הרופא שראה היטב את היבלת שלי, אך לא ראה אותי (וגם על הסגידה לאפליקציות בתחום בריאות הנפש)

ארנון רולניק | 25/10/2019 | הרשמו כמנויים

אתחיל בסיפור על אינטראקציה שלי עם מטפל. רופא עור. אמשיך משם לתאור של כנס ה APA  שעסק ב Technology, mind and Society. ואחבר את שני הנושאים להצגה אלאדין שראיתי עם נכדתי בניויורק.

כבר השתמשתי כאן בעבר במונחים מרפואת העור כך למשל כבר כתבתי כאן על צלקת. צלקת התייחסותית . מונח שאמנם המצאתי, אך מסתמך לטעמי על חשיבה דינמית מחד ונוירוביולוגית מאידך. "צלקת התייחסותית" קשור בהבנה כי במהלך ההתפתחות של אדם הוא עשוי לחוות תגובות לא מותאמות מאחרים משמעותיים וכשתגובות אלה נמשכות לאורך זמן נוצרות "צלקות". צלקות אלו יתבטאו לעיתים קרובות ביצירת סכמות לא אדפטיביות שיגרמו למטופל לשחזורים בהווה של חוויות מילדותו.

אבל היבלת אינה מומצאת. היא אמיתית והטרידה את שלוותי. ובכן מעשה שהיה כך היה: צמחה לה על רגלי יבלת. או אולי שלפוחית. להשיג רופא עור בקופת החולים אליה אני שייך, אפשרי היה רק חודש וחצי  ממועד הפנייה. ואז הוצע לי לפגוש רופא בוידאו. אפילו ההזמנה היתה משכנעת: "הופיע כתם לא מוסבר על העור? לתינוק יש תפרחת מדאיגה? האקנה מציק? אולי מחלת העור הכרונית שבה להציק? בלי לחץ, הקופה מציעה שירות חדש: רופאי עור מומחים שזמינים בשבילך בשיחת וידאו בשעות הערב. בלי לצאת מהבית ובלי להתרוצץ"

חיכיתי בסבלנות ומתח קל אפילו רחצתי פנים לכבוד המפגש עם הרופא. אלא שהרופא לא ראה את פני (למען הדיוק אפילו לא את שמי – רק את מספר תעודת הזהות).

את היבלת ראה גם ראה: לפני השיחה נתבקשתי לצלם את היבלת הסלבריטאית שלי מכל צדדיה זאת באמצעות מצלמת הטלפון שלי. והאפליקציה נתנה לי ציון עובר על הצלום. לאחר כשעתיים של המתנה (ועל כך איני מלין) מצלצלת האסיסטנטית ואומרת עוד מעט הרופא יצלצל.

עובר עוד קצת זמן הטלפון מצלצל ומאחורי הקו נשמע קול עייף האומר: "מספר תעודת זהות בבקשה".  נתתי את המספר ועוד הוספתי שלום שמי ארנון בתקווה סמויה של המטופל המחפש את הקשר האישי.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

קשר אישי לא היה גם לא היה מפגש של וידאו קונפרנס. אני נוטה להניח שהרופא דווקא השקיע ביבלת שלי אני מאמין שירד לפרטיה, אולי הבחין בשוליה והתבונן בשקיפותה. אבל דבר אחד לא ראה – את ארנון. ואני לא ראיתי את פניו, את הבעתו.

על חשיבות מפגש פנים לפנים - גם מרחוק

כידוע עולם הטיפול מרחוק אינו זר לי כלל וכלל (ליתר דיוק לא מזמן ערכתי (יחד עם ד"ר חיים ויינברג)  ספר בהוצאת Routledge בשם The Theory and Practice of Online Therapy"" ספר זה עוסק כל כולו בשאלה איך לשמור על המפגש האנושי גם בהעדר הגוף הפיזי. יתרה מזו פרקי הספר דנים בשאלות של העברה, אמפטיה והכלה דרך מפגש וידאו בטיפול אינדיבידואלי, זוגי, וקבוצתי.

ואכן חיכיתי למפגש עם הרופא. רציתי לקבל הנחיות איך לנהוג ביבלת. וגם אני מניח, לדעת שזה "תופעה שכיחה" אבל מעבר לכל (ומעבר לקול העייף שעבר דרך האפרכסת) – רציתי דמות אנושית, ורציתי "סמכות מרגיעה".

בעולם הסיביטי אוהבים לדבר על פסיכואדיוקיישן. וכבר כתבתי  שאיני אוהב את המושג אבל הרגעים בו מסביר המטפל למטופל על הבעיה  הם בעיני הזדמנות נפלאה ליצירת העמדה המרגיעה של המטפל. אינני מדבר על הרגעה בפועל אלא על יצירת "סמכות מרגיעה". אותה עמדה טיפולית המאפשרת לדבריו להקלט על ידי המטופל ולהרגיעו. – את זה לא קיבלתי במה שהוגדר כשיחת וידאו עם מטפל.

כן, ידידי בקופת החולים יש לכם אפליקציה – אין לכם הבנה בצרכים האנושיים.

כנס הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאים בנושא טכנולוגיה ופסיכולוגיה

וזה מחבר אותי לכנס ה APA שהתקיים לאחרונה בוושינגטון הבירה. תחת השם Technology mind and Society. נסעתי לכנס זה על מנת לחבור לעוד כ 700 מטפלים העוסקים בקשרי הבינים בין פסיכולוגיה לטכנולוגיה. היו שם מכל וכל פסיכולוגים קלינים ותיקים, אנשי מחשבים, סטודנטים צעירים וחוקרים מובילים בתחום. כקוריוז אוסיף שהיה זה מפתיע ונעים כאחד לפגוש שם את ניצה ירום שכנתי בפסיכובלוגיה שבסקרנותה כמוני הגיעה גם לכנס זה.

