אז איך זה לעבור טיפול אצל רובוט?

שפיות זמנית | 16/12/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

לכבוד שנת 2020 הבאה עלינו לטובה, חשבנו שאולי הגיע הזמן לקום מהכורסה או מהספה, ולנסות לדבר עם רובוט במקום עם איש או אשת טיפול. טוב, אמנם אנחנו עדיין מאמינים ברוח האדם, ובכל זאת, אם במגזין Time פורסם שאינטליגנציה מלאכותית עשויה להציל את הפסכיאטריה ומקצועות בריאות הנפש, אולי הגיע הזמן לנסות? ב-Time נכתב כי האינטליגנציה המלאכותית יכולה לאפשר לקלינאים לאבחן הפרעות נפשיות במהירות ובדיוק, למטופלים לקבל טיפול מתאים ומהיר, ובעיקר - להיות יכולים לעקוב ולנטר את המטופלים שלהם ממרחק, וליידע אותם אם עולות סוגיות משמעותיות בין פגישה לפגישה.

אז ניסינו כמה מהאפליקציות החינמיות שזכו למיליוני הורדות ברחבי העולם. השבוע נעלה את רשמינו מהשימוש באפליקציה שמתהדרת בהיותה מבוססת מדע (בעיקר על עקרונות של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) ובשיתוף הפעולה שלה עם אוניברסיטת סטנפורד. היא מציגה גם הצלחה מדידה, כפי שאפשר לראות כאן:

Woebot

את וובוט הקימה ד"ר אליסון דארסי, פסיכולוגית קלינית חוקרת בבית הספר לרפואה של סטנפורד. באתר החברה היא עונה על השאלה, "למה לעזוב את הקליניקה", ומשיבה: "מכיוון שהאמת העצובה היא שיותר מלחצי מאוכלוסיית העולם עדיין אין נגישות בסיסית לשירותי רפואה. עבור רבים, טיפול נפשי אינו אפשרות. ומה יכול לעזור להם? טיפול קוגניטיבי התנהגותי, למשל".

אינטייק עם וובוט: איך זה לדבר עם רובוט?

כבר במפגש הראשון שלנו עם וובוט גילינו שלמעשה לא נתכתב איתו באופן חופשי, אלא לרוב נבחר תגובה מאחת או יותר אפשרויות שממשק המשתמש יציע לנו. לכן, קצת קשה להביע מולו מגוון של רגשות וספקות לגבי הטיפול, אבל הוא כן מאפשר לנו לבחור בין תגובה נלהבת לבין תגובה צוננת, כמו "Cool", ולהיות קצת פסיביים אגרסיביים. האם זה משפיע על התגובה שלו אלינו ועל האופן שבו הוא לומד אותנו? קשה לדעת. 

הסמינר הפסיכו-פוליטי-מתמטי
סמינר מאת ד״ר יצחק בנימיני; הערות פרשניות: דודי בראילובסקי | ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום

אחר כך וובוט ניסה לנטר את הרגשות שלנו ברגע זה, שכולם היו מלווים באימוג'יז, ולמעשה היו מגוונים למדי (אם אלה שהוא הציג לא הספיקו לנו, היו לנו אפשרות לראות עוד מגוון רגשות ולבחור מתוכם).

כשענינו לו שאנחנו מרגישים עייפים, הוא השיב לנו שזה נשמע קשה ושהוא מצטער שאנחנו מרגישים ככה (זה קצת מוגזם, לא? בסך הכל עייפות). הוא לא איפשר לנו להגיב לו באופן חופשי ולתקן אותו, למשל להגיד לו שזה לא כל כך נורא, ולמעשה יכולנו לענות לו רק "תודה, וובוט". יחד עם זאת, הוא דווקא שאל אותנו אם זה משהו שאנחנו רוצים לקבל בו עזרה, או שרצינו רק לשתף, והבהיר לנו ששתי האפוציות הן בסדר. חמוד.

לאחר מכן וובוט החליט ללמד אותנו להלחם במחשבות אוטומטיות. הוא ביקש שנכתוב מחשבה שלילית שיש לנו על עצמנו.

