מרגישים עייפים אחרי שיחת זום? הכירו את ה-Zoom Fatigue, והגורמים לה
שפיות זמנית | 28/7/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מאמרה של ג'נה לי, פסיכיאטרית וחוקרת ב-UCLA, שפורסם ב-Psychiatric Times, עוסק במחלה שלא היה לה שם - עד עכשיו. "עייפות זום" (Zoom fatigue) היא הפרעה-לא-רשמית חדשה שמאופיינת בעייפות, דאגנות או שחיקה שקשורות ישירות לשימוש בפלטפורמה הפופולרית לשיחות וידאו. בשל העלייה הניכרת בשימוש בתוכנה במהלך התפרצות וירוס הקורונה, עייפות הפכה לנפוצה ואינטנסיבית מאוד.
יש כל מיני הסברים לכך שהשימוש בתוכנה מעייף. למשל, היו חוקרים שהציעו שהשמע הוא הסיבה העיקרית לכך שפגישות זום כל כך מתישות: כותבת המאמר מסבירה שאפילו עיכוב (delay) של מילישניה בשמע של התגובה הוורבלית בשיחה משפיע על החוויה הבינאישית שלנו, וזה עוד בלי לקחת בחשבון עיכובים משמעותיים יותר שנובעים מבעיות טכניות. הסבר אחר מקשר את העייפות לאו דווקא לזום, אלא להתפרצות הקורונה שטומנת בחובה לחצים רבים, כמו למשל לחצים כלכליים ובריאותיים. ההסבר הזה מציע שלא השימוש בזום הוא שבאמת מעייף אותנו, אלא שאנחנו עסוקים קוגניטיבית במגוון דאגות אחרות, שלא היו שם קודם לכן, ובסופו של דבר - אנחנו חשים מותשים.
כותבת המאמר מציעה נקודת מבט נוירופסיכולוגית להבנת הגורמים לעייפות הזום. היא כותבת שכדי להבין את עייפות הזום - צריך קודם להבין מה גורם לנו לחוש עייפות מנטלית באופן כללי. לדבריה, רכיב פסיכולוגי מהותי שקשור לעייפות הוא המאזן הלא-מודע שמתרחש במוחנו בין תגמול למחיר; כך, בכל פעילות שאנחנו מבצעים, אנחנו שוקלים כמה נרוויח ממנה לעומת כמה נפסיד. הדבר מתרחש גם בהחלטות קטנות, כמו למשל בהחלטה האם ללחוץ על "Delete" או על "Backspace" כדי למחוק אות שהקלדנו, כדי למקסם את התגמול (להרוויח זמן) ולהקטין את ההפסד (לחסוך מאמץ). אז איך זה קשור לעייפות? הכותבת מסבירה שמחקרים מראים שכאשר מתרחשת אקטיבציה של המנגנונים המוחיים שקשורים לעיבוד תגמולים, אנחנו חשים אנרגטיים ובעלי מוטיבציה - ההפך מאשר עייפים.
איך זה קשור לזום? ובכן - כותבת המאמר מסבירה שאינטראקציות חברתיות קשורות מאוד למנגנונים מוחיים של עיבוד תגמול. לדוגמה, ההורמון אוקסיטוצין, שממלא תפקיד בקשרים חברתיים שונים, מווסת את המסלולים הדופמינרגיים שקשורים בעיבוד תגמולים. יתר על כן, ישנה גם חשיבות לאופן שבו נוצרת האינטראקציה החברתית: מחקרי fMRI מראים שאינטראקציות פנים אל פנים, ביחס לאינטראקציות מוקלטות, קשורות לאקטיבציה מוחית משמעותית יותר של מנגנוני התגמול. במילים אחרות, ככל שאנחנו מרגישים יותר שאנחנו נמצאים באינטראקציה בינאישית קרובה והדדית, כך יש יותר סיכוי שנרגיש מתוגמלים, מה שיגרום לנו לחוש עירניים וחיוניים. דווקא מהסיבה הזו, היא מציעה, בזום אנחנו מרגישים עייפים. קשר עין, שיח מהיר ונוח, שהופכים קשר אנושי לכזה שהוא מתגמל ונעים - נעשים פחות דומיננטיים בזום, והופכים את החוויה לפחות מתגמלת.
במאמר מצויין שלא רק שאנחנו פחות מתוגמלים בשיחות זום מאשר בשיחות פנים-אל-פנים, אלא שאנחנו גם מתאמצים יותר מבחינה קוגניטיבית. לרוב, במהלך שיחה אנחנו קולטים תוך מילישניות מסרים לא-מילוליים, למשל דרך מגע או שפת הגוף, ומשתמשים בהם כדי לשפר את התקשורת עם מי שעומד מולנו. בשיחות וידאו, לעומת זאת, קשה יותר להבין את המסרים האלה, משום שאיננו רואים את כל הגוף של האדם שמולנו ואיננו חולקים את הסביבה שלו, מה שמוביל אותנו לנסות לפצות על כך במאמץ קוגניטיבי ורגשי. בנוסף, כשאנחנו בבית אנחנו חווים הסחות דעת נוספות (למשל מהמשפחה, או בשל חוסר פרטיות) שאנחנו צריכים לדחוק - מה שמגביר את המאמץ. ולכן, בסופו של דבר - אנחנו מרגישים עייפים.
