שלום. כאן אגודת האנשים שלא מוצאים מנוח
עלון פסיכולוגיה עברית | 20/4/2025 | הרשמו כמנויים
תם החג, הילדים חוזרים ללימודים והשגרה שבה ומשתרעת על ספת ימינו. החג אפשר לרבים מאיתנו לשהות עם המשפחה ואולי קצת לטייל ולנוח. ועם זאת, לא קל למצוא מנוח בימים האלה, בחופשה כבשגרה. משולחן הסדר נעדרו רבים כל כך, שנפלו בשביעי באוקטובר ולאורך השנה וחצי האחרונה, מותירים בור עמוק במקום בו היה פעם כסאו של אליהו הנביא. בבתים אחרים, נעדרו מי שעוד נאחזים בקצוות החיים, חטופים לעולם אחר, יושבי חושך וצלמוות, שכרגע אין לדעת מתי ואם ישובו לחיק משפחותיהם. ומעל ראשנו – הצהרות, ידיעות, הדלפות, מאבקים שלא נודע מקורם ואחריתם. הפסח תם אך השאלה נותרה פתוחה – איך נשמור על דלתו של אליהו הנביא פתוחה, איך נתעקש להיות בקשר עם החוץ הסוער, איך איך לא נוותר על האפשרות האחרת, גם אם היא עדיין לא ידועה.
לפני החג ובמהלכו התפרסמו באתרנו מאמרים שעוסקים בענייני כאבי דיומא, ספרים וטורים חדשים:
נפילה ושהות ממושכת בשבי הינה תופעה ייחודית המשלבת בתוכה היבטים נפשיים ופיזיים מורכבים וכואבים. לכן, הקבלה של שבויי מלחמה ששוחררו דורשת התמקמות והתכווננות מבוססת מחקר, רגישה ומותאמת. מאמרו של אופיר לוי מציג את עקרונות הקליטה, ההתערבות והטיפול בחיילים ואזרחים שהשתחררו מהשבי, לאחר אירועי השבעה באוקטובר. כותב המאמר, שלקח חלק בגיבוש תוכנית הקליטה המורכבת, מדגיש לאורך המאמר שהתכווננות טיפולית נכונה צריכה להיבנות על בסיס ההיכרות עם מהלך ההתפתחות של הפרעת לחץ פוסט טראומטית והפרעת לחץ פוסט-טראומתית מורכבת.
במאמרן של זהבה רוזנטל ויבגניה שילשטיין מוצג דיון במחקר המתמקד בחוויית הפסיכולוג החינוכי בעבודה עם מפונים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות הברזל". המחקר מבוסס על ניתוח תמטי של 24 ראיונות חצי-מובנים. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהמיומנויות הייחודיות של פהסיכולוגים החינוכיים, במיוחד בתחום הפסיכולוגיה המערכתית, תרמו רבות להתערבויות חירום עם המפונים. מבחינה רגשית, עולה כי למרות תחושות של עומס ואי-וודאות שהכבידו על הפסיכולוגים במהלך עבודתם, ההתערבויות עם המפונים נתפסו כחוויה משמעותית, גם במובן המקצועי וגם במובן האישי. בנוסף, עלו תובנות מקצועיות לגבי מיקוד ודיוק העבודה במצבי חירום לאומיים.
במדור הספרים – 'מבין השברים - טראומה, התמודדות ותקווה', בעריכת בעז שלגי ושרון זיו-ביימן. 'מבין השברים' הוא אסופה של שבעה-עשר מאמרים שמספקים מבט מקיף ועמוק על הסוגים השונים של הטראומות שמתרחשות בתוכנו. הספר נכתב והתווה "תוך כדי ריצה", מתוך מאמציה העצומים של של קהילת בריאות הנפש להבין ולהתמודד עם הטראומות הקשות שעברו ועוברות על כולנו מאז טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו.
פרק מתוך הספר מאת רון נסים ורחל דקל, זמין לקריאתכם - 'בחזרה לקשר: ארבעה ממדים של תקווה לזוגיות לאחר חשיפה לאירועי טרור ומלחמה' - סקירת השפעות הטראומה על הזוגיות, לצד העקרונות התיאורטיים והכלים המעשיים להתערבות זוגית. המאמר מתמקד בארבעה ממדים מרכזיים לצורך התערבות זוגית: ממד הביטחון והוויסות, ממד השיח והתקשורת, ממד הפעילויות המשותפות וממד ההפרדה בין מחשבות לזהות. כאשר, התערבות זו לא רק נועדה לשפר את הקשר הזוגי, אלא גם למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט־טראומטיות. המאמר מראה שטראומה עשויה לשחוק דווקא את המערכות שהן בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר לסייע בהחלמה ובפיתוח עמידות, ומדגיש כיצד הזוגיות עשויה להוות משאב חשוב להחלמה.
