לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
משיעור גמרא לתורת הריאיון

משיעור גמרא לתורת הריאיון

אביגיל לב | 26/4/2010 | הרשמו כמנויים

הימים ימי איטרוף ואני קצת נעלמתי בתוכם. התקשיתי למצוא את הזמן והפניות לשבת ולכתוב, ולספר מה עובר על המועמד/ת המעונה. הגעתי להבנה שחלק מהעינוי הוא גם הקושי לגבש את הדברים, לנקז את ההצפה הזו למשהו ברור וקוהרנטי. אז יותר משנעלמתי - נאלמתי. מאד התגעגעתי לבלוג וליכולת לכתוב בו ככל העולה על רוחי, והנה, סוף סוף מצאתי זמן ופנאי לכתוב, אחרי חצי יום עבודה, חצי יום התנדבות, ושיעור הגמרא הראשון בחיי (!) שגם אליו די התנדבתי להגיע. אמרתי לעצמי, אם מצאתי זמן לשיעור גמרא, אמצא גם זמן למסור את הפוסט הירחוני שלי. ואחרי ההקדמה הזו, אתחיל.

"שניים אוחזין בטלית. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי..." (מסכת בבא מציעא, פרק ראשון).

אלף שנים אחר-כך והמצב לא בהכרח כל כך שונה, אולי אף יותר מסובך...

שני מועמדים (ואף יותר) על מקום אחד. זה אומר, לי מגיע וזה אומר לי מגיע. למי מגיע?

המסקנה לשאלה המוצגת בגמרא מסובכת ומסתעפת – אך עם זאת לוגית ומתחשבת במי שכנראה דובר אמת, ובמי שימכור את אמא שלו גם בשביל רבע טלית (או מקום בקלינית?).

מנגד, התשובה לשאלה "למי מגיע" להתקבל לתואר שני מרגישה לפעמים כמו טוטו ואי אפשר להצביע בה על רציונל ברור. טובי המוחות היהודיים בפורום מנסים לפצח את החידה על פי איזה סדר מזמנים לראיונות, ולמה חוזקו של תיק אחד גבר על חוזקו של תיק אחר, ואיך בכלל ניתן להשוות בינינו. אני אומרת, וותרו. התשובה לשאלה הניצחת "מה יהיה?" במקרה הזה, היא עדיין "יהיה טוטו".

אולם כששאלה כה גורלית כמו "מה יהיה" הופכת להיות ל: מה יהיה איתי שנה הבאה, האם איאלץ לעשות שוב מתא"ם, האם איאלץ לעבור עוד שנה בהמתנה ולעבור את כל התהליך הזה שוב? ואולי בעצם, מה יהיה אם בשנה הבאה כבר אתחיל לטפל באנשים, ואולי אצטרך להקריב ולעבור דירה... כשהתשובה לזה היא "טוטו", רק טבעי שיהיה לנו קשה בימים אלו, ונהיה מוטרדים עד שיגיע הטלפון המיוחל מהמזכירוֹת, שכולם כבר יודעים את שמן הפרטי ומה מצב הרוח שלהן ביום ראשון בבוקר. כמובן שנסתפק גם באס.אם.אס מושיע מהמכללה.


- פרסומת -

אז הנה הם הגיעו, ימי חוסר הוודאות, ימי כסיסת הציפורניים (אפילו קניתי מחזק ציפורניים כדי להלחם בתופעה העתיקה... זה לא עוזר.), ימי ההקפצות מכל צלצול, מכל חסוי שמתקשר, ימי הרפרושים (*רענון הדף) בפורום, בשוטטות חסרת מטרה בארכיון שלו, בחיפוש אחר טיפ, מסר, סימן, ימי הניקיונות האובססיביים בניסיון לנקות את הראש ולהסיח את הדעת, אין ספק, ימים נוראיים.

ובתוך כל זה, יש גם רגעים טובים. לשמחתי, אחרי ימים ארוכים ומורטים קיבלתי זימונים מכמה מקומות. אני מנסה להצטנע ולייחס את זה בינתיים רק לציון המתא"ם והתואר, ולקורות החיים שכתבתי. אז על הנייר אני מתאימה. בינתיים. ואילו במפגש איתי, במציאות - האם אצליח להעביר את עצמי באותה מידה? על הנייר אפשר לנקות, ללטש, לסתת, לעשות הגהה, למצוא ניסוח יותר מדויק וקולע, לקבל חוות דעת רגע לפני ששולחים. בריאיון זו רק אני, נטו. האם אני מספיקה?

