פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
5.7.2011: על גבולות בטיפול, גרסת המטופלת

5.7.2011: על גבולות בטיפול, גרסת המטופלת

שפיות זמנית | 5/7/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

"לא יכולתי להתאפק וחיפשתי את המשפחה שלך בפייסבוק. אני יודעת שזה לא יפה אבל זה מידע נגיש וזמין לציבור. זכותי. הנה בעלך, והנה שלושת הילדים שלך. הם נראים חתיכים מצחיקים וחמודים הילדים שלך. איזה מזל שאין לך בת.
כמה חיות ונעורים. בראבו! מה, הם כל היום רק מטיילים בעולם ומפלרטטים עם בנות ונוסעים על רולרבליידס? איזו גבריות בריאה, חסרת דאגות, לא עמוקה מדי. אני מקנאה. כמה שאני מקנאה".
מטופלת כותבת יומן על רקע יציאת המטפלת שלה לחופשה. מחשבות, תחושות, פעולות אובססיביות ושאר זוטות. כשהמטפלת חוזרת מהחופשה המטופלת מגישה לה את היומן. כיצד מגיבה המטפלת, ומה קורה ליחסים הטיפוליים כשמבררים פרטים על המטפלת באינטרנט? רוני ידור נוגעת, בספרה "חופשת מחלה", בחלקים שונים, ולאו דווקא נעימים, של טיפול פסיכולוגי.
"אני חושבת שהספר שלי מתבונן ביחסים המוזרים שנוצרים בטיפול" היא אומרת בראיון ב- YNET. "מצד אחד הם דבר מאוד משמעותי, ומצד שני זאת מערכת יחסים מוגבלת. הספר הוא על המתח הזה בין העומק והקרבה, לבין הסיטואציה המאוד תחומה בזמן ובמקום. זאת סיטואציה שמייצרת המון דרמה" .
פרק מתוך הספר תוכלו לקרוא כאן.

עוד בבלוג של שפיות זמנית

בהרצאה במסגרת TED מספר ג'ון רונסון, עיתונאי ובמאי סרטים דוקומנטריים, על החוויות שלו במהלך התחקיר לספרו...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

נוגה אריאלנוגה אריאל6/7/2011

למה חשוב למטפלים לקרוא את "חופשת מחלה". כדאי לקרוא את הספר. קודם כל צחקתי המון.
שנית, נהניתי לראות איך אפשר לתאר זרם מחשבה של אישה צעירה לאורך כ- 200 עמודים, לקרוא את כל האובססיות הקטנות שמאכלסות את זרמי התודעה שלנו אפילו בלי שאנחנו שמים לב לכך, ולעקוב אחר עלילה שכל מה שמניע אותה הוא מערכת היחסים עם המטפלת, איתה נפגשת המטופלת סך הכול שעתיים בשבוע. למעשה, במהלך שנה מתוך הטיפול לה אנחנו עדים, מערכת היחסים עם המטפלת היא הדבר היחידי שהתקדם בחייה האישיים של המטופלת, וגם זו הייתה התקדמות מעגלית.
אך לדעתי חשוב לקרוא את הספר הזה משום שהוא מעלה שאלות רציניות לגבי הטיפול כטיפול: האם המטופלים שלנו נשארים בטיפול בגלל שהטיפול עוזר להם, או משום שסיום הטיפול משמעו אובדן או פרידה, חלק מהם ומה"ביחד הזה" (יהיה מה שיהיה) שיפסיק להתקיים, אך אין לכך הדהוד בתוך חדר הטיפולים? שאלה חשובה אף יותר שמעלה הספר בעיני היא עד כמה ה"מסך הריק" שמציג המטפל באמת מהווה כר להשלכות וליחסי ההעברה, ועד כמה הוא דבר מה נפרד, מערכת יחסים אטומה ומנוכרת שהמטופל מתאמץ להתבונן מאחוריה, לגלות את הקוסם שמאחורי הוילון.
בהקשר הזה, בעיני הספר ממחיש את מה שחסידי הזרם ההתייחסותי, האינטרסובייקטיבי ואפילו הקוהוטיאנים דוגלים בו. הקוהוטיאנים וודאי יזדעקו לנוכח תגובתה של המטפלת ליומן שהגישה לה המטופלת. ההתייחסותיים וודאי ימצאו ביומן הוכחות לצורך בהדדיות, בשיתוף בעולמו הפנימי של המטפל מתוך המפגש. במובן הזה למרות שהספר הוא פיקטיבי הוא מהווה מעין עדות לתהליכים מחשבתיים מודעים ותחושות לא מודעות בנוגע לטיפול, אותן ניתן לנתח מזוויות רבות (ובהצלחה לסטודנטים שיבחרו את הספר כחלק מהגשת עבודה בתחום תיאורטי כלשהו).
ולבסוף, כמטופלים בעצמנו ניווכח לדעתי כי מטופלים רבים כמונו שעוברים טיפול בהווה או בעבר ימצאו את עצמם שם, בין ההרהורים על נשירת השיער לאמביוולנטיות בקשר לדמויות משמעותיות בחייהם.

זה למה חשוב לקרוא את "חופשת מחלה".