בָּעִיר הָלְכוּ רֵיקִים אִמָּהוֹת וִילָדִים בְּלִי אָב
עלון פסיכולוגיה עברית | 11/2/2024 | הרשמו כמנויים
ביום שישי צויין יום המשפחה, כבכל שנה, ואחרת כל כך. משפחות רבות מנשוא שינו את פניהן מאז אותה שבת שחורה. הורים שכלו את ילדיהם, בני ובנות זוג אבדו לבלי שוב, ילדים רבים כל כך התיתמו מהוריהם, אחים ואחיות ספדו לאחיהם. ולא נוכל שלא להזכיר גם את המשפחות שנמחקו כליל, משפחות מתוקות שבני המשפחה המורחבת נותרו כנושאי זכרונן עלי אדמות. (במשפחות אחרות, עוד מחכים לאב, לבת, לסב, ולא יודעים אם ישובו). תהליכי האבל רק בראשיתם, והדרך ארוכה ומפותלת – הפרידה מהאהוב.ה.ים. כרוכה גם בטרנספורמציה עמוקה שתעבור המשפחה כולה כמערכת. באשר נדרש לכך, לנו, אנשי המקצוע, תפקיד בליווי רגיש ומקצועי של פרטים ומשפחות בעבודת האבל והאהבה שעוד נכונה להן.
השבוע באתרנו מאמרים חדשים, פרקים מספרים, ומאמרים ותיקים שרלוונטיים לימים אלה:
תהליכי עיבוד של אבל על אובדן בן משפחה כוללים התמודדות עם פרימה של המערך המשפחתי ועם הצורך למצוא דרכים חדשות לחיבור. במאמרן של ערגה קפולניק וחניתה רפאל-אשורי, שהתפרסם בעבר באתרנו, מוצג מודל רב-ממדי המתייחס למורכבות הרבה של טיפול במשפחה הנתונה באבל. המודל נועד לסייע למטפלים לתפור "חליפה טיפולית" ייחודית שתאפשר לתת מענה הן לאובדנו הייחודי של כל פרט במשפחה והן לאובדן של המשפחה כיחידה.
כיצד ניתן לחבר בין אובדן וטראומה לבין התפתחות וטרנספורמציה? במאמרן הותיק של טל פסטרנק מגנזי ונירה שניר 'טרנספורמציה לאחר אובדן טראומטי - אובדן משמעותי והתפתחות "עצמי" חדש' מוסברים מושגים אלה מתוך תיאוריות שונות ומוצגים שלבים בתהליך החיבור ביניהם. כמו כן, המאמר מתאר מקרה טיפולי ומציע הגדרות לתפקיד המטפל המלווה תהליכי טרנספורמציה לאחר אובדן טראומטי.
ומאמרים מקצועיים חדשים שעלו השבוע –
מאחורי כל נער או נערה שמגיעים למחלקה הפסיכיאטרית במצב של משבר נמצאים הורים שזקוקים אף הם ליחס ולהכרה. מאמרה של אפרת בקלצוק מציג מודל טיפולי חדש שצמח בסטודיו פתוח לאימהות, במחלקת המתבגרים בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ, ומאפשר לאמהות לעבור תהליכי ריפוי במקביל לילדיהן באמצעות ביטוי אמנותי ושותפות הדדית. האמהות לומדות להכיר את עצמן ודרך עצמן את ילדיהן, להתחזק ולראות את צרכי הילד ללא ביטול עצמי. תאור מקרה של ג', אחת האמהות הפועלות בסטודיו, ממחיש תהליך זה. למרות שהתהליך הטיפולי הוא לרוב קצר מועד במקרים רבים הוא פותח פתח להמשך ריפוי והחלמה במסגרת הקהילה.
עינת עופרי לנדא מספרת במאמרה על תרומתן של גרסאות כיסוי לטיפול במוזיקה באוריינטציה יונגיאנית. לאומנות, לפי תפיסות יונגיאניות, יכולת לקדם תהליכי אינדיבידואציה, תוך חיבור בין הלא מודע הקולקטיבי לתהליכים מודעים. כיום, הוגים, פילוסופים ופסיכואנליטיקאים שונים תוהים לגבי מהותה של האומנות ויכולתה להשפיע על חיי האדם, בטיפול ובכלל. בטיפול יונגיאני שעוסק במוזיקה, העבודה הטיפולית כוללת העלאה של דימויים צליליים לא מודעים למודעותו של המטופל, לצורך קידום תהליכי אינדיבידואציה. בראייתה של הכותבת, עיסוק בגרסאות כיסוי ובהשוואתן לגרסאות מקור מאפשר העלאה ועיבוד של תכנים לא מודעים באופן חדשני ורענן.