האם אצליח בזמן אמת להתמודד עם השאלות הקשות, עם ה"התקלות"? על הנייר, אם לרגע מאבדים את קו המחשבה, אפשר לחזור אליה אחר כך, להירגע קצת, וזה יעלה. בריאיון... צריך להיות בפוקוס כל הזמן, להיות

בחיבו(ק)ר עם עצמך, עם סיפור חייך, ועם מה שמרגישים באותו רגע.

לפני כשבוע עברתי ריאיון קבוצתי. הייתי מאד לחוצה יום קודם, וגם תוך כדי. הלחץ גרם לי להרגיש שאני ממש נלחמת על זכותי להיות שם. אבל היה גם משהו מרגיע להיות לחוצים שם ביחד. אני תוהה אילו צבעים יצאו ממני במפגש הזה, מה אפשר היה ללמוד עליי ועל אחרים. אינני יודעת אם המנחות אכן הצליחו להבין מי מתאים ומי לא על סמך הזמן שהן היו איתנו. האם הן ראו מה שאני ראיתי? האם הן יותר ביקורתיות או יותר סלחניות? היכן עובר הקו שחוצץ בין מי שעבר ובין מי שלא, בין עשיית "הטעות הפטאלית" שלאחריה כבר לא ניתן לתקן את הרושם, לבין חוסר מושלמות נסלחת. אני מניחה שמונחת על כתפי המראיינים והמראיינות אחריות רבה וכבדה, ושבוודאי לא יהיה להם קל להחליט "למי מגיע" המקום. מצד שני... גם לא היה לי אכפת להתחלף איתם. בסופו-של-יום, הם כבר פסיכולוגים ואנחנו לא.

עד כמה שהרגשתי יחסית בנוח, כשחברתי לאותה סירת מועמדים בריאיון הקבוצתי, אני יודעת שהקושי האמיתי הוא כשהפוקוס הוא עליך במשך כמעט שעה שלמה. המעמד הזה מטיל עליי אימים. בקרוב מאד אגיע לריאיון האישי הראשון שלי. הרגע לו חיכיתי שלוש שנים ועוד שנת חופש הגיע. אכנס בחיל וברעדה לחדרו של אדם שלא מכיר אותי, ושאני אינני מכירה אותו. אמנם, הוא בוודאי יקרא את הדברים שכתבתי על עצמי, ויחפש את המוקשים, את החלקים הלא פתורים והדורשים פיתוח והסבר. אך יחסי הכוחות בינינו נקבעו. כקיסר רומאי הוא יחליט מה יהיה דיני. יש לו כל כך הרבה כוח עליי, והידיעה הזו נורא מחלישה אותי.

כמה שאנסה להיות מוכנה, אני יודעת בוודאות שיהיה רגע בריאיון אליו לא אהיה מוכנה. ואולי הרגע הזה יפיל אותי. ואולי כבר בתחילת הריאיון הרגע הזה יקרה ויעיב על שאר הריאיון... הרבה חששות ומכשלות עצמיים. אני מפחדת שמרוב פחד ורצון עז להתקבל למקום מסוים, אני אתרגש כל כך, עד שאפשל בריאיון. ואולי אלקה בפחד מהצלחה, ואכשיל את עצמי. אגיד את כל הדברים הלא נכונים, אגיב מהר מדי ובלי מחשבה, אטיל בעצמי ספק מול המראיין, אפיל את עצמי.

(כה הייתי רוצה להיות קולית כמו טייסת, קלה כציפור. להמריא המראה חלקה, ולהתאזן בשלווה בגובה מסוים ולשמור עליו, לאזן את ציפור נפשי מפני הרוחות וכיסי האוויר, עד שאביא את שתינו בבטחה לנחיתה עדינה, עדיף במסלול אליו התכוונתי להגיע).