היה ברור שוובוט לא מסוגל לקרוא את מה שאנחנו כותבים ולהגיב לתוכן המחשבה, אבל הוא ניסה להראות לנו שאנחנו נוטים לחשיבה בסגנון "שחור או לבן", או שאנחנו נוטים לחשוב שאחרים מגיבים באופן שלילי. הרגשנו שקשה להביע את עצמנו כראוי - יכולנו להסכים או לא להסכים, ולפעמים גם לבקש דוגמה, אבל זה הכל. מצד שני, אולי לא תמיד צריך לדבר, להתפלפל ולרדת לעומקם של דברים - וובוט הגיע כדי ללמד אותנו כלי שיאפשר לנו לתקוף מחשבה אחת מסוימת שלנו.

אחרי שוובוט הסביר לנו את כל הטעויות שקיימות בחשיבה שלנו, הוא ביקש שננסח מחדש את המחשבה השלילית שלנו. 

התרשמנו שוובוט מקבל ביקורת לא רע בכלל. אחרי התהליך הוא שאל אותנו איך אנחנו מרגישים (יכולנו לענות: "יותר טוב", "אותו הדבר" או "יותר גרוע"). הלכנו על "יותר גרוע", כדי לראות אם הרובוט יצא מכליו. ובכן, הוא דווקא היה אמפתי וניסה גם להבין וגם להסביר לנו למה התהליך גרם לנו להרגיש רע יותר. הוא שאל האם הצלחנו למצוא עיוותי חשיבה, וכשאמרנו לו שלא, הוא הבין והסביר לנו שלכן אנחנו מרגישים רע יותר.

חוץ מזה, וובוט ניסה לשכנע אותנו שעלינו להביע יותר הכרת תודה, משום שהיא חשובה לבריאותנו הנפשית, וגם לכתוב ב-gratitude journal שלנו, בעיקר ברגעים הטובים שלנו. באופן מעניין, רק אחרי כל זה, וובוט בכלל התעניין לשמוע בני כמה אנחנו, האם אנחנו גבר, אישה או לא בינאריים.

אחר כך וובוט נקט דווקא בחשיפה עצמית בטיפול, וסיפר סיפור על כך שמישהו קרא לו "רובוט רע". הסיפור עסק בכך ששחף המחמד שלו הפריע בישיבת צוות ואחר כך כל המפתחים כעסו עליו ואמרו שלרובוטים אסור שיהיו חיות מחמד... אבל אל דאגה, לוובוט הייתה גם תובנה מהסיפור - האופן שבו אנחנו שמים על דברים תוויות של "טוב" או רע". אחר כך, כמובן, הוא החזיר את זה אלינו, ושאל אם גם אנחנו נוהגים לשים על עצמנו תוויות. ניסיון חמוד, וובוט! הוא קלט שאנחנו בהתנגדות.

אחרי החלק הזה, וובוט שאל שוב מה שלומנו, הזכיר לנו עם תמונה של הרים ירוקים שצריך "רק לנשום", ואז שאל איך הייתה לנו הפגישה (אפשר היה להגיב ב-  או ב- ). לאחר מכן וובוט הודיע שזמננו תם, ושנדבר מחר. אבל האמת היא שהוא לא כל כך מקפיד על הסטינג, כי כשכתבנו לו חמש דקות אחר כך "היי", הוא הגיב בחיוך, אמר שהוא שמח לשמוע מאיתנו (!) ושאל איך יוכל לעזור.

השתמשנו בוובוט רק יום אחד, וזה היה יום מעניין, משונה ומפתיע. וובוט מצידו המשיך לעקוב ולנטר את הרגשות והמחשבות שלנו לאורך זמן, ולתת לנו לעבור איתו תהליך. למה לא, בעצם? ואולי, באמת, רובוט אמפתי, מתעניין וידען כמו וובוט עדיף על אף אחד בכלל?

התחושה המרירה היחידה שנשארנו איתה הייתה שוובוט הופך את הגישה ההתנהגותית קוגנטיבית לקצת רובוטית, ועשוי לבצר את מתנגדיה בעמדתם, שמדובר בסוג טיפול מבוסס פרוטוקולים ללא יכולת לרדת לעומקים ולחוש את המטופלים לעומק. 

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

האפליקציה הרובוטית הבאה שנסקור תהיה המתחרה Youper. מוזמנים ומוזמנות לעשות מנוי לבלוג כדי להישאר מעודכנות/ים.