איך מתמודדים המטפלים והמטופלים עם המעבר לטיפול מקוון?

שפיות זמנית | 12/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

היום פורסמה באתר "הארץ" כתבה מאת שירה מייקין על השינוי שחולל משבר הקורונה בעולם הטיפול הנפשי, ובעיקר: על המעבר של הטיפולים הפסיכולוגיים מטיפולים פרונטליים לטיפולים מקוונים. במחקר שעורכים פרופ' יאיר עמיחי המבורגר מהמרכז הבינתחומי הרצליה, הדוקטורנטית אביבית דולב וד"ר עידו הרטוגזון מאוניברסיטת בר אילן, נמצא שלפני שנה רק 8% מהמטפלים דיווחו שהם נוהגים לשוחח באופן שוטף עם מטופלים בשיחות וידאו, ואילו בימים האחרונים נמצא במדגם ש-36% מהמטפלים דיווחו שהם עושים זאת - וזו ככל הנראה רק ההתחלה.

המבורגר אמר ל"הארץ": "העלייה המדהימה בטיפול באונליין גם מכינה להערכתי את הקרקע לשילוב טכנולוגיות מתקדמות יותר, דוגמת אפליקציות ושעונים העוקבים אחרי מדדים פיזיולוגיים, מציאות מדומה, מישחוק ועוד. כרגע אנחנו רואים את המטפלים מגיבים למציאות ונדרשים במהירות רבה להסתגל לכלים וסיטואציה חדשים". 

בכתבה הופיעו כמה מטפלים, והנה עיקרי הדברים שאמרו על המעבר לטיפול מקוון:

אבי ארתור שניבאום, פסיכולוג קליני: "בזום יש המון עיסוק בעניינים טכניים — אם זה עובד, אם זה לא עובד. יש איזו אשליה שמצד אחד זה מאוד דומה לטיפול רגיל כי המטפל והמטופל נמצאים אחד מול השני, אבל עדיין יש איזה מרחק שלפעמים קשה לגשר עליו". 

חן־לי גל, מטפלת מתמחה בפסיכותרפיה גופנית בשיטת ביוסינתזה, אמרה למראיינת שיש מטופלים שלא מעוניינים להמשיך את הסשנים בווידיאו: "הם לא אוהבים את הפלטפורמה, הם מבכים על אובדן האינטימיות. יש כאלה שלא מעוניינים לשנות את חוויית הטיפול ולוותר על הקליניקה. בשבילם, 'להכניס' את המטפל לבית שלהם זה טו מאץ'". היא הוסיפה ש"למרות החסרונות בווידיאו, הבסיס לאינטימיות והבסיס הטיפולי הוא הקשר בין מטפל ומטופל. ועליו חשוב לשמור, וזה אפשרי, במיוחד בימים אלה".

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

וסים בירומי, פסיכולוג קליני, אמר ל"הארץ": "בטיפול בווידיאו מאבדים כל מיני דברים. אני למשל משתמש המון בהיפנוזה, שזה מאוד שונה בווידיאו. אבל בכל סוג של טיפול, יש המון גירויים בקליניקה — ריח, הטמפרטורה בחדר, שפת הגוף. בווידיאו יש רק את הקול, התמונה והאינטונציה, זה דורש הסתגלות. כשאת בטיפול את רואה את כל החדר, אבל בווידיאו את רואה רק פריים. אני מראה את הפנים עד הכתפיים, וכמה רחוקה ממני המצלמה, וזה משפיע על הקשר. זה גם משמעותי מי בא למי — בטיפול רגיל המטופל מגיע למטפל, בטיפול בזום אני זה שפותח את ההזמנה של המפגש. כשבטיפול רגיל המטופל שכח או לא רוצה להגיע למפגש, אנחנו מאפשרים את המקום הזה בתוך הטיפול. אבל אם אני זה שפונה אליו — זה פחות מאפשר את ההתנהלות הזו.

עוד אמר בירומי: "טיפול פסיכולוגי הוא חשוב, ודווקא בתקופה כזו אם יש חרדות צריך להבין שזה משהו שמשותף לכולם, ואם מרגישים צורך עכשיו לטפל בזה — אפשר לפנות ולהתייעץ. וגם אם לא אוהבים את הווידיאו, לפחות להישאר בתקשורת עם המטפל. החיים עדיין ממשיכים, אנחנו לא קופאים, במיוחד העולם הפנימי".

