2.3.2011: לחוות את הקושי כמדענית, לחוות את הקושי כמטפלת

שפיות זמנית | 2/3/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

האם צריך לחוות חוויה באופן בלתי אמצעי כדי להבינה? האם חוויה שכזו מגבירה את היכולת שלנו להבין? האם היא מרחיבה ומשכללת את האפשרות לטפל? 

1. בחלקה של ג'יל בולטי טיילור נפלה הזדמנות-מחקר שרק מעט מחוקרי המוח היו מייחלים לה: היא עברה שבץ מוחי קשה, וצפתה כמו מבחוץ כיצד תפקודי מוחה - תנועה, דיבור, מודעות עצמית - כבים בזה אחר זה. גם אם על מסקנותיה אפשר להתווכח תיאוריה מלאי חיים ומרתקים.

2. הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי רלף גרינסון טען שמטפל שלא עבר אפיזודה דיכאונית משמעותית הוא במידה לא מבוטלת, מטפל מוגבל