רות נצר: מרחב הכלה והתהוות
חדר משלך: תמונות מחיי קליניקה | 21/3/2021 | הרשמו כמנויים
רות נצר, פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית, רעננה.
הקליניקה שלי היא ביטוי לעולמי הטיפולי, האמנותי והאישי. היא ממוקמת כחדר צדדי מיד בכניסה אל דירתי, ומופרדת ממנה. הנכנס אל ביתי רואה את הסלון לפניו ומתרשם מאווירת הבית שדומה ברוחה לאווירת הקליניקה.
הקליניקה כוללת רהוט ישן וחדש: שלחן נצרים קלוע ישן, ארון מגולף בסגנון עתיק שהיה של סבי וסבתי שהביאו איתם מגרמניה, והוא מאד יקר לי. בתקרה מנורה רבת נרות שהייתה בבית אבי, יחד עם וילון לחלון שעוצב ממפת שלחן שהיה של סבתי. הארונות כולם בצבע חום כהה עתיק, והכל מזכיר את הסגנון האירופאי של משפחות הוריי.
בקליניקה המרווחת מדפי ספרים רבים, שמאפיינים את עולמי כאדם קורא וכותב-חוקר בתחומים רבים – פסיכולוגיה, מיתולוגיה, אנתרופולוגיה, ספרות, שירה, דתות, קולנוע. פרסמתי עד כה שמונה ספרי עיון ואחד עשר ספרי שירה. הקליניקה כוללת חפצים קטנים רבים ופסלי חיות שהבאתי ממסעותיי הרבים בארצות אחרות, בעיקר מהמזרח הרחוק, דרום אמריקה, סין ומצרים, רובם בעלי משמעות סמלית כהתגלמות של אלים ואף דרקונים. כל אלה משתלבים עם תפישת העולם של יונג על סמלי כל התרבויות שמגלמים יחדיו את הלא מודע הקולקטיבי.
הקליניקה עמוסה חפצים רבים. כאשר ראיתי את צילום הקליניקה של פרויד, ראיתי שגם אצלו היה גודש כזה, ואמנם אין הגודש מפריע למטופלים, כיוון שהם כל כך עסוקים בעצמם שכמעט לא רואים מה יש מסביב. המטופלים לא יודעים שהצילומים והתמונות והפסלים הם מעשי ידי, משום שהם כמעט תמיד לא מתעניינים מי עשה אותם, כך שהשאלה ששאלתי את עצמי בעבר - אם נכון לשים בחדר חומרים אישיים שלי שמגלים מעולמי האישי - מתבררת כלא רלבנטית בכלל.
אווירת היופי ששורה בקליניקה היא ביטוי לצורך המשמעותי שלי ביופי כמשאת נפש, כצורך חיוני של הנשמה. אני מאמינה שמעבר לצורך זה שלי כאמנית, כולנו זקוקים ליופי כהדהוד להרמוניה ולשלמות האבודה והמיוחלת וכתיקון לשברי הנפש.
פריטים מתוך הקליניקה:
בין החפצים מפוזרות אבנים עליהן ציירתי חיות (איילים וסוסים) או שכתבתי עליהן פסוקים קצרים מהתפילה. הן מבטאות את דרכי להתחבר אל הוויטאליות של הטבע ואל אנרגיות רוחניות ושמאניות.
על הקירות ישנן תמונות רבות. בקיר אחד ישנם צילומי דמויות שצילמתי במסעותיי, בעיקר נשים. בקיר אחר צילומים שצילמתי, שהמשותף להם הוא יופיו של החומר הכלה, הנסדק והנשבר. אלה מבטאים את עולמי כצלמת שהציגה שתי תערוכות צילום, ואת המאבק המתמיד להכיל את הפגימות והסדקים בנפש.
על קיר אחר מופיעות עבודות קולאג' שעשיתי בראשית דרכי, המוטיב החוזר בהן הוא דמות אדם שבוקעת מתוך רקע כאוטי, ועל המדפים לידן עומדים גם שלושה פסלים קטנים שפיסלתי בעבר, של דמויות נשים. לידם, על כורסא קטנה, מצטופפים יחד ארבעה כלבלבי פרווה קטנים חומים, עבור מי שמרגיש צורך לחבק חית מחמד... ומוסיפים אוירה ביתית.
בפינה קטנה ניצב שולחן שעליו מסודרים פסלים מצריים קטנים, פירמידה כחולה וציפורים, כשהם מאורגנים סביב המרכז שהוא כלי אלכימי שחור-מוזהב, כאילו ממתינים לטקס עלום. אולי הטקס הטיפולי שמתרחש במיכל האלכימי של הנפש ושל ה'טמנוס', המרחב המקודש של החדר הטיפולי.
על השולחן הקטן שבאמצע החדר מונחים קלפי טארוט, שמכילים משמעויות סמליות של תהליכי הנפש, שלעתים אני משתמשת בהם בטפול בהתאם לשיטה שפיתחתי להתייעצות עם עצמנו דרך הקלפים. בצידו השני של השולחן יושב ליצן קטן שהוא גם הנודד עם מקלו ותרמילו על שכמו, וציפור קטנה עומדת על כובעו. הוא מסמל את נדודי הנפש בין שמחה ועצב, בעודה קשובה לצפור הנפש. במשמעותו הוא קרוב לקלף 'השוטה' שיוצא למסע החיים בטארוט.
צילום: נתנאל ישראל
