פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
ישיבת מועצה: דיון על המשבר בפסיכולוגיה הקלינית

ישיבת מועצה: דיון על המשבר בפסיכולוגיה הקלינית

יו"ר מועצת הפסיכולוגים | 22/6/2011 | הרשמו כמנויים

ביום ראשון 19.6.11 התקיימה ישיבת מועצת הפסיכולוגים אשר ברובה הוקדשה לדיון במשבר בפסיכולוגיה הקלינית כשבמוקד הדיון השבתת בחינות המתמחים. בישיבה נכחו בנוסף לחברי המועצה והמוזמנים הקבועים מר עמית בן-צור יועץ בכיר למנכ"ל לענייני מדיניות בריאות, פסיכולוגים בכירים מהשדה ומהמגזר הפרטי, ראשי מגמות קליניות, ראשי מחלקות לפסיכולוגיה, ונציג ועדת המל"ג העוסקת בלימודי הפסיכולוגיה. השתתפו גם נציגי פסיכואקטיב, חברי מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ונציגי המתמחים. נציגי המטה המשותף לפסיכולוגים הראשיים ולגופים הקליניים הוזמנו כמובן לפגישה אך למרבה הצער בחרו שלא להגיע אליה. בדומה, שלוש חברות מועצה המזהות את עצמן עם המטה נכחו בפגישה אך גם הן למרבה הצער בחרו לא לקחת חלק פעיל בדיון.

בדברי הפתיחה הצבתי שתי מטרות: מטרה קצרת טווח שהיא למצוא דרכים להפסקה מיידית של ניהול מאבק על גבם של המתמחים, ומטרה ארוכת טווח, להעלות רעיונות בנוגע לפתרונות אפשריים של המשבר ותהליכים שיובילו להשגתם. בנוסף, עדכנתי את המשתתפים בדבר המשך המאמצים והנכונות להיפגש עם המטה על מנת לפתור את המשבר בדרך של הידברות והבנה. יחד עם זאת, הבהרתי שבמקביל לניסיונות להגיע לפתרון של המשבר בדרך של הסכמה, הוועדה המקצועית מכינה פתרונות חליפיים להוצאה של המתמחים מ"קו האש".

יו"ר הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית, ד"ר שמעון קורניצר, פתח את הדיון והציג תפיסת עולם מקצועית שמקבלת את הפלורליזם הקיים בשדה ופתוחה לראות את האחר בלי להדיר אותו. גישה שיכולה לשאת את המתח הדיאלקטי בין דעות וגישות שונות ומאפשרת אי הסכמות. גם בדבריו של פרופ' עמנואל ברמן שהוקראו על ידי חני בירן היתה קריאה לפשרה פרגמטית המכירה בסבלם של המתמחים ומפוגגת את אווירת אי האמון. מייד לאחר מכן בטאו נציגי המתמחים את מצוקתם הקשה לנוכח המצב אליו נקלעו שלא ברצונם. רוב משתתפי הדיון שדברו הביעו בקורת על השימוש במתמחים כ"בני ערובה" במאבק זה ותסכול על הבחירה של מטה המאבק שלא להשתתף בדיון.

בסיום הפגישה הובהר שוב שבמידה ולא יימצא פתרון לסיום הפגיעה במתמחים בדרך של הסכמה עד סוף השבוע הקרוב, הוועדה המקצועית תפנה לכיוון של פתרונות אלטרנטיביים לסיום המשבר. היו"ר נתן גיבוי ליו"ר הוועדה המקצועית. גם היועץ למנכ"ל וגם יו"ר המועצה בטאו את המחויבות והנחישות שלהם להפסיק את הפגיעה במתמחים.

