פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
13.5.2011: ישרא-פדופיליה ברשת

13.5.2011: ישרא-פדופיליה ברשת

שפיות זמנית | 13/5/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מזה זמן פועל ברשת האתר ILBL- Israeli Boylover. האתר מגדיר עצמו באופן הבא:
"האתר היחיד בשפה העברית המספק תמיכה רגשית ומרכז מידע חיוני לאוהבי ילדים, לקרוביהם ולאנשים המתעניינים בנושא באופן כללי.המטרות העיקריות של האתר הן סיפוק תמיכה רגשית לאנשים הזקוקים לה, והגברת המודעות לתופעה בקרב הציבור. האתר מצד שני לא מכיל חומר לא חוקי, או מעודד כל פעולה לא חוקית שהיא".

כנראה שפסקה זו דיה כדי לעורר, במרבית הקוראים, תחושה שנעה בין אי נוחות קלה לזעם ובחילה.

השאלות והתגובות עולות כמעט באופן מיידי: האם עצם הבמה שניתנת לתופעה אינה מעניקה לה לגיטימציה? האם מבוגרים החשים רצון לבצע מעשים כה פוגעניים בחסרי ישע רשאים בכלל לקיים אתר תמיכה? מה הכוונה ב'תמיכה' בעצם - מה מטרת התמיכה ובמה תומכים שם? האם יתכן שזהו בעצם חלק מקמפיין להפיכת הפדופיליה לחוקית? אבל, אפשר לסבך מעט את התגובות שהבטן מספקת, ולהעלות שאלות נגדיות: מהי בעצם אסטרטגיית ההתמודדות החברתית האפקטיבית עם אנשים שחשים משיכה לילדים (אשר המחקרים, כמו ההיסטוריה, מראים שקיימים בחברות רבות)? האם תחושת השתייכות וחווית דמיון לאחרים עשויה לסייע לפדופילים לשאת את תשוקתם המינית לילדים בלי לערב ילדים? ואם כן, אולי האתר אכן מספק תמיכה רגשית ועזרה למעוניינים להתמודד מבלי לפגוע בזולת?

אחת השאלות המרכזיות העולות, כשאנו בוחנים את הנושא הזה כמטפלים ובכלל, הוא היחס שבין פנטזיה למציאות, בין רצון ובין מימושו, ותפקידה המורכב של הסביבה בהקשר הזה. האם הדיבור והכתיבה על משיכה לילדים, הינם פסולים, לכשעצמם? האם הידיעה שקיימת קהילה המורכבת מאנשים בעלי תחושות דומות, מקרבת את הפנטזיה לידי מימוש או להיפך? אחד הכותבים באתר טוען ש"פדופיל רגיל יכול להפוך על ידי כמות מספקת של גינוי לאנס ילדים". האם יתכן שההוקעה המיידית והאוטומטית של אותם אנשים מהמרחב הציבורי כסוטים אכן מביאה להסרת הרסן, לסוג של ייאוש ("ממילא אני נחשב סוטה"), או שמא מדובר ברטוריקה אשר למעשה פועלת להסרת האחריות האישית, ולהטלתה על החברה, "הדכאנית"?

אופן הדיון וטשטוש הגבולות האקססיבי באתר בנושאים מורכבים ("מהם הצרכים המיניים של ילדים?"), השימוש במאבקים אחרים ובשיח אנטי דכאני (המשווה, לדוגמה, את חוסר הסובלנות החברתית כלפי פדופילים לחוסר הסובלנות כלפי טרנסג'נדרים) ובעיקר היעדר אמירה חד משמעית כנגד קיום יחסי מין עם ילדים יכולים לגרום גם למי שמגיע עם נכונות גבוהה ופתיחות לעצור ולבדוק שוב מה התכלית של האתר.


מה אתם/ן חושבים/ות?

עוד בבלוג של שפיות זמנית

כמה פעמים יצאתם ממפגש עם אדם חדש ותהיתם - מה לעזאזל קרה פה? אני משעמם? הוא פשוט בנאדם מגעיל? אמרתי משהו...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

titi tubulinatiti tubulina14/5/2011

רואים שלא נכנסת לפורום שלהם - עשית עבודה חלקית ביותר. אני התרעתי כבר חזור והתרע על קיומו של אתר זה. הפורום המצוי בכתובת מצ"ב
http://forum.ilbl.net/viewtopic.php?f=1&t=757
מגבה פדופילים הקוראים לעצמם אוהבי ילדים ואף מעלה על נס קיום של יחסי מין בילדים צעירים. אני מאמינה גדולה בפנטזיה, פנטזיה היא העולם המייצג את המרחב הפוטנציאלי ובלעדיו אין לי שום תעסוקה כמטפלת בדרמה. על המרחב הזה אני נשענת ובתוכו אני משחקת עם מטופלי את הדרמות שלהם ע"פ מידתי הריחוק המתאימה להם. עם זאת באתר הזה לא מדובר בפנטזיות כלל ועיקר. אלא בשלל עצות, הצעות לחוק ותמיכה קונקרטית בעברייני מין מורשעים. אין לאתר הזה זכות קיום כפי שאין לפדופילים זכות על איבריהם אחרי שפגעו בחסרי ישע. אני תומכת חסרת פשרות בסרוס כירורגי. כי השטות הזו של לסמוך על עברייני מין שיתנהגו יפה ויקחו את הפלאסיבו שלהם בזמן היא בדיחה לשלטון החוק וסכנה אדירה לציבור