בפסיכובלוגיה -
פרופ' עמיה ליבליך מוצאת תקווה בתוך הכאוס, בקריאה בשני ספרים ומאמר אחד, ביניהם גם 'בין השברים' שאך הזכרנו.
"בשני ספרים ומאמר אחד, שיצאו לאור ממש עכשיו, אני מוצאת ביטויים לגל הנוכחי המפעם בקרב רבים מאיתנו, גל האהבה והתקווה: דווקא בגלל הכאב והסבל הרב, בגלל האובדנים והטראומה, בגלל הלחץ המתמשך - מפציעים רגשות נעלים של רצון לעזור, להיטיב, לתקן, ועם הרגשות – עשרות יוזמות, רעיונות ושיטות, שמיד מוצאים קרקע ליישום במסגרות שונות במדינה ואפילו בחו"ל. אני חושבת שהנוסחה הידועה של התהוות-המולידה-התהוות-נגדית פועלת כאן במלואה. קהילת המטפלים עברה משלב של התגייסות שלא תיאמן בה שימשנו כעדים ועדות לנורא מכל, לשלב של שיתוף וסיפור על כך במפגשים מקצועיים, לשלב של המאמץ להבין את מה שקרה וקורה ולכתוב על כך בצורה מסודרת".
בבלוג כיכר העיר - חברות וחברי "איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות" בגילוי דעת - באשר לסיכון החברתי והנפשי העצום שאזרחי מדינת ישראל מצויים בו.
"זוהי עת להשמיע קול ברור בעד שמירה נחושה על רשויות החוק, כזו שתעצור התדרדרות קשה אף יותר של ישראל. עימה נקרא למען עצירת-האש לשם השבה לאלתר של אחינו החטופים, ופניה לאיחוי ולשיקום אזרחי מלא וכן למען בנייה אחראית, שקדנית ומתמדת של גשרים בין קבוצות שסועות בחברה הישראלית. מהלכים אלו יביאו למימושה של משימה עליונה בחשיבותה בעבורנו והיא לאפשר לנפשם הפצועה והדוויה של אזרחים רבים כל כך במדינה לפנות לעבר החלמה. לא נשלים עם ייאוש, פירוק וזעם המובילים לשפיכות דמים ולאובדן. נחתור לשיח שיאפשר התמרה, אשר תשיב אותנו ליסוד האתי הקיים בנו. המגע עם האנושיות היא חמצן לנפש".
רות נצר כותבת על אליהו הנביא
"אליהו מכיל בו את עצם המעבר מדין לחסד (כמו המעבר בחצות מדין לחסד) שהוא גם המעבר מארכיטיפ האב לארכיטיפ האם. והאינטגרציה שלהם. מהלך זה מקביל למיתוס היווני על האירניות אלות הנקם שהופכות לנוטות החסד בהשפעת אתנה. הוא התגלמות אנושית (פרסונליזציה, כמו האינקרנציה האנושית של ישו) של הארכיטיפ האלוהי שגם הוא מכיל בו את הדין והחסד ( אלו שתי ספירות מתוך עשרת הספירות של המבנה האלוהי הקבלי)".
ד"ר מרים אבנרי-כהן בתאור מקרה מעניין, כותבת על דמיון כחירות לעומת דמיון כשיעבוד.
"גלעד חושב כרגע בשחור לבן: הדמיון שלו כילד היה דמיון 'טוב' וכיום הדמיון שלו 'רע', כילד הבריחה מהמציאות הייתה 'טובה' וכיום זו בריחה 'רעה'. אך האם הסיפור הוא עד כדי כך פשוט? נדמה לי שאחת המטרות שלנו תהיה להגמיש ולרכך את התפיסות הללו".
ד"ר חנה דויד מביאה כמה תשובות לשאלות על 'מה חשוב בחינוך מחוננים?', ובפוסט נוסף – כותבת על ספרה לזכרה של ד"ר אריקה לנדאו, 'אם המחוננים' בישראל.
ובמדור הכתיבה היוצרת, שני שירים חדשים.
* / צופיה הרבנד
שלום. כאן אגודת האנשים
שלא מוצאים מנוח. שנפשם כמו פרי
האבטיח: חלקה מבחוץ ואדומה
מבפנים. שלא מוצאים שום ניחומים,
לא בחגים, לא במלבושים הזוהרים.
לתרומות, ניתן לשלוח
לרחוב הימים האפורים
חצי תפוח.
Photo by Amin Zabardast on Unsplash