בברכה,

פרופ' יואל אליצור
יו"ר מועצת הפסיכולוגים

עוד בבלוג של יו"ר מועצת הפסיכולוגים

נהלי מנהל תקין חיוניים לעבודתו של גוף ציבורי כמו מועצת הפסיכולוגים ולוועדות שהמועצה ממנה. הנהלים מבטיחים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אורן סגלאורן סגל24/6/2011

מתמחה שיקומי - משתתף בצער המתמחים הקליניים. צר לי לראות איך "אחיי" (אם כבר בענייני הורים וילדים) המתמחים הקלינים נפגעים מהמלחמות המיותרות של הגילדה הקלינית בארץ. אני לא מופתע, כי המלחמות האלו נעשות גם על הגב של הסקטור שלי (למשל, המאבק על 9ב, המניעה של כניסת המטפלים השיקומיים לבתי ספר של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה וכ"ו). ועם זאת, מעציב אותי לראות כיצד הזכות לסיים את ההתמחות הארוכה, מתישה, משולמת גרוע, נרמסת בכזאת קלות ע"י פסיכולוגים קליניים מסויימים. כולי תקוה, שלא ירחק היום והפסיכולוגיה בארץ תראה אחרת: שהפסיכולוגים הנצים שעושים הכל כדי שכולם יפסידו במאבק, ייעלמו מהמערכה; שהסקטורים השונים יעבדו יחד כמקצוע אחד משותף בעל אינטרסים משותפים; שהפלורליזם והמקצועיות ינצחו את הבערות והנוקשות. אני מקוה שהיום הזה לא רחוק, כי האמת היא שהמאבקים המיותרים האלו פשוט מתישים ומוציאים את החשק להמשיך ולעשות את מה שאנחנו עושים

יהודה בנדקובסקייהודה בנדקובסקי23/6/2011

קול נוסף. כמתמחה המחכה לבחינה במועד מאי 2011? (סימן השאלה לא הופיע במקור) ברצוני להוסיף קול לדיון המתהווה כאן.
אני רואה במחלוקת האידאולוגית, הערכית, ואפילו הפוליטית, בין הצדדים, כמחלוקת לגיטימית ראויה וחשובה. אופן אישי, הגישה הדינאמית יקרה לליבי ולמידתה והעמקה בה היא הסיבה שבחרתי במקצוע הסיזיפי שלנו.
עם זאת:
1. אני מתקשה מאוד להזדהות עם דרך ניהול המאבק ומרגיש כעס רב על היחס למתמחים בתקופה שנחווית בעיניי כקשה ביותר בתהליך ההתמחות.
2. אני ממש לא רוצה לנסות להבין מי עשה מה למי. מי הטוב ומי הרע.
3. מבחינתי יש רע אחד והוא המשבר שיצרתם.
רבים מחברי לסטאטוס מתנגדים לדימוי "הילדים וההורים במשפחה במשבר". אני כן מרגיש אותו כרלוונטי. אני רואה את הניסיון שלנו המתמחים להבין את מהלכי ה"הורים הניצים", הניסיון להבין מה קורה, מי נגדנו ומי בעדנו, כמבטא מצוקה וחרדה, אנחנו חרדים לראות את ה"משפחה מתפרקת", ובעיקר נוהים אחרי מי שיבטיח לנו שלווה וביטחון. לתשומת לבכם.
מבחינתי "הורי היקרים", החלטתם לריב דווקא שבוע לפני הבר מצווה שלי.

מקווה מאוד להתעשתות ודיאלוג, כפי שאני מצפה מהמשפחה הזאת, אליה אני מבקש להתקבל.
בברכה, יהודה

נעמה לויצקינעמה לויצקי23/6/2011

על תקנות, נהלים וחקיקה, וגם על 'טובת המתמחים'. לפני הצבת הדרישות נכון יהיה לבדוק את הייתכנות שלהן.
לפי מיטב הבנתי -
הרכב מועצת הפסיכולוגים נקבע בחוק, ועל כן דורש שינוי חקיקה בכנסת.
תקנות - לא דורשות חקיקה אך כן אישור של הכנסת.
נהלים - ניתנים לשינוי על ידי הוועדה המקצועית.

ומילה נוספת לגבי טובת המתמחים.
עם כל הצער, לא נראה כי טובת המתמחים עומדת אל מול עיניהם של מובילי המאבק. השבתת הבחינות לא נעשתה תוך הדברות עם המתמחים ואף ללא עדכונם הישיר, לא נראה כי נבחנו חלופות פעולה אחרות, ואף לא הונהגה "וועדת חריגים" כנהוג בכל שביתה שמנהיג ציבור האחראי לרווחתם של אחרים (ראו שביתת הרופאים).