אסף רולף בן-שחראסף רולף בן-שחר13/5/2011

הפדופיל שבתוכי.
עד הולדת בתי טיפלתי במספר פדופילים (לא אנסים). זו הייתה עבודה מאתגרת מאוד - של העברות נגדיות אלימות, רצחניות, של עוררות מינית מטרידה ומפחידה, של שאלות מוסריות בלתי פוסקות ושל תהיה , של תהיות לגבי האחריות המוסרית והחוקית שלי כמטפל - וכגבר. כשנולדה בתי, מטעמי מוגבלות ההחזקה שלי של העברות נגדיות רצחניות, הפסקתי.

סוגיית הפדופיליות מורכבת כל כך, ומעוררת בנו – פעמים רבות – תגובות דוגמטיות קיצוניות כל כך שמתוכן קל להדוף את הפדופילים כחיצוניים לנו – "זוהי סטייה חמורה הזקוקה להוקעה והשמדה", ובכך להחמיץ את האפשרות להכלה ועבודה (עם האחר ועם הפדופיל שבתוכנו...).

בנוגע לאתר, הסוגיה הראשונה בעיני היא אתית וחוקית. בימינו אנו, כל אישה (ואיש) המפרסמים את תמונתם ברשת נותנים את רשותם לשימוש ציבורי בגוף ובפנים שלהם – גולשים רשאים לעשות ככל העולה על רוחם במסגרת הפנטזיות העשירות שלהם עם התמונה. כשאת או אתה מעלים את תמונתכם לרשת, נראה לי הגיוני להאמין שמישהו אי שם יכול לאונן תוך שהוא מתבונן בה, בעוד אחר יכול לפנטז חומרים מסוגים אחרים על פנינו, על גופינו (אלימים, הוריים, טיפוליים, חבריים) – וטוב שכך, טוב שעולם הפנטזיה אינו מוגבל. מותר לי להשתמש בתמונות שלך להזין את הפנטזיות שלי. מותר גם לך (ומטופלים לא ספורים סיפרו לי בדיוק אילו שימושים מעניינים הם עושים בתמונות של פייסבוק, כולל תמונות שלי המוחזקות ברשת). יחד עם זאת - ומתוך הידיעה הזו, יש לנו אחריות מסוימת על הבחירה להעלות תמונות (ועל אופי התמונות שאנחנו מעלים) על הרשת. אתרי הפורנוגרפיה הרבים מספור מספקים צרכים לגיטימיים של צרכני מין המתעצלים לפנות לפנטזיה הפנימית בלבד (מחפשים העשרה). כאשר אני צורך פורנוגרפיה של אונס, הרי שאני מבצע פעולה לא חוקית – אני תורם ליצירתה. תמונות של נערים ונערות, של ילדים וילדות המשמשות חומר פורנוגרפי יכולות להיות לפחות משלושה מינים – תמונות 'לא מיניות' שנגזרו מהרשת ומשמשות לליבוי וסיפוק פנטזיות פרטיות מיניות של המשתמש. בכך אין פעולה לא חוקית משום שילדים לא עברו ניצול מיני במהלכה – אם גם מוסריותה שנויה במחלוקת, משום שילדים לא מסוגלים להבין את מורכבות העלאת תמונותיהם לרשת (שלא לדבר על תמונות שלא מועלות על ידי הילדים עצמם כי אם על ידי ההורים) - אין כאן הסכמה אמיתית לשימוש.

סוג שני הוא של תמונות לא מיניות שהונדסו (פוטושופ) להפיכתן מיניות. סוג שלישי הוא של תמונות / סרטים שבמהלך צילומם הילדים היו אובייקטים מיניים. במקרה זה צרכנות החומר הפדופילי מערבת עבירה על החוק, משום שהיא תורמת לניצול ילדים.

כאשר האתר טוען שאין בו חומרים לא חוקיים, אני מתאר לעצמי שהוא מתכוון לחומר מן הסוג השלישי (או אולי השני והשלישי). אולם, גם שני הסוגים הראשונים יוצרים (כמו כל התמכרות אחרת) סף תגובה המשתנה ונזקק לגירויים חזקים יותר, 'אמיתיים' יותר. בעיני, הלגיטימציה שמקבלים אתרים שכאלו תורמת בעיקר למיסוס הבושה המלווה את הפעולה הפדופילית. מיסוס הבושה (החלשת הסופר אגו) מבלי שהיא מלווה בעבודה טיפולית להבנת הפיקסציה הקתקטית בילדים, מבלי שהיא מערבת עבודת גבולות להפרדת העולם הפנימי מעולם העשייה, היא פעולה מסוכנת מאודי. לכן, אתרי פדופיליה הם כר מסוכן לנורמליזציה של הכאבה ופגיעה ושל ניצול והסלמה.

