עגל הזהב של ה״יעילות״
שפיות זמנית | 16/7/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
פוסט אורח מאת יואל בלום
מחשבות על תעשיית ה״יעילות״ (בעקבות הסרט ״ציפרלקס - כדור האושר״ ששודר לא מכבר):
כן, לפעמים תרופות פסיכיאטריות עוזרות מאוד ונחוצות. אבל בין זה לבין הסגידה לפתרונות מהירים (שבצידם עלול להיות מחיר נפשי כבד) המרחק רב מאוד. אני מדבר על עגל הזהב הזה של ה״יעילות״. של היומרה ל״תוצאות מהירות״. של לנהל את החיים במקום לחיות את החיים. אני מדמיין למשל בעתיד הלא רחוק את הדוגמא הדיסטופית הבאה: בעל שואל את אשתו: ״תגידי יוכי, מ 1 עד 10- כמה את מפיקה ת ו ע ל ת מיחסי המין שלנו?״ נשמע כיף, הא? או לחילופין טענה של מטופל: ״דוקטור, אתה לא מצליח ל ה ש ת י ק את הלא- מודע שלי״. וברצינות: תאוות השליטה הזו על הנפש, ההתייחסות אל סימפטומים כאל אוייבים שצריך להשתיק ולהשמיד- היא היא שמייצרת סבל. היא ולא אחרת. כי הסימפטומים מבקשים שיקשיבו להם ולא שישתיקו אותם. אם ינסו להשתיק אותם הם יחמירו ויתנקמו. איך? בהמון אופנים. למשל: במחלות פיזיות. הנה למשל דוגמא לאוזלת היד של מקצועני היעילות בחסות הרפואה: פיברומיאלגיה. אותה אבחנה של כאבים גופניים שאין להם ממצאים אורגניים. מה עושים? אנשים לא יודעים איך לקרוא לתופעות שלא מתיישרות עם הביולוגיזם אז ממציאים מילה. שלא אומרת כלום. ולא פותרת שום בעיה. אני קורא לאבחנה הזו ההיסטריה (הפרוידיאנית) של זמננו. זו ההיסטרית של פרויד עם הסימפטומים של ההמרה הגופנית. דוגמא קלינית: למשל מישהי שמנכיחה עצמה על ידי זה שהיא כל הזמן עוזבת. היא לא יכולה לממש זאת בלי אקט של המרה גופנית. היא מזייפת אבל זה שקר ״אמיתי״. כי לנוירוטים יש מצד אחד את אהבת הידע ומצד שני- את התשוקה ל א לדעת על האמת הנפשית אודות עצמם. זו תשוקה אנושית עצומה (לא לדעת).
ובכן: עגל הזהב הזה של מדיקליזציה, של מומחים מטעם עצמם, של כימות, מצגות, גרפים, מדדים ״אובייקטיביים״ שמתיימרים לנתח באלגוריתמים את הנפש. משל הנפש מתנהלת עם אותם חוקים לוגיים כמו של חברה מסחרית שמטרתה לצבור הון. ההצגה הפשטנית הזו של דברים מורכבים. אבל אופס: הדחייה של העולם הלא- מודע, היומרה שניתן להתעלם ממנו- היא שמביאה לאותם סימפטומים שגורמים לסבל. כי הדבר היחיד שבאמת עובד זה לשאול מה י י ח ו ד י אצל האדם שנמצא מולי. וזה לא מצוי בשיח הקפיטליסטי של ״אושר״, כדי שנהיה אזרחים טובים וצייתניים. אדם יכול להיות ״מאושר״ מאוד (שתהיה לו וילה ובריכה למשל) ולהיות אומלל מאוד. הוא הגשים את כל הצרכים המודעים שלו ועדיין נשאר אומלל. כי מה לעשות שהאיווי הלא- מודע מתחיל היכן שהצורך מסתיים. איווי כידוע זה לא אושר, אלא משהו שמניע. ולשם כך צריך להקשיב ללא- מודע הייחודי של האדם. אין כאן משהו כללי. הכדורים לא יעזרו כאן אלא רק דיבור ש״פותח״ את הלא- מודע. ז ה מה שיכול מאוד לעזור לאדם המעוניין להתוודע ולהכיר מעט טוב יותר את עצמו ואת נפשו.