המתמחים, מזה שנים סובלים מתנאים בלתי אפשריים במהלך ארבע שנות התמחותם: משכר מבזה (כ 2000 ש"ח לחודש עבור חצי משרה במקום בו אני מתמחה), דרך שעות עבודה ודרישות שאינן הולמות את מסגרת השעות הפורמלית (כך שעבודה על חשבון הזמן הפנוי שלנו היא הכרח) דרך קשיים הנובעים ממבנה ההכשרה ותהליך ההסמכה, שהופכים אותנו לפגיעים מאוד.
לצערנו, לא ראינו את השדה יוזם או נרתם באופן אקטיבי ומעשי לעזור למתמחים לעשות שינוי במעמדם ולקדם את האינטרסים שלהם.
ברור כי השבתת הבחינות מנציחה את יחסי הכוחות ופוגעת במתמחים. אני מודה כי עודני מתקשה לראות כיצד צעד זה הוא לטובת המתמחים.

כולי תקווה שנציגי המטה יסכימו לדבר ולהכנס לדיאלוג. אם אכן עתיד המקצוע חשוב, אם עתיד המתמחים חשוב, אין דרך אחרת. הרי תקשורת מילולית היא בלב העשייה שלנו, אז איך אפשר להדיר אותה?

לימים טובים יותר,

נעמה לויצקי


ואם יורשה לי, ממליצה לקרוא את הספר של נחי אלון וחיים עומר: "השטן שבינינו". אולי נוכל ללמוד משם משהו.




תמי צביאליתמי צביאלי23/6/2011

נטישה ולאחריה שתיקה. ללא קשר לצדקת דרכם של השובתים, התנהלותם אינה נכונה, והדרך אינה מקדשת את האמצעים. חוסר התקשורת מול המועצה ויו"ר המועצה גרפה לתוכה חוסר התייחסות מוחלט אל המתמחים שנפגעים. בכל שביתה יש נפגעים. הפעם אלו המתמחים. אם ניקח שביתה מהותית שמתרחשת כיום, בקרב הרופאים, אפשר לראות את הפניה לציבור הנפגע וההסברה - עד כמה חשובה השביתה, מדוע היא כל כך חשובה, מגייסים הד ותמיכה לצעדים הקשים שנוקטים. הפסיכולוגים הקליניים, שדיבור ותקשורת הם חלק מהותי במקצוע, בוחרים לשתוק. מדברים מעל ראשי המתמחים, ללא פנייה ישירה, כנה ומשתפת. חבל לי שזו הדוגמא שמתקבלת. חבל, יש דברים חשובים עליהם נלחמים והדרך לא מובילה לקידום ושינוי אלא להרחקה ופגיעה.

ליאור בירןליאור בירן23/6/2011

עוד זווית, מעט שונה. בתור מי שנכח בישיבה, מדהים בעיניי הפער בין החוויות של המשתתפים השונים. אני דווקא ראיתי הצטרפות של כל חברי המועצה (פרט לשלושת נציגות הקלינים) לתמיכה בצורך הדחוף להפסיק את הפגיעה במתמחים, שאינה אתית ואינה מוסיפה כבוד למקצוע. אני ראיתי ניסיון ממשי לקיים איזה שהוא דיון, אך למולו שתיקה רועמת של נציגות הקלינים. אני שמעתי הצהרות הנוגעות להידברות ורצון בדיאלוג מצד המועצה והוועדה הקלינית, אל מול שתיקה והחרמה. אני לא ראיתי את נציגי מטה המאבק במקום, לא שמעתי על מה השביתה הזו, לא הצלחתי להבין את הלוגיקה שמאחורי פגיעה חמורה כל כך במתמחים.
כאשר אני משווה את סיכום הישיבה מעיני נציגות הקלינים, אל מול החוויה האישית שלי כמי שהיה שם, נראה כאילו חווינו מציאות אחרת לחלוטין.
אני מקווה שה"מטה" יתעשת ויהיה נכון לדיאלוג, ומעבר לכך, ישחרר את בני הערובה! הטלת האחריות לפגיעה במתמחים למשרד הבריאות היא בלתי נסבלת בעיניי, זה כמו אדם שחוטף בני ערובה, ואחר כך תולה את האשמה למצבם במי שלא מוכן לשלם כופר. יש כאן היפוך של האחריות על המעשה.
אני גם לא מקבל את הטענה שיש במעשה ההשבתה ייצוג של 60% מהפסיכולוגים הקלינים, השטח בעיניי מתנגד נחרצות להשבתה הזו המובלת על ידי קומץ!
מקווה מאד שיימצא פתרון ומוצא מהפלונטר הזה שמאיים באופן ממשי על עתיד המתמחים ועתיד המקצוע כולו.

