לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
לסלוח לנסיונות עקרים, לכוונות טובות, לתקוה

לסלוח לנסיונות עקרים, לכוונות טובות, לתקוה

עלון פסיכולוגיה עברית | 22/8/2021 | הרשמו כמנויים

 

לסלוח לנסיונות עקרים, לכוונות טובות, לתקוה

ובתוך כל זה, עיצומו של חודש אלול. חודש האפשרות העיקשת, הקבועה בלוח השנה, לחזור למשהו שאבד, להמציא משהו מחדש. האוויר דחוס – אנחנו נדבקים זה מזה בנגיפים ובסטייט-אוף-מיינדס – אנחנו מתוחים (ולא שאין ממה) כועסים (ולא שאין על מי) מבקשים להסביר לאחרים במה הם טועים (ולא שאי אפשר להבין אותנו, ולא שאפשר להבין אותם), מקווים (למרות שהתעייפנו, אנחנו זוכרים טעמם של ימים אחרים), עמוסים (שבועיים אחרונים של אוגוסט, ולא צריך להוסיף מילה, בטח לא את המילה 'חופש') ולפעמים אפילו מרוצים (כי בכל זאת, קיץ, וביחד, ונחמד לנו על הנהר, או בגינה, או בבית, אפילו שבידוד). ובתוך כל זה, חודש אלול. הזמנה לחשוב את עצמנו מחוץ לשגרה, מקומה אחת יותר גבוהה, או עמוקה – איך אנחנו רוצות את זה?  מי אנחנו רוצות להיות? למי ולמה אנחנו סולחות?

השבוע באתרנו מאמרים וטורים חדשים, שתמיד מבקשים להניע משהו -

קבוצת כולנה היא קבוצה טיפולית־חברתית עבור נשים טרנסיות, המתקיימת מאוקטובר 2020 במרכז הגאה תל אביב יפו. לאורך המפגשים הועלו מצד משתתפות הקבוצה חוויות שונות על חייהן כנשים טרנסיות. חוויות אלה היו משמעותיות במיוחד עבור מנחות הקבוצה - אך לא רק להן. מאמרן של נועה שורץ, נטע גלנץ וד"ר אתי אבלין נכתב מתוך תפיסה כי הכרת חוויותיהן של משתתפות הקבוצה מאפשרת לחברה ככלל – ולאנשי מקצועות הרפואה והטיפול בפרט – לשפר את מתן השירות ואת היחס כלפי הקהילה הטרנסית בישראל. בכתיבת מאמר זה לקחו חלק משתתפות קבוצת כולנה, מתוך האידיאולוגיה והאמונה שהידע נמצא אצלן, וששיתוף הפעולה בין החברות לכותבות המאמר הוא חיוני על מנת ליצור ידע חדש בנושא.

האם השימוש במסכים גורם להפרעת הספקטרום האוטיסטי בקרב ילדים? במילה אחת - לא. שכיחות הפרעת הספקטרום האוטיסטי עלתה בשנים האחרונות באופן ניכר. פרסומים בספרות ובכלי התקשורת קשרו את העלייה עם השימוש של הורים בטלפונים חכמים ועם השימוש של ילדים במסכים, ועוררו חששות בקרב רבים. מאמרם של ד"ר יעקב אופיר, ד"ר חננאל רוזנברג וד"ר רפאל טיקוצ'ינסקי, המתבסס על סקירה ביקורתית ומטא-אנליזה של המחקרים הקיימים בתחום, מצביע על האיכות הירודה של מחקרים אלה, ועל הקושי להסיק מתוכם מסקנות תקפות. אל מול עוצמת הפאניקה המוסרית-ציבורית סביב סוגיית המסכים, המאמר סוקר את מגוון הסיבות האחרות שהוצעו בספרות לעלייה בשיעורי ההפרעה.

לציון 16 שנים לפטירתה של המשוררת דליה רביקוביץ, אנחנו נזכרים במאמרה הנפלא של ד"ר ליאור גרנות  - וְשֵם הַמָקֹום נִקְרָא עֹולָם עַל דרך הַהֵעָלְמּות': - שירתה של דליה רביקוביץ כמתמירה את שפת הנפש הדיכאונית משפה פרטית לחלק ממשחק השפה של הכלל.

ובמדור הספרים – פרק מתוך הספר 'משחק הממלכות' מאת אורית אבן שושן-רשף - בעקבות עבודה של יותר מעשרים שנות טיפול, אבן שושן-רשף פיתחה כלי טיפולי: "משחק הממלכות". זהו כלי המאפשר יצירת סיפור אישי של המטופל, המקרב אותו אל המציאות הפנטסטית שלו ואל האפשרות לייצר תיקון בתוך המציאות הממשית שאיתה הוא מתמודד. עבור המטפל, "משחק הממלכות" מאפשר לבחון באופן מוחשי את התהליך הטיפולי: כיצד המטופל מביא את עצמו לטיפול, כיצד הוא מגלה חלקים שונים בתוך עצמו ומייצר סיפור שלם ביחס לעצמו וביחס למגע עם סביבתו.