בשנים האחרונות חשבתי הרבה על הרגע הזה, של הריאיון. עם המראיינים נהגתי לדבר לפני השינה, עוד כשרק התחלתי ללמוד. הסברתי להם באריכות למה אני רוצה להיות פסיכולוגית, והייתי מספרת להם שוב ושוב את סיפור חיי, כל פעם מנקודה אחרת, מרגע אחר. אבל כמו שתמיד מרגישים בנוח מהספה בבית - או מתחת לשמיכה לבד בחושך - כשצופים באיזה שעשועון ידע כמו "אחד נגד מאה", זה לא אותו דבר כמו כשאתה שם באולפן, ליד אברי גלעד, מזיע מאור הזרקורים, ומולך מאה תאבי בצע שרוקעים ומתופפים בידיהם בקצב הולך וגובר.

טוב, אני מאמינה שהמראיין שלי אולי רק יקיש עם העט שלו על בלוק הנייר, ומדי פעם יציג שאלה (בלי 4 אפשרויות ובלי גלגלי הצלה). אבל לפחות אני מקווה שהוא יהיה נחמד כמו אברי גלעד, או יותר טוב, כמו עידו רוזנבלום, שמתמחה בלגרום לאנשים להרגיש כאילו הם משחקים מהבית.

זהו לבינתיים, מקווה לעדכן בקרוב מהחזית!

אביגיל.


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: אקדמיה ותארים מתקדמים, סטודנטים, שינה
עדי אוטמזגין
עדי אוטמזגין
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
נעמה ריינר
נעמה ריינר
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
נטע אדלר
נטע אדלר
עובד/ת סוציאלי/ת
ירושלים וסביבותיה
ד"ר אינס צור
ד"ר אינס צור
פסיכולוגית
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
ד"ר עירית בלובשטיין
ד"ר עירית בלובשטיין
פסיכולוגית
אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
איתי רסלר
איתי רסלר
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של אביגיל לב

רגע לפני שנסגרת ההרשמה, אני עדיין שומעת על- ומדברת עם חברים שטרם יודעים אם ולאן יירשמו. אך דווקא הבלבול...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אביגיל לבאביגיל לב16/4/2011

לשרית. שרית יקרה,

לא בדיוק הבנתי אם שאלתך מתייחסת ללימודי פסיכולוגיה לתואר ראשון (כשלב א'), או לתואר שני (שלב ב' ואופציונלי רק למי שבאמת רוצה לטפל כפסיכולוג, בסופו של דבר).

כי אם פסיכולוגיה מעניינת אותך, אז תואר ראשון יפתח לך צוהר להרבה תיאוריות ותחומים בפסיכולוגיה (מתיאוריות באישיות, ובקוגניציה-חשיבה, התפתחות ילדים, ופיזיולוגית). אין ספק שזה תואר תובעני, אבל אם באים רק לשם למידה והנאה, אז הלחץ להוציא ציונים גבוהים יורד. אם את מכוונת למקצוע טיפולי, אז כן, התואר הראשון יהיה דורש למדי, ותרדפי אחרי ציונים גבוהים. הקריטריונים לקבלה לתואר שני מאד גבוהים, ודורשים התנסות בשדה, במחקר, ציוני תואר וציון מתא"ם (מעין מבחן פסיכומטרי שספציפי למקצוע הפסיכולוגיה) - גבוהים. ואחר כך יש את נושא הקבלה והריאיונות לתואר השני, שכפי שאולי קצת קראת בבלוג, לא הולכים ברגל.

זה ברמת המידע, שאינני יודעת כמה את יודעת לגביו, ובכל מקרה, אלו הדברים שיש לקחת בחשבון (וכמובן הרבה שנות לימוד, התמחות והשקעה מצידך).

צריך באמת לרצות את זה. התשובה שלי לשאלותייך היא תשובה שנכונה כנראה לי, ותקבלי תשובות שונות מאנשים שונים. אני חושבת שבשבילי זה מגיע ממקום של היכרות עם תחום הפסיכולוגיה ברמה האישית, ניסיון החיים שלי, ההיכרות שלי עם עצמי ועם מה הייתי רוצה לעשות, והרצון (כן, המילה היא רצון), והמשיכה (גם היא), לטפל, לעבוד עם אנשים, להיות עם הרבה סבלנות וסובלנות לאחר, לבעיות שלו, לראות אותו, להיות שם בשבילו. אלו הרבה דברים שאולי באים איתם, ואולי לומדים אותם, אבל צריך הרבה מוטיבציה ורצון כדי לעבוד בהם גם אחרי כן. כי זה יכול להיות תובעני, כי כמו שאמרת, הפסיכולוג הוא עד לקושי של השני, וזה דורש כוחות נפשיים.