הפסיכולוגית הקלינית גילי אגר, שהקימה כבר לפני עשור פלטפורמה לטיפול פסיכולוגי אונליין, אמרה בכתבה שהיא דווקא חושבת שטיפול אונליין הוא יעיל, ואפילו יעיל יותר מטיפול פנים מול פנים: "כשאתה מגיע לקליניקה של מישהו זה נעים ומרגיע. בטיפול בווידיאו אין את הנוחות הזו, אז כדי ליצור את האפקט של השינוי, המטופל צריך באמת לעבוד. בטיפול פנים אל פנים לפעמים מתערבב לך האם נעים לך כי עשית עבודה פנימית או כי הגעת למקום שמקבלים את פניך בצורה נעימה, מקום נינוח ושקט". יתרון נוסף, לדידה של אגר, הוא שהטיפול מתקיים בביתו של המטופל: "המטופל לומד שהוא יכול להרגיש טוב גם במרחב הזה. השינוי התחולל במרחב שלי. טיפולים בווידיאו לרוב מתרחשים מתוך אילוץ, ואז המטופל מרגיש שהמטפל עשה דבר יוצא דופן בשבילו. הטיפול מתחיל מהכרת תודה של המטופל. זה שונה מחוויית 'המטפל המרוחק' שיושב על כיסא נפרד. יש גם משהו חזק בכך שהאחריות על המרחב הטיפולי היא משותפת, והמטופל יותר אקטיבי. גם הוא אחראי על הסיטואציה הטיפולית, וזה מאוד מתחבר לעמדה פופולרית עכשיו בתחום הפסיכולוגיה, שמדברת על זה שגם המטפל וגם המטופל הם ישויות עם לא מודע שמשפיע על שניהם. בטיפול בווידיאו יש המחשה של הדבר הזה, המטופל יכול לבקש מהמטפל להתקרב למצלמה, וזה סימבולי לעמדה הזו שבה שנינו שווי ערך במרחב הזה".

בכתבה הופיעו גם מספר מטופלים, והנה עיקרי הדברים שאמרו:

פליקס, בן 35 ממרכז הארץ: "בעבר, תמיד כשהמטפלת הציעה לעשות טיפול בווידיאו כשלא היינו יכולים להיפגש פנים אל פנים, סירבתי. כי זה נראה לי לא אפקטיבי". אבל עכשיו, הוא מוסיף, בעקבות הנסיבות הקיצוניות וכשיש כל כך הרבה דברים לדבר עליהם "גם שיחת וידיאו עדיפה על כלום". אחרי שני ניסיונות, הוא לא בטוח שהוא רוצה להמשיך. "אני מרגיש שבווידיאו אני מאבד המון פעמים ריכוז ודעתי מוסחת, שזה לא דבר שקורה בטיפול פנים אל פנים. אפילו תפסתי את עצמי בודק הודעות בווטסאפ תוך כדי טיפול. נורא קשה להתרכז במסך".

רננה, בת 44 ממרכז הארץ שנמצאת בטיפול זה שלוש שנים, שמחה שהוא עדיין ממשיך למרות ההגבלות. "בפעם הראשונה שראיתי את המטפלת בווידיאו שמחתי, כאילו היא איתי בחדר. אני שומעת את הקול שלה והמימיקה שלה ומקבלת הצצה לבית שלה. האם זה תחליף? לא. אבל זה מאוד ניחם אותי. היא גם מאפשרת לדבר איתי יותר מהזמן הרגיל, שזה כיף. עוד רבע שעה, 20 דקות". רננה מוסיפה שהתרשמה מכך שהמטפלת עושה מאמץ כדי שזה יעבוד. "היא בקשב שיא, כי היא רואה אותי ומודדת כל מימיקה ומניירה, אז במובן הזה היא מאוד חדה, ושמתי לב שהיא פחות נוזפת בי. היא יותר רכה אלי. כשאני באה אליה היא מביאה לי גם שוטים על הראש, אבל עכשיו, בווידיאו, היא הרבה יותר אמפתית אלי. גם זה שאני רואה את הבית שלה, זה קטע מטורף. וזה דבר די מדהים. אני רואה את החדר, איזה בגדים יש לה, את המנורה ואת הדפים על השולחן… זה מוזר לי. אבל זה לא מפריע לי. זה מאוד משונה, אני מתפעלת מזה".

לחצו כאן לקריאת הכתבה המלאה באתר "הארץ".