא כבר בחר כזה בגיל צעיר – ניתן לעזור לילד לבנות את עמוד השדרה הרגשי שלו, עמוד שדרה שעליו יהיה עליו להישען במהלך חייו ולהיעזר בו לחיים ארוכים, בריאים, מאושרים ופרודוקטיביים.
המבחן לאיתור מחוננים שנהוג בארץ, מבחן שנערך ל-15% התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר בכל כיתה במבחן המקדים, אין פירושה, בשום פנים, שניתן "להיכשל" בבחינה או, לחילופין, שמי ש"עבר" את הבחינה הוא בהכרח אינטליגנטי יותר ממי שלא קיבל לאחריה את "תווית המחונן". כפי שאני מסבירה לכל משפחה ששואלת אותי על כך, ניתן בהחלט לומר: "בשנה X, במקום Y, על פי מבחן Z, לא נמצאו ילד מסוים או ילדה מסוימת 'ראויים' על-ידי משרד החינוך, לאחר מבחן מסוי להיקרא "מחוננים". אותה ילדה, או אותו ילד, לו היו נבחנים בשנה אחרת, או במקום אחר, גם אם היו נבחנים באותה בחינה, ייתכן שהיו מקבלים את "המכתב" – ההודעה ממשרד החינוך שהם נמצאו מתאימים ללמוד בתכנית מחוננים מסוימת, או, אם התמזל מזלם והם מתגוררים באחת מ-6 הערים שבהן יש כיתות מחוננים בית הספר היסודי – הם נמצאו מתאימים ללמוד באותה כיתה. כמו כן, מאחר שקיימת העדפה מתקנת לבנות, במקרים רבים סיכוייהן של בנות להתקבל לאחת התכניות הללו גבוהים יותר מאלו של בנים בני גילן המתגוררים באותה רשות מקומית או משתייכים לאותו "מרכז מחוננים" בן-עירוני או בין-אזורי.
זאת ועוד. הגדרת המחוננות על ידי משרד החינוך היא מאוד מצומצמת. על אף ההבטחות בנות עשרות השנים ש"יובאו בחשבון גם גורמים שאינם קוגניטיביים", "מבחני המחוננות" מסתמכים אך ורק על יכולות קוגניטיביות, ורק על שני תת-תחומים שלהם: יכולות מתמטיות לוגיות ויכולות מילוליות. גם הסתמכות זו "משאירה בחוץ" ילדים רבים. לדוגמה: ילד מחונן מתמטית שהוא תלת לשוני. כשהכרתי את הילד הזה, לפני למעלה מ-30 שנה, הוא היה בעל יכולות לשוניות גבוהות, בנוסף ליכולות מתמטיות יוצאות דופן [לא ארחיב כאן על מחוננות מתמטית]. אבל בגיל 7, ציונו בחלק המילולי של "מבחן המחוננות" לא היה גבוה דיו כדי להיכלל ב"קבוצת המחוננים" על פי משרד החינוך. דוגמה נוספת היא של ילד, מחונן מתמטית גם הוא, בן לעולים חדשים, שעל פי הוראת משרד החינוך יכול היה להיבחן בעברית או בשפת אמו מכיון שנכלל בהגדרה של "עולה חדש". למזלו ציונו המושלם בחלקים המתמטי והלוגי היה גבוה-דיו, כך שהציון שהשיג בחלק המילולי – הוא בחר לבסוף להיבחן בעברית – היה גבוה-דיו במקום מגוריו בשנה בה נבחן. נסיוני בן עשרות השנים מראה, את מה שהמאמר מראה: ילדים שלא אותרו כמחוננים על ידי משרד החינוך, הם בדרך כלל ילדים בעלי מוטיבציה גבוהה, יכולת לקום לאחר כישלון, רצון עז להוכיח את עצמם, וידיעה שעליהם לעמול כדי להגיע להישגים.
לגבי התנסויות רב-תחומיות לעומת התמקדות בתחום אחד בלבד: לדעתי הדוגמאות שנועדו לחזק את התזה של גוליך ועמיתים במאמרם הנ"ל ידגימו את העדפתי התנסויות רבות, במגוון תחומים. זאת, לא רק כדי להביא למיקסום של היכולות הקוגניטיביות במהלך החיים ולהישגים מרשימים ויוצאי דופון, אלא גם, ולא כתוצר לוואי, את האיזון הדרוש לשם חיים ארוכים וטובים ככל האפשר, לשם מיצוי היכולות בכל תחומי החיים.
הדוגמה הראשונה היא של פרופ' נעמה קונסטנטיני. אפשר להתחיל בקריאת הערך שלה בוויקיפדיה. היא עכשיו בשנתה ה-70, אמא ל-7 וסבתא ל-7. התרומה שלה לספורט, לרפואה צבאית, לרפואת משפחה, ולרפואת נשים לא תסולא בפז. היא דוגמה מובהקת לרב-תחומיות מגיל צעיר מאוד, ולחיים פרודוקטיביים עד-מאוד. אני אסירת תודה על עצם העובדה שפגשתי אותה, בנוסף לעובדה שככל הנראה היא הצילה את חיי.
דוגמה שניה עליה כתבתי כבר לפני למעלה מרבע מאה () היא של פרופ' שרית קראוס, שזכתה בפרס "מחשבים ומחשבות" The IJCAI Computers and Thought Award . גם היא לא עשתה שום קיצורי דרך (פרופ' קונסטנטיני התחילה ללמוד רפואה בגיל 21, ללא קיצורי דרך בתחום זה); אפילו להיפך, אבל מאז זכתה בפרסים רבים והשאירה חותם חשוב ובעל ערך בעולם. אולי פחות ידועה היא העובדה, שהיא ילדה את ילדה השלישי ביחד עם סיום הדוקטורט, אבל בגיל 40+, כאשר ילדיה עזבו – או כמעט עזבהו – את הקן, היא אימצה שני ילדים עם מוגבלויות.
חיים כאלה, הם לדעתי, חיים של אנשים מחוננים – או נשים מחוננות – שהם בבחינת מיצוי הפוטנציאל. הפוטנציאל המקצועי של שתי נשים אלה ממוצה עד היום, הן נמצאות ב"ליגה" עולמית, וכל זאת מבלי שעיסוקיהן החשובים יבואו "על חשבון" חייהן האישיים. תרומתן לאנושות גדולה, ידועה ומוכרת.
מקורות
זורמן, ר. ודויד, ח. (2000). אפשר גם אחרת – בנות ונשים – הישגים ואתגרים. הוצאת משרד החינוך ומכון הנרייטה סאלד.
