חוזרת ונשנית ונולדת - תמיד יש חירות חדשה
עלון פסיכולוגיה עברית | 31/1/2016 | הרשמו כמנויים
נוסף להיותה תהליך משחרר, המאפשר התחלה של חיים התואמים את חוויית הזהות הפנימית, היציאה מהארון כטרנסג'נדר/ית מערבת גם התמודדויות קשות, שרבות מהן קשורות בחוסר קבלה של השינוי המגדרי בחברה בכלל ובסביבה הקרובה בפרט. במאמר שהתפרסם השבוע מתמקדת דפנה גרינר באתגרים הייחודיים העומדים בפני הורים טרנסג'נדרים, אצלם תהליך השינוי נעשה גם מול וגם במשותף עם בן/בת זוג וילדים. גרינר בוחנת כיצד משפיעים מאפיינים שונים של חשיפת הילדים לתהליך השינוי על התמודדותם איתו, על הקשר עם ההורה הטרנסג'נדר ועל התפתחותם הנפשית.
האופן בו ניתן לחשוף ילדים לתהליכים שעובר ההורה עולה גם ממאמרה של אפרת מעיין ''מול שעון החול'', בו משתפת מעיין ברגעים ותמונות מתוך מסע מטלטל שעברה עם מטופלת שהתמודדה עם מחלה סופנית תוך שהיא מסייעת גם לילדיה להתכונן לכך. ההתמודדות עם אימת המוות, כאבי הגוף, הפחד מפני האובדנים הרבים בטיפול הזה והכאב עליהם, נמצאים כולם בפער כמעט בלתי נתפס מהיצירה, התנועה, החשיבה, ההתחדשות ועוצמת החיים שבולטות כלכך בפיסות מתוך הטיפול בהן משתפת מעיין.
החופש ליצור דווקא מתוך הרס ואובדן עמד גם במרכז סדנת טיפול באמנות שהעביר יוני שור ביום העיון ''מכאוס ליצירה'' במרכז ויניקוט. בכתבה מתאר שור את תהליכי היצירה מתוך חומרים הרוסים, שננטשו ונזרקו, ואת ההתמודדויות שהשימוש בהם עורר במשתתפי הסדנא סביב האפשרות לשאת הרס, תוקפנות וגם ליצור אפשרות של תיקון והמשכיות.
רות נצר כתבה השבוע על התחדשות והולדת מתוך המוות, בפוסט בו עסקה באחרית הימים ממבט נשי. מחזוריות החיים והמעבר בין מוות לחיים חדשים היו נוכחים גם באופן מוחשי מאד בפוסט של שרה איוניר ''נשימה ראשנה, נשימה אחרונה ונשימה מאוחדת'', בו היא משתפת ברגע פרידה ומוות וברגע של לידה שבשניהם נכחה לאחרונה ובתפקידן של הנשימות בנוכחות זו. איך נראה מעגל החיים בתיאוריה הטיפולית ומה נחשבת בתוכו להתחדשות? על כך כתבה השבוע בטורה ניצה ירום.
''במקום אחר שכל הזמנים בו חוזרת ונשנית ונולדת תמיד יש חירות חדשה'' (מתוך ''שיר נחמה'', רות דולורס וייס)