במדור הספרים - בשיריה של אשת הטיפול יפעת גלבּר בספרה החדש "מִנְעָד" קיים הדהוד נשי אמוני לירי עמוק המידנדן אליך כמו ענבל מצלצל ומבקש להתעלות רוחנית מעל תלאות היומיום אל עֵבֶר הנשגב באופן כֵּן וקריסטלי בלא טיפה של קיטש. הווידוי והתפילה שלכתחילה יש בהם משום החידה והכּמיהה חוברים אל המוסיקה, לא רק זאת הפנימית של הנפש, זה מובן מאליו, אלא ממש אל עולם התווים המוסיקלי המצוי אֵי שם בחוץ ותמיד נוגע בנו כאנשים בנימי הנפש.
ובפסיכבולוגיה -
קול קורא להשתתפות בקבוצת תמיכה למטפלים אשר חוו התאבדות מטופל - התוכנית הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות, פותחת קבוצת תמיכה למטפלים אשר מטופל שלהם התאבד. הקבוצה מתמקדת בשלושה נושאים מרכזיים: עיבוד האבל, הקלה בקשיים האישיים/רגשיים/בינאישיים, הקשר ביניהם והשלכה על העבודה המקצועית. הקבוצות מיועדות לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וכל מטפל אחר בתחום בריאות הנפש אשר חוו אירוע אובדני במהלך עבודתם הטיפולית.
יעל הקש – רון משתפת אותנו בדף מאמצע היומן של 'מטפלת, מתנדבת, אמא, חיה':
"זמן קצר לאחר אירועי ה-7 באוקטובר התחלתי בפעילות התנדבותית להקמה וריכוז משותף של ה"סטודיו הבטוח לטיפול באמנות למפוני כפר עזה בשפיים". סטודיו קהילתי המשמש לכל גילאי הקהילה ומהווה מרחב טיפולי תומך ומאפשר. מסה זו מרפררת לשלבי הפעילות הטיפולית בסטודיו באמצעות שיתוף, ראי לנפשי שלי ולתהליכים אותם עברתי אני כחלק".
תשעה חודשי עבודות שירות נגזרו על הפסיכולוג טל רימרצ'וק שהודה בביצוע מעשים מגונים בילדה בת 12 במשך חודשים במספר הזדמנויות בהן הגיעה לטיפול ללא ליווי, ופגע בה מינית.
דצמבר / רוני אלדד
בַּיָּמִים הַהֵם עָלוּ הַחֲצָבִים בָּאֵשׁ
מִבַּעַד לְפִרְחֵי עָשָׁן נֶעֶלְמוּ הַחֲסִידוֹת
בָּעִיר הָלְכוּ רֵיקִים אִמָּהוֹת וִילָדִים בְּלִי אָב, והַסְּתָיו
נִפְרַד מֵאוֹתוֹתָיו כְּמוֹ נַעַר טְרוּף כְּאֵב
מִתְפַּשֵּׁט מוּל עֵינֵי זָרִים בָּרְחוֹב כְּאִלּוּ שֶׁבְּגָדָיו דּוֹלְקִים.
עַכְשָׁו וְשִׂבְרִי עַכְשָׁו נקפו בַּשְּׁעוֹנִים
הָיִינוּ מֻקְּפֵי צַעַר,
וכָל צְעָדֵינוּ דּוֹפְקִים צַעַר
יָשַׁנּוּ הִתְעוֹרַרְנוּ מִן הַצַּעַר אֶל הַצַּעַר,
שְׁמַענו קוֹל נַעַר עוֹבֵר בָּעוֹלָם:
הקְשִׁיבוּ , הקְשִׁיבוּ, בּוֹעֵר עָלֵינוּ הַכּוֹכָב
נוֹלַדְנוּ מֵחָדָשׁ, אֲנַחְנוּ בְּנֵי כִּלְאַיִם
אִמֵּנוּ רוּחַ, אָבִינוּ הוּא בּוֹלְעָן
יְלָדִים בָּאִים אֵלֵינוּ מֵאֶרֶץ חֲרֵבָה
נָשָׂאֵי אוֹר, יוֹנְקֵי שָׁמַיִם, מֻכֵּי חֹשֶׁךְ, נִשְׂרָפִים בָּאַהֲבָה
עוֹד מְעַט וְיִפְרְחוּ מִכָּאן
איך לֹא נִירָא רַע , אֲנַחְנוּ
פְּצָצוֹת תְּאוּרָה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב,
לְאַט נִצְנַח, נִדְעָךְ, נִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּפִים,
טְרוּפֵי כְּאֵב, מֻכֵּי חֹשֶׁךְ, נִשְׂרָפִים בְּאַהֲבָה
מֵתִים וְנוֹלָדִים
עַכְשָׁו בְּתוֹךְ עַכְשָׁו
Photo by Juliane Liebermann on Unsplash