אבל פדופיליה היא לא רק סטייה, היא גם תופעה חברתית המתפתחת מפגיעה, מביוש ומהזרה. כאשר חלקים עמוקים כל כך של מרחב הפנטזיה המינית שלנו לא זוכים להכרה ולהכלה, אלא רק מוקעים מבלי כל יכולת לעיבוד, אנחנו יוצרים פצצה מתקתקת. הקונצנזוס כנגד הפעולה הפדופילית הוא לא רק חשוב, אלא גם הכרחי ונחוץ בעיני, אולם הקונצנזוס כנגד הפנטזיה הפדופילית וההקעה של ההמשכות לילדים באופן מבייש הוא מסוכן לטעמי ולא אחראי חברתית. בדיוק כפי שהכיבוש משחית, משום חוסר יכולתנו לראות את המקרבן שבנו (אנחנו כל כך רגילים להיות קורבנות), כך גם הוקעת הפדופילה כתופעה נפשית – אנחנו עלולים להיבלע לצדקנות מוסרית ומינית ובכך להדחיק, לבייש ולהוקיע חלקים בתרבות ובחברה שלנו (שלא לומר, חלקים בתוכנו) שראויים להתבוננות, להתמרה, להכלה,.

כחברה, התנועה לה אנחנו נקראים, בעיני, היא תנועה אינקלוסיבית – להכניס את הפדופיליה הפנטסטית לתוך המרחב המקובל (לא את העשייה הפדופילית, אלא את החשיבה, המשיכה, הפנזטיה ). לתפיסתי, רק כאשר נפסיק לבייש את המשיכה הזו נוכל לעשות איתו עבודה חברתית – ועבודה טיפולית. לכן, יש לנו כחברה בכלל, וכפסיכותרפיסטים בפרט – אחריות חברתית למצוא מרחבים לגיטימיים לחקירה ובדיקה של פנטזיות אלימות, פנטזיות 'סוטות' ופנטזיות פדופיליות. אני מאמין שההתבוננות – הלא נעימה – בפדופיל שבתוכי – מסייעת לי להיות אבא בטוח יותר לבתי, מטפל בטוח יותר למטופלי ומטופלותיי. בעיני, מבלי שניתן מקום טיפולי – וחברתי – לעולם הפנטזיה המיני על כל צבעיו – ונסייע בחיזוק הגבולות הברורים בין עולם פנימי לעולם חיצוני – אנחנו שותפים לאחריות ל acting out הפדופילי. מנקודת המבט הזו, אתרים שכאלו אין אלא קוראים לנו לראות שהמפלצת הסוטה והפדופילית אינה נמצאת מחוץ לנו, היא בתוך הבית שלנו – בתוך המחשב שלנו, ובתוך גופנו ונפשנו אנו.


maya barmaya bar13/5/2011

אני חושבת שיש גבול לכל דבר. אני אישית מאוד מאמינה בחופש הביטוי והדעה...
לדעתי כל אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד זה לא פוגע באדם אחר- בנפשו או בגופו של האדם האחר.
האנשים האלה יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבחינתי... לדבר על זה... לכתוב על זה... לפנטז על זה... אבל מה שהם לא יכולים לעשות זה לפתוח אתר שכאילו מגן על ההתנהגות של פדופיליה כאקט שיכול להיעשות בעתיד או כבר נעשה בעבר.
ההשוואה המגוחכת לתנ"כ ואיזכור העובדה כי "גם בתנ"כ דובר על משכב עם נערים ונערות" היא כזאת שמראה את האיכות המנטאלית של כותבים אלה... בתנ"כ להזכיר לקוראים ולכותבי האתר- היה אבא שרצה להעלות את בנו באש, אונס היה דרך לגיטימית להצהרת כוונות חתונה ועוד ועוד מקרים מזעזעים כאלה ואחרים.
אנחנו חברה מתוקנת ומשום כך יש בה חוקים. אחד החוקים הברורים הוא החוק כנגד פדופיליה -
אסור בתכלית כל האיסור לשכב עם ילד או ילדה כאשר הינך בגיר ואף אם אתה מאותה שכבת הגיל אסור לך לשכב עם אותו נער או נערה אם יש ביניכם הפרש של יותר מ-3 שנים
אני אישית אפעל להוריד את האתר הזוועתי הזה לפני שהוא יהפוך לרשת חברתית שנותנת טיפים איך לאנוס ילדים חסרי ישע....
אתם מוזמנים להצטרף אלי!