"אני מגיע" - סיפור טיפול מאת עמל.יה זיו

שפיות זמנית | 16/6/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

"אני מגיע. היא עומדת בדלת. לא, זה לא מדויק. אני מגיע (בכך אין ספק). היא עומדת כמה פסיעות מאחורי הפתח, מחכה לי.

כשאני מגיע היא מרימה את מבטה מהטלפון שלה ומברכת אותי לשלום. כך אני מוצא אותה תמיד בימים הללו, בין דלת הכניסה לגרם המדרגות, ראשה מורכן לטלפון.

יש לה רק עשר דקות מדודות בין היוצא לבא. זה שוב ושוב מדהים אותי: אני מכין את עצמי לפגישתנו בזמן הנהיגה, אורז עצמי לכלל צורה, הופך בפריטים שעל סדר היום, מנסח משפטים, ואצלה רק עשר דקות לפועלי הבמה להחליף את תפאורת הנפש בין מערכה למערכה. מה כבר אפשר לעשות בעשר הדקות (למעשה פחות) שבין סגירת הדלת לפתיחתה בשנית – ללכת לשירותים, לאכול אפרסק במטבח (מתי היא בכלל אוכלת?) ואז – לעיין בטלפון. זמן אינסופי יש בעשר דקות. ובעצם, מה מפליא בכך? בין עולם פנימי אחד לאחר היא מוצאת מנוחה בחדשות. נבלעת לבהייה בטלפון לפני שתיקרא ללבוש צורה לנוכח מבטי. ואולי, מכיוון ששומה עליה עתה להמתין בדלת פתוחה, חשופה למבטֵי הבאים, היא נחבאת אל המסך."

כך נפתח הסיפור "אני מגיע" מאת עמל.יה זיו, שפורסם לאחרונה במגזין הספרות גרנטה. לחצו כאן לקריאת הסיפור המלא.