ודאי לא יפתיע את הקוראים לדעת שהתחום חי וובועט. היו הרצאות על Virtual Reality  שהולך ותופס מעמד בתחומנו. היו גם הרצאות כיצד הטכנולוגיה משתלבת בחיינו וכיצד אוכלוסיות מסוימות מתקשות בכך. אבל מה שתפס את תשומת ליבי היתה הסגידה לאפליקציות.

הייתי אומר שחלק הארי של הפרזנטציות עסקו בפיתוח ובדיקה של אפליקציות בתחום הפסיכולוגיה, הטיפול והשיקום. התוצאות – מרשימות אבל הספק בליבי גדל מיום ליום. חלק גדול מאוד מהאפליקציות מתכוון או מתיימר להחליף את המפגש האנושי.

כן אני מכיר את המחקרים ואפילו את המטאנליזות המצביעות על יעילות של שמוש באפליקציות כאלו. אני רק חושב שאולי הם מטפלות ביבלת אך לא באדם.

כדי להצדיק את אותה גישה המוציאה את המטפל מהתמונה. מגוייסת למערכה גם מילת ה buzzword העדכנית אינטיליגנציה מלאכותית. ליד רבות מהאפליקציות נטען כי הן נשענות על מערכת שלומדת בעצמה את הכללים. איני מומחה לתחום זה, אוכל רק לצטט מאמר מהשבוע האחרון מ Washington Post  המתריע בפני שימוש במערכת בשם HireVue שנועדה להחליף ראיון קבלה לעבודה באמצעות אפליקציה מבוססת אינטיליגנציה מלאכותית (AI). מערכת שכנראה צוברת פופולריות בארה"ב. וכך אומר המאמר:

But some AI researchers argue the system is digital snake oil — an unfounded blend of superficial measurements and arbitrary number-crunching that is not rooted in scientific fact.

אני רוצה להיות ברור – השמוש בטכנולוגיות לטובת העבודה הפסיכולוגית הוא חלק מתפיסת עולמי. זה התחיל עם הביופידבק, המשיך עם השתלמויות שהעברתי על מחשבים בתחום בריאות הנפש, וכמובן עבודתי בתחום הטיפול מרחוק. – אלא שדומני ש"הסוגדים לאפליקציות" הרחיקו לכת..

מאז שנכנסו האינטרנט והמחשבים לעולם הפסיכולוגיה ניתן למצוא שתי מפלגות קיצוניות: האחת האומרת "זה חילול הקודש" והשנייה האומרת "איזה יופי זה יכול להחליף טיפול"

 בהרצאותי בכנס זה הצגתי תפיסת עולם שונה בה המפגש הבין אישי הוא חלק הכרחי בסיוע לשמוש בטכנולוגיה ומאידך הטכנולוגיה יכולה להעצים את המפגש הבין-אישי.

מה למדנו מהאגדה של אלאדין: על השד שכבר יצא ממנורת הקסמים

נחזור לתחילת הפוסט. אני מציג בו את הסכנה באיבוד האנושי בשל סגידה לאפליקציה. אני מלין על כך שהרופא בחר לראות את היבלת ולא אותי. יכול השומע/הקורא לחשוב שאני מתנגד לשמוש בטכנולוגיה.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

ולא כך הוא: דומני שיש מקום לתפיסה מורכבת יותר: אעזר באגדת אלאדין. בדרכי לכנס חברתי לבני ונכדותי כדי לראות את המחזמר הזה בניויורק. זוכרים? יש שם מנורת קסמים שאם משפשים אותה יוצא שד. זהו שד מיוחד חסר פניות – הוא יכול לשרת את הטוב או לעשות את הרע.

נהניתי מהמחזמר ומהשהות עם נכדותי. עם זאת לא יכולתי שלא לחשוב על הטכנולוגיה בכלל ועל האינטרנט בפרט כשד שיצא מן הבקבוק. הטכנולוגיה יכולה לשרת את האדם ומצבו הנפשי אך גם ליצור קשיים ואפילו סבל.

כדוגמא אביא את אחד המקרים הראשונים בהן טכנולוגיה משנה את חיינו אבל גם מייצרת קשיים ואפילו מחלות. מהרגע שהאדם גילה את היכולת להיות מובל על ידי כלי רכב – הוא גם גילה את מחלת התנועה (בחילה בעת נסיעה).  ואכן אחת מהרצאותי בכנס עסקה בכך שעם כניסת הרכבים האוטונומים – שכיחות מחלת התנועה עשוייה להתעצם באופן משמעותי.

לאור מה שהצגתי פנו אלי אנשי ה APA  להתראיין באתר שלהם הנקרא Speaking of Psychology

בראיון אנו דנים בנושא טכנולוגיה בכלל ובנושא טיפול מרחוק בפרט. וכן הצגתי שימוש במערכת שאינה "עומדת בפני עצמה" אלא תכניה נבנים כל פעם מחדש בסיום מפגש טיפולי והיא מהדהדת את תכני הטיפול מפגישה לפגישה.

אני מאמין שלנו, כבני אדם, לידע שלנו ורגישותנו יש עדיין מקום מרכזי בעולם הטיפול ובצרכי המטופלים.