מאיר פרלובמאיר פרלוב22/6/2011

אני בטוח שיואל ואחרים רוצים לשמוע איך זה נראה מזוית הנציגים הקליניים. אז אני מצרף כאן סיכום שלהם שהופץ,
מאיר פרלוב


עדכון מישיבת מועצת הפסיכולוגים
תוכן: שלום חברים,



כנציגות הפסיכולוגים הקליניים במועצת הפסיכולוגים אנו מבקשות להעביר אליכם את רשמינו מהישיבה שהתקיימה ביום ראשון האחרון, 19.6.2011.



זו הייתה ישיבה שהמחישה את הבעייתיות עליה מתריעים הפסיכולוגים הראשיים במשרד הבריאות ושהינה בבסיס המשבר.



כבר בשלב הצגת חברי המועצה בלט חוסר הייצוג לפסיכולוגיה הקלינית ולשדה בפרט. ההתנהלות במהלך הישיבה הדגימה עד כמה לא ניתן לדון במועצה בנושאים של הפסיכולוגיה הקלינית; הן מבחינת הרכב המועצה והן מבחינת האווירה השוררת בה.



וכאילו לא די ברוב האוטומטי והאבסולוטי שיש לסקטורים האחרים במועצה ולעמדה המייצג יו"ר המועצה, הוזמנו על ידו אורחים מנאמניו בעקר מתחום האקדמיה (זו שכזכור תומכת בו, מאחר שהוא מייצג את עמדותיה בפועל). ברור שמדובר בהמשך לתהליך העומד על הפרק המתבטא בהחלשה חד צדדית של ה"שדה" והכפפתו לאקדמיה. זאת, במקום שתוף הפעולה, גם אם לא תמיד מתוך הסכמה מלאה, שהיה נהוג כל השנים בין האקדמיה (כאחראית לשלב ההכשרה בתואר השני) ל"שדה" (האחראי על תהליך ההתמחות).



וכך, תוך "הצגת תכלית" של דיון במצב, ישבו הפסיכולוגים החינוכיים, השיקומיים, התעסוקתיים, והרפואיים, ביחד עם אנשי אקדמיה מוזמני היו"ר - אשר רובם ככולם מנותקים מהשדה הקליני ואינם מכירים את הפסיכולוגיה הקלינית בשדה - והתחרו בינם לבין עצמם בקריאות נחושות להנהלת המשרד לכופף את ידי הפסיכולוגים הראשיים, ובגינוי בוטה שלהם.

במופע המבויים היטב הזה של יו"ר המועצה לא נכלל, כמובן, ולו רמז קט לדחיקה ולהדרה מייצוג שהוביל יו"ר המועצה בתקופה האחרונה לפסיכולוגים הראשיים, מכל צומת מרכזית לקביעת ההכשרה בתחום.



לא הייתה כל התייחסות למתרחש באמת בשטח. לא היה כל ניסיון לבדוק מה הביא את הפסיכולוגים ראשיים למחאה כל כך יוצאת דופן; מה הוביל להתפטרותה חסרת התקדים של הוועדה המקצועית הקלינית – זו שזכרה כאילו נמחק לגמרי, כלא הייתה?



בישיבה בלט ניסיון להציג את המתרחש כ"חילוקי דעוטת מקצועיים". כפי שכבר נכתב והומחש בנייר העמדה האחרון של המטה המשותף לפסיכולוגים הראשיים ולגופים הקליניים, ברור שמדובר בתהליך מסודר ומתוכנן בקפידה של מחיקת כל היסודות הקיימים המוכרים בפסיכולוגיה הקלינית ובמקביל - הדרת הפסיכולוגים הראשיים מכל צמתי ההחלטה המקצועיים בנוגע לפסיכולוגיה הקלינית בכלל ובמוסדות משרד הבריאות בכלל. ברור שעל הפרק השתלטות אגרסיבית של האקדמיה על השדה תוך כדי פגיעה במעמדם ובמנהיגותם המקצועית של הפסיכולוגים הראשיים.