הייתי מציעה לך לשוחח עם פסיכולוג/ית על אופי עבודתם, לשמוע ממנו או ממנה קצת יותר, ככה תוכלי לדעת מה זה אומר ואם זה מתאים לך. בכל אופן, הבחירה המקצועית היא מאד אינדיבידואלית, הכי חשוב להתאים את המקצוע לכישורים, לאהבה, למשיכה, לרצון שיש לך - כל המילים האלו שבעצם מנסות להגיד מי את.

שיהיה בהצלחה, מוזמנת לפנות אליי גם בפרטי אם יש לך עוד שאלות,
וגם מוזמנת לפורום לקראת תואר שני, יש שם עוד מועמדים שיוכלו לתרום את נקודת מבטם.

אביגיל לב

שרית רונןשרית רונן12/4/2011

היי אביגיל. היי אביגיל, בחורונת.
אני מתכננת ללמוד פסיכולוגיה, אבל מה אומר ומה אדבר
בורח לי החשק ללמוד ולעמוד למבחנים אח׳כ

אם תותר לי שאלונת?
למה בחרת ללמוד את התחום?
אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה אלא מרגישה משיכה לתחומי נפש וטיפול
אבל שאין לי את הכח הנפשי להיות עדה לקושי של השני.
את חושבת שאפשר ללמוד פסיכולוגיה על סמך רצון? ומשיכה?

אגב בקשר לגמרא, אני גם לומדת עצמאית
ותדעי לך שזה דגר מדהים שמחדד יכולות חשיבה בצורה חריפה
תנסי להנות מזה. גם סתם בשביל המח האישי שלך

אשמח לתשובותיך
תודה רבה על השיתוף
שרית

אביגיל לבאביגיל לב3/5/2010

היי יונתן ומה יהיה,. תודה לשניכם על התגובה :) יונתן אני מאחלת לך בהצלחה בריאיון(ות)! 'מה יהיה' אומרת נכון, מה שעומד למבחן זה הבשלות והיציבות והבגרות שלנו, וזה בטח מקור החרדה לפני הריאיונות... אני מסכימה שזה החלק המאתגר יותר במבחן גם עבורי.

"מה יהיה", אהבתי את בחירת השם שלך.. בהחלט מסמל את השאלה הגדולה (שגם ליוותה את הפוסט שלי הפעם בצורה יותר מוחשית). אני מקווה שבמבחן הזה זה לא יסתכם בטוטו... שהרי בסך הכל כן התכוננו למבחן הזה הרבה זמן, ואנחנו רוצים להאמין שאנחנו מכירים את כל "החומר" ויודעים להגיש אותו בצורה מאורגנת למראיין (האמת, כל כך קשה לי עם ההכנות לפני הכתיבה במבחנים, אף פעם לא הצלחתי ליישם את הרעיון של לכתוב ראשי פרקים לפני..).

קשה לי עדיין לחשוב במושגים של מה הרווחתי מהתהליך אם הפסדתי בו... (זה לא עוזר לחשוב על זה לפני שסיימנו את המבחן)... אבל את צודקת.. כנראה שמי שבכל זאת מנסה ו"מפסיד", כן יוצא נשכר. זה תהליך מטלטל אך גם מפתח ומכריח אותנו להסתכל פנימה, וברור שנתחרט יותר אם לא נעבור אותו.

בינתיים, שיהיה לשניכם הרבה בהצלחה!
אביגיל.

מה יהיהמה יהיה3/5/2010

אביגיל,. הדברים שלך יפים ורהוטים ומאורגנים (:
מדגישים לי בעיקר את התהליך הנפשי הכל כך לא טריוויאלי וכל כך אמיץ שאנחנו עוברים עכשיו.
עולם הדימויים הקונקרטי יותר שלי לקח אותי למחשבות על הראיון כמבחן
מבחן שבו אני ממציאה את החומר ואני שולטת בו הכי טוב
יש לי סיכוי כל כך טוב לקבל בו ציון מעולה
ויחד עם זאת האישיות שלי היא שבמבחן, הבגרות, הבשלות, היציבות.. משתנים כל כך אמורפיים