ובפסיכובלוגיה:

כשמטופל מתלונן אבל הטיפול מתקדם - על חשיבותה של פורמולציה טיפולית - בפוסט החדש שעלה לבלוג "הכורסה שממול - מאחורי הקלעים של הפסיכולוג בטיפול פסיכולוגי" אמיר וייס כותב על הפורמולציה הטיפולית, וכיצד זווית הראייה התיאורטית יכולה לבוא לידי ביטוי בטיפול, ולהגדיר את הצעדים הטיפוליים:

"אני בטוח שחלק מהמטפלים יקראו מילים אלו ותעלה בהם התנגדות. הם אולי ירגישו שהפורמולציה תמסגר ותגביל אותם עד כדי כך שלא יוכלו לשמוע או לקבל חומר טיפולי שאיננו מתאים לתבנית שכבר יצרו. או במילים אחרות- מוות לספונטאניות! ביי ביי ליצירתיות! אלא שלא כך הדבר. למעשה- נהפוך הוא! יצירת פורמולציה עוזרת לנו לזהות את חוסר השלמות שלה, לחקור אודות חלקים חסרים בפאזל, להעריך מחדש את המצב אם צריך, ולקבל את המורכבויות הבלתי נמנעות והידע המוגבל שקיימים בכל סיטואציה טיפולית."


מה זה לעזאזל "צמצום הפערים הרגשיים"? על תפקידי בית הספר בעת מגפה -  בפוסט החדש בבלוג מְחוֹנָנוֹת, מְחוֹנָנִים, וּמְחוֹנָנוּת, חנה דויד כותבת על השימוש במושג "פערים רגשיים" בעקבות הקורונה, ועל הציפייה ממערכת החינוך לגשר על פערים אלה: "ילדים זקוקים לילדים אחרים כדי לגדול בצורה מיטבית, ובגן הילדים, כמו בבית הספר, הם אכן פוגשים ילדים אחרים. אבל מכאן ועד הציפייה, שהמורות "תגשרנה על הפערים הרגשיים שגדלו בשל הקורונה", עוד רחוקה הדרך." ועוד פוסט של דויד בנושא - למה מתכוונים כשמדברים על "סגירת פערים לימודיים בגלל הקורונה"?

אודות 'העצמי הטווסי' של המטפל -  ד"ר טל פלג-שגיא מארחת בבלוג שלה "מהמיטה לספה: מחשבות על מיניות, טיפול ומה שביניהם" את הפסיכולוגית דור ילוז. ילוז שואלת שאלות הנוגעות לקשר שבין טיפול ואופנה, ובין המטפל ומלתחתו:

"אני חושבת על הבדיחה הרווחת אודות פסיכולוגיות והבחירה שלהן לעטות של כברירת מחדל אופנתית כמעט. [...] "המקהלה היוונית" (והווינאית) שבי לא יכולה להימנע מלשאול: האם יש בחירות סגנוניות וססגוניות שאעשה כאדם פרטי, אך בקליניקה אני מנועה מהן משום שהן מייצרות פתיינות? אני לא מדברת על בחירה פרובוקטיבית במוצהר כמובן, אך מהן גבולות הפרובוקטיביות?"

במדור 'קריאה מודרכת' - אביעד טל ממליץ על ספרו של יאיר כספי 'לדרוש אלוהים'

"הספר הוא מסע אישי בנבכי הנפש ומסע פסיכולוגי ברחבי המקורות היהודיים. כספי, אשר עוסק במשך שנים בתחום הנקרא "פסיכולוגיה יהודית", מביא את סיפורו האישי, את חיפושו "אחרי תורה שתסביר לי את עצמי", כדבריו...התמה הנפרשת לאורך הספר כולו היא הסטת השאלה מ'מה עושה לך טוב' לשאלה "למה נועדתי? למה אני אחראי? מה אני צריך לעשות?"

בצער רב התבשרנו בשבוע שעבר על פטירתו של חזי (יחזקאל) כהן. חזי הוא פסיכואנליטיקאי בכיר מהחברה הירושלמית. הוא היה יו"ר החברה הפסיכואנליטית בין השנים 1987-1989.  הוא מזוהה יותר מכל עם מוסד בני ברית, אותו הוא ניהל למעלה מ- 40 שנה. אנחנו משתתפים בצער המשפחה, עמיתיו ותלמידיו הרבים. 

אלול / מאיה ויינברג

לסלוח לשמים אפורים שהבטיחו
לחילוף עונות המדמה שינוי
לסלוח לנסיונות עקרים
לכוונות טובות, לתקוה.

הרוב לא נאמר כהלכה או
לא הובן כהלכה. 
לסלוח לאהבה שלא אהבה אותי
במלואה,
שלא דעכה לי. 

לסלוח לבדידות מתמדת, לאי נחת
דבר מה תמיד לא שלם. 

לסלוח כי אי אפשר להלחם
הכח דועך והדרך מתארכת
דבר לא קדוש,
כנראה מעולם לא היה
לסלוח ולהמשיך ללכת.

Photo by Liza Danko on Unsplash

עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.