כדאי להזכיר שוב שכבר בישיבת המועצה הראשונה דאג יו"ר המועצה להציג את השדה המקצועי כ"נחשל" ואת כוונתו ל"הביא את האור" בעזרת האקדמיה (הכוללת , כידוע, מספר לא קטן של פסיכולוגים שאינם בעלי רישיון ממשרד הבריאות לעסוק בפסיכולוגיה קלינית).



למרות שאנו מייצגות כ- 60% מציבור הפסיכולוגים הקליניים בארץ, ואת הרוב המוחלט במשרד הבריאות, שוב מצאנו את עצמנו במיעוט מותקף ובודאי שלא בדיאלוג.



יו"ר המועצה לא הזמן לדיאלוג אלא הכין הרכב מוזמן ומתוזמן על ידו למתקפה על הפסיכולוגים הראשיים בשדה. זה לא הפורום ולא האווירה שבה יכולנו להביע את דברינו כחברות מועצה ובודאי שלא הפורום לדיון עם המטה המשותף של הפסיכולוגים הראשיים והגופים הקליניים.



מי כמונו מבינים את עוגמת הנפש של המתמחים, שאגב, היטיבו לבטא את קולם בישיבה. אנו הרי אלה המשקיעים בהכשרתם ומלווים אותם פעמים רבות על חשבון זמננו הפנוי. ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לזרז את עניין הבחינות לצד ההגנה על המקצוע. ברור היה שיו"ר המועצה עושה שימוש אינסטרומנטלי בצערם של המתמחים.



וכך, שוב הובהר מדוע מועצת הפסיכולוגים בהרכבה הנוכחי אינה הכתובת לדיונים לפתרון המשבר, בגלל הרכבה והאופן המגמתי והחד צדדי בו היא מנוהלת.



ברור שהפסיכולוגים הראשיים הם הראשונים שרוצים לסיים את המשבר, לטובת המתמחים, ולטובת מעמד ורמת הפרופסייה. אנו בעד קיום החוק ושמירה על נהלים תקינים. לכן, אנו חוזרים ומפצירים לקיים אתנו דיאלוג אמיתי וענייני, למציאת פתרונות מהירים וראויים לפתרון המשבר.



הצענו למשרד הבריאות ויו"ר המועצה הצעות לפתרונות מיידיים ש"אינם בשמיים" וניתן ליישמם מיידית באם יש רצון אמיתי לסיים את המשבר:



שינוי שיטת הבחירות החדשה לוועדה המקצועית, כך שפסיכולוגים קליניים יבחרו אוטונומית את נציגיהם לוועדה. עד אז: צירוף ארבעה נציגים לוועדה המקצועית, שייבחרו ע"י הפסיכולוגים הראשיים ויהיו בעלי זכות הצבעה. זאת כדי להבטיח ברמה המיידית שתקופה זו לא תנוצל לקביעת עוד עובדות רדיקליות בשטח על ידי קבוצות או אנשים שאין להם שום ניסיון או מגע עם השירות הציבורי, בו מתבצעת עיקר ההכשרה המקצועית של הפסיכולוגיה הקלינית.

בניגוד למה שנטען - מדובר במהלך שניתן ליישמו מיידית. זאת מאחר וגודל הוועדה המקצועית אינו מופיע בחוק אלא בתקנות, ואותן ניתן לשנות מיידית.



כמו כן אנו דורשים שינויים במועצת הפסיכולוגים: 1. שינוי הייצוג של הפסיכולוגים הקליניים במועצה. 2. קביעת נהלים מחייבים לגבולות הסמכות שלה ואופן קבלת ההחלטות בה.



הכפפה נמצאת, אם כן, אצל משרד הבריאות ויו"ר המועצה ואנו מחכים ליוזמה שלהם.



בברכה,



יפה גבעוני, ד"ר שרה אבין, ד"ר רבקה דוידוביץ אפשטיין

נציגות הפסיכולוגים הקליניים במועצת הפסיכולוגים.