לא כל אחד מוכן לשים את אלו במבחן
ומה שנוכל להרוויח, בין אם נתקבל ובין אם לא
זה לפחות את המבט הזה פנימה, והחוצה ושוב פנימה
והידיעה שעשינו למען החלום

בהצלחה אביגיל (:

יונתן דיונתן ד29/4/2010

אללה איסטור. גם אני בציפייה לראיון שאמור להיות של שעה בחיפה. אני עכשיו מתעסק הרבה עם השאלה, האם יש מה להתכונן או לא? הדעות חלוקות. כנראה שחוץ מלקרוא מה ששלחתי להם אני לא ממש אתכונן יותר מזה. בכל מקרה נהנתי לקרוא מה שכתבת. וסחטיין על לימוד הגמרא, אפשר ללמוד הרבה מחכמינו זכרונם לברכה. הציטוטים האהובים עליי ממסכת אבות הם "איזהו החכם הלומד מכל אדם" ו "איזהו עשיר השמח בחלקו". מי ייתן ונהיה חכמים ועשירים אמן!

אביגיל לבאביגיל לב27/4/2010

היי לה לה. צודקת, לא הבאתי פתרון. ישבנו על זה שעה וחצי וזה רק המשיך להסתבך והאמת שחלק מהזמן די ריחפתי (אולי כי אני אישה ונשים לא אמורות ללמוד גמרא??). בעיקרון זה סטייל משפט שלמה, אמורים להתחלק חצי-חצי, ויש כל מיני מבחנים שאמורים לגלות אם מישהו משקר (כמו להשבע שהטלית שייכת להם ואולי אם יפחדו להשבע זה יגלה שזה לא שלהם). אם הייתי מנסה ללמוד מזה משהו לגבי הקבלה לתואר שני, אני מאמינה שפשוט מי שיוכיח שהכי מגיע לו - יקבל מקום, חובת ההוכחה היא עלינו.

ואת צודקת, בינתיים הייתי בריאיון הראשון והוא אכן נמשך רק חצי שעה, ועבר די בנועם ובשיחה טובה ופתוחה, בהחלט לא סוף העולם.

בינתיים תודה על התגובה, בהצלחה גם לך! :)

לה להלה לה27/4/2010

אביגיל,. מעניין, אהבתי את השימוש בגמרא אם כי לא הבאת את הפיתרון...אולי נוכל ללמוד ממנו משהו :)
לגבי הראיון האישי, אני לא בטוחה שיהיה מדובר בשעה... נראה לי שזה תלוי במראיין ובמרואיין הייתי בשניים שערכו כ 20 דקות...
בהצלחה ומקווה שתביאי את עצמך, אני משערת שהם לא מצפים שנהיה מושלמים :)

אביגיל לבאביגיל לב27/4/2010

לאדם בלוך - תודה!. קרוב של יוני בלוך? :)
קודם כל, תודה על הפרגון והמחמאות! אני מסמיקה כאן :)
תודה על מילות ההרגעה לגבי מעידות הלשון, אתה צודק אף אחד לא מושלם, ורוב האנשים במצב הלחץ הזה לא תמיד מרגישים במיטבם... תודה על ההזדהות ותודה על התגובה הכיפית :)
אביגיל.

אדם בלוךאדם בלוך26/4/2010

נהניתי מאוד. נהניתי מאוד לקרוא. אם אני המראיין, בקלות הייתי מעביר אותך :)
אני לא יודע בדיוק מה מחפשים בראיונות האלה, אבל אני התרשמתי שיש לך יכולת התבוננות עצמית טובה מאוד, וזה יפה. אני חושב שזה גם עוזר מאוד להעביר את מי שאת בראיון.
אני מאמין שכל החפירות האלה במח, במשך שנים, וגם הכתיבה, בין אם בבלוג או בתהליכי המיונים, מציפים את הדברים שיהיה נכון להגיד ברגע האמת בראיון. מעידות לשון יכולות לקרות לכולם באותה מידה, ואת כולם אפשר לדחוק לפינות מכשילות. אבל כל עוד את נאמנה לעצמך, לדעתי אין לך ממה לחשוש (אך כנראה שהחשש בלתי נמנע לקראת סיטואציות כאלה :)
אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך, המון בהצלחה!