קתרין וסקרלט: עוד מחשבות על מסע הגיבורה - את מי אנחנו אוהבים?
רות נצר | 21/6/2019 | הרשמו כמנויים
רשימה בעקבות ספרי ( מסע הגיבורה, מודן, 2019):
בסרט 'מי הפליל את רוג'ר ראביט', המשלב שחקנים חיים ואנימציה, מופיעה דמות מצוירת של פאם פאטאל סקסית וחטובה. היא אומרת בסרט: "אני לא רעה. כך ציירו אותי". משפט זה מבטא את העובדה שאת כל תיאורי הפאם פאטאל הדמונית, בהיסטוריה, במיתולוגיה, בספרות ובקולנוע – תיארו גברים. כך הם חווים את האישה: דרך פחדיהם והשלכותיהם.
סרטו של טריפו, ג'יל וג'ים ( 1962), בכיכובה של ז'אן מורו מספר על שני בחורים, חברים, ג'יל וג'ים שמאוהבים בקתרין. שלושתם מבלים בשובבויות עליזות וחיי רווקים, שניהם עוסקים בכתיבה. קתרין נישאת לאחד מהם ונשארת איתו למשך חייה למרות בגידותיה התכופות הגלויות לעיני כל, שהוא מקבל על עצמו בלית ברירה. היא מגדלת את ילדתם המשותפת וחייה עוברים במעבר מתמיד ממאהב למאהב. בעלה נאמן לה וגם מאהב אחר, אלבר, מלווה אותה במשך שנים כמאהב שמקבל אותה מתי שהיא באה. קתרין מאופיינת בקסם רב, אהבת השעשוע, הריגוש המתחדש. היא אינה עובדת ואין לה תוכן חיים לממש בו את עצמה. היא כעין פואלה-דון ג'ואנה, שמשתמשת בקסם שלה, כובשת ועוזבת. אין לה יכולת למחויבות ליחסים. מכל מאהב היא מאבדת במהרה עניין ומחפשת אחר במקומו. קתרין קפריזית, אימפולסיבית, ילדותית, מרחפת על פני המציאות, לא מסוגלת לקבל את מגבלות מערכת החיים המשפחתית ולא מסוגלת לקבל סרוב. היא שבוגדת בכל אוהביה לא יכולה לשאת אי נאמנות כלפיה, ואז דחפי ההתאבדות שלה מכוונים אלי מי שבגד בה והיא מסיעה אותו במכוניתה לנהר בו שניהם מוצאים את מותם.
מה שמאפיין אותה זה שליטה מניפולטיבית במאהביה שעליהם לשרת את צרכיה, אגוצנטריות מוחלטת, ופגיעות נרציסטית והיא פאם פאטאל שיש לה כוח עצום פתיני והרסני. קתרין אינה אוהבת כלל אלא נמשכת לגברים ושולטת בהם. היא חיה דרך רצונם בה ורצונה בהם ללא ציר של עשייה, תוכן ומשמעות לחייה. תנודותיה הקפריזיות נטולות פשר ומעשיה נטולי תכלית.
לעומת זאת, סקרלט, בספר 'חלף עם הרוח' מאת מרגראט מיצ'ל, שנכתב על ידי אישה, אינה מושמדת בסוף. היא לא נענשת על ידי התסריטאי המייצג את החברה על מה שהיא מרשה לעצמה. הנה עלילת הסרט (1939 ): העלילה מתחילה במטע כותנה גדול בשם טארה, בחלקה החקלאי של ג'ורג'יה בשנת 1861, ערב מלחמת האזרחים האמריקנית. סקרלט או'הרה היא הבכורה מבין שלוש בנותיו של המהגר האירי ג'ראלד או'הרה. מחזרים אחריה כמעט כל בחורי המחוז, פראט לאשלי וילקס (לסלי האוורד), אשר אותו סקרלט אוהבת. בתחילת הסרט היא לומדת כי אשלי עומד להתארס לבת דודו מלאני המילטון (אוליביה דה האבילנד), דבר אשר יוכרז ביום המחרת במסיבת הברביקיו בבית משפחתו, המתגוררת באחוזה הסמוכה בשם "תריסר האלונים".
במסיבה היא מבחינה כי עוקב אחריה בחור בשם ראט באטלר (קלארק גייבל), עליו היא מגלה כי הוא מנודה על ידי מרבית אנשי האזור, לרבות משפחתו, בשל התנהגותו הנלוזה. סקרלט מתוודה בפני אשלי על אהבתה אליו, אך הוא משיב לה כי הוא אוהב את מלאני ובכוונתו להינשא לה. היא סוטרת לו בכעס והוא עוזב, ולאחר מכן היא מגלה כי ראט נוכח בחדר, והאזין לכל השיחה. מסיבת הצלי נקטעת עם ההודעה על פרוץ המלחמה, וכל הגברים ממהרים להתגייס לצבא. בעוד סקרלט צופה באשלי ומלאני נושקים לשלום, אחיה הצעיר של מלאני, צ'ארלס (ראנד ברוקס), איתו פליראטטה סקרלט קודם לכן לשם הנאה, מציע לה להינשא לו בטרם גיוסו לצבא. היא מסכימה, בגלל עלבונה מאשלי, אך זמן קצר לאחר נישואיהם נפטר צ'ארלס במלחמה, מטיפוס.
על מנת להיות קרובה לאשלי ולמשפחתו, נוסעת סקרלט לאטלנטה, שם היא מתארחת אצל מלאני ודודתה. בעודן מנהלות דוכן באירוע צדקה למען חיילי צבא הדרום, פוגשות סקרלט ומלאני את ראט, אשר כעת הציב את עצמו במעמד של גיבור, לאחר שפרץ את ההסגר הימי למען מדינות הקונפדרציה - על אף שהוא טוען כי עשה זאת למען כסף בלבד. ב"מכירה פומבית" לבחירת בת זוג לריקוד, מציע ראט סכום כסף גדול על מנת לרקוד עם סקרלט. אף על פי שהיא באבל פורמלי על מות בעלה, נאותה סקרלט להזמנה, לתדהמתם של אנשי המקום.
כאשר אשלי מגיע הביתה לחופשה, מתוודה סקרלט פעם נוספת על אהבתה אליו, אך הוא דוחה אותה שוב. זמן קצר לאחר מכן מגלה מלאני כי היא בהריון, ושמונה חודשים מאוחר יותר, בעוד החיילים היאנקים מכתרים את העיר, מקבלת מלאני צירים, וסקרלט נאלצת ליילד את התינוק בעצמה. לאחר מכן, מגיע ראט עם סוס ועגלה ועוזר להן לברוח מהעיר, תוך רכיבה מסוכנת דרך מחסן הנשק העולה באש. בדרכם לטארה, מפתיע ראט את סקרלט ואומר לה כי הוא עוזב על מנת להתגייס לצבא. הוא מנסה לנשק לה, אך היא דוחה אותו.
בדרכה הביתה, מגלה סקרלט כי אחוזת "תריסר האלונים" נשרפה וננטשה. בהגיעה לטארה, היא מגלה כי אמה נפטרה ממחלה, וכי דעתו של אביה השתבשה בעקבות זאת. טארה נבזזה על ידי החיילים היאנקים, והשדות השוממים השאירו את תושבי הבית ללא אוכל. סקרלט נודרת כי "אלוהים עדהּ כי לעולם לא תרעב עוד". סקרלט שהיתה עשירה ומפונקת מארגנת את משפחתה ומשרתיה לעבודות כותנה בשדה ויוצאת לעבודה הפיזית. כאשר חייל יאנקי מגיע למקום על מנת לגנוב ממנו חפצים, היא יורה בו למוות ולוקחת את כספו. היא נעשית אשת עסקים קשוחה, המוכנה לסחור עם היאנקים ולהעסיק אסירים במנסרה.
עם הפסד צבא הקונפדרציה ותום המלחמה, שב אשלי הביתה מן הכלא. פעם נוספת מבקשת סקרלט מאשלי שיהיה שלה, והפעם הוא מודה כי הוא אכן אוהב אותה, אך לא מסוגל לעזוב את מלאני. ג'ראלד או'הרה מוצא את מותו בנפילה מסוס איתו רדף אחרי יאנקי אשר הציע לקנות את טארה. סקרלט נשארת לדאוג למשפחה לבדה, אך מגלה כי אינה מסוגלת לשלם את המיסים אשר דורשים היאנקים על טארה. היא נוסעת תופרת לעצמה שמלה מוילאות הבית, כדי להסתיר את עוניה ונוסעת אל לראט, אשר נמצא בכלא באטלנטה, על מנת שיעזור לה לשלם את המיסים, ומתחזה לאשה אוהבת, אך הוא אומר לה כי כל חשבונות הבנק שלו נחסמו, וכי אינו יכול לעזור לה. באטלנטה היא פוגשת את הארוס של אחותה, פרנק קנדי (קארול ניי), המספר לה כי בבעלותו חנות מכולת ומנסרה. סקרלט מבינה כי הוא יוכל לעזור לה עם הכסף, ומפתה אותו. היא אף משקרת לו ומספרת כי אחותה מצאה גבר אחר. זמן קצר לאחר מכן הם מתחתנים.
סקרלט נעשית אשת עסקים קשוחה, המוכנה לסחור עם היאנקים ולהעסיק אסירים במנסרה. כאשר אשלי מספר לה כי בכוונתו לקבל הצעת עבודה בבנק בצפון, משכנעת אותו סקרלט על ידי בכי מעושה שלא שיסרב לה ויעבוד במנסרה. יום אחד, בעודה רוכבת לבדה במרכבתה דרך עיר בקתות סמוכה, תוקפים את סקרלט שניים מתושבי המקום, והיא ניצלת בקושי. בתגובה, יוצאים פרנק, אשלי ואחרים לפשוט על העיר. אשלי נפצע בקרב, בעוד פרנק נהרג.
זמן קצר לאחר הלוויתו של פרנק, מציע ראט לסקרלט נישואין. סקרלט, על אף שהיא מעירה לו על נימוסיו הגרועים, מסכימה. לאחר ירח דבש בניו אורלינס, מבטיח ראט לשקם את טארה, בעוד סקרלט בונה אחוזה עצומה באטלנטה. לאחר שהשניים עוברים לגור באחוזה, נולדת להם בת, בוני בלו באטלר. זמן קצר לאחר הלידה מודיעה סקרלט לראט כי אין בכוונתה להוליד עוד ילדים, בשל הצורך לשמור על גזרתה וכנראה העדר חוש אמהי טבעי. והוא מגיב בזעם.
ביום הולדתו של אשלי נפגשת איתו סקרלט, והוא מדבר בנוסטלגיה על הימים שלא ישובו עוד. בעודה מעודדת אותו בחיבוק, מבחינים השניים כי אחותו של אשלי וחברתה עקבו אחריהם. סקרלט מגלה מראט כי השתיים הפיצו את השמועה על כך בכל העיר, אך מלאני מסרבת להאמין לזאת ומזמינה את סקרלט למסיבת יום הולדתו של אשלי. לאחר המסיבה מוצאת סקרלט את ראט שיכור, והוא נושא אותה בזרועותיו באגרסיביות לחדר השינה שלהם, תוך הצהרה כי "זה לילה בו לא תוכלי לסרב לי". בבוקר למחרת מודיע לה ראט כי הוא לוקח את בוני איתו ללונדון. בשובם, מודיעה לו סקרלט כי היא שוב בהריון. כשראט אומר לה בציניות כי "לא נורא, אולי תקרה תאונה", היא מתכעסת ומנסה לדחוף אותו, אך מחליקה במדרגות ומפילה את התינוק.
זמן קצר לאחר מכן מוצאת בוני את מותה באופן דומה לסבה, כאשר היא נופלת מסוס בעת נסיון לדלג מעל גדר. בעקבות כך מידרדרים יחסיהם של סקרלט וראט עוד יותר, והם מאשימים אחד את השני במותה. כשמלאני מגיעה לנחם אותם, היא מתמוטטת בעקבות הריונה. בעודה גוססת, היא מבקשת מסקרלט לדאוג לאשלי, ולהיות נחמדה לראט, אשר אוהב אותה. דקות ספורות לאחר מכן היא מתה. מחוץ לחדר מוצאת סקרלט את אשלי בוכה, ולפתע מבינה כי למעשה מעולם לא אהבה אותו, אלא את ראט. למעשה היא היתה מאוהבת באשלי. לאהוב – היא אהבה רק את הוריה. בסצנת הסיום המפורסמת, רצה סקרלט לביתה על מנת לספר זאת לראט, ומוצאת אותו אורז את מזוודותיו בכוונה לעזוב אותה. על מפתן הדלת, שואלת סקרלט "אבל ראט, אם תלך, מה אעשה? לאן אפנה?", אך הוא נותר אדיש ומשיב "יקירתי, באמת שלא אכפת לי" - "Frankly, my dear, I don't give a damn", והולך. ביאושה, מתמוטטת סקרלט על המדרגות בבכי. לפתע, היא נזכרת בקולותיהם של אביה, של אשלי ושל ראט - "את אומרת לי שטארה אינה חשובה בעינייך?", "משהו שאת אוהבת יותר מאשר אותי, אף שאולי אינך יודעת זאת. טארה" ו"ממנה את שואבת את כוחך. האדמה האדומה של טארה". הקולות הולכים וגוברים, וסקרלט מתעודדת ואומרת: "טארה, הבית. אחזור הביתה, ושם אחשוב על דרך כלשהי לחזיר אותו. ככלות הכל, מחר יום חדש". בתמונת הסיום, נראית צלליתה של סקרלט כאשר היא עומדת על אותה גבעה עליה עמדה עם אביה בתחילת הסרט, ומשקיפה לעברה של טארה.
סקרלט שונה מהפאם פאטאל הקלסית, הדמונית, בכך שאהובה, ראט באטלר, אינו גבר חלש שמכור לה נואשות. אדרבא, הוא איש דומיננטי וכריזמטי, הוא מודע לחסרונותיה ויודע שהם דומים באישיותם, והוא הולך ובא כרצונו, ובסוף גם עוזב אותה מרצונו. לכן אין לה כוח טוטלי, הרסני עליו. דמותה אינה התגלמות ארכיטיפית קיצונית של הלילית. במובן זה 'חלף עם הרוח' הוא ציון דרך חשוב בספרות; הוא מעניק לאישה לגיטימציה להיות מי שהיא על כל חסרונותיה ויתרונותיה, כמו גם לגיטימציה להיות פאם פאטאל מצליחה ולא להענש על כך! סקרלט מגשימה את האפשרות הנדירה של האישה בראשית המאה העשרים להיות היפוכה הגמור של האישה המסורתית, זו שהפטריארכט מכתיב לה לחיות למען המשפחה ולמען אחרים בכלל: סקרלט חזקה, אגוצנטרית, נרציסטית, חיה למען צרכיה בלבד, פתיינית ושולטת בגברים באמצעות יופייה, מניפולטיבית, משתמשת באנשים, כמעט לגמרי נטולת רגשי אשמה, וכך היא משיגה את מטרותיה. היא אף מגייסת כישורים גבריים ותושייה לשם שיקום חוות הוריה. למרות כל חסרונותיה, שחושפים אותה במצוקותיה, אפשר לומר שכל מי שפוגש אותה: קוראי הספר, מפיקי הסרט וקהל הצופים לדורותיו – מאוהב בה.
נראה לי ש גם בדמותה של אלזה בסרט האנימציה 'לשבור את הקרח' (בבימוי ג'ניפר לי וכריס באק מ-2013), שהיא דמות אגוצנטרית, כוחנית ועושה ככל העולה על רוחה – מאוהבות הצופות הילדות בשל תכונותיה אלה.
השבוע ראיתי שוב את הסרט ההזה, כמדומני, בפעם הרביעית שראיתי אותו. מה סוד קיסמו?
הרי זה סרט בנוסח הרומן הרומנטי, מלודרמטי, פשטני, כל הדמויות הן חד משמעיות עם איפיונים חד צדדיים ללא מורכבות: מלני מוצגת כאשה טובה להפליא, כמו מלאך אוהבת ולא מוכנה להכיר בחסרונות הזולת. אשלי מוצג כאיש ערכים חלש ועדין. ראט באטלר ככריזמטי, מניפולטיבי, נרציסט, רב תושיה ושולט בכל. למרות שסקרלט מנסה לשלוט בו, הוא הגבר רב הכוח, ולמרות חסרונותיו של אדם שחי בגבול הפשע, הוא בעל רגש אנושי יותר מאשר סקרלט.
ואני תוהה שוב, למה אנחנו מאוהבים בראט באטלר ובסקרלט? משום שהם מרשים לעצמם לחיות את תכונות הצל שלהם בכל תפארתם ולהצליח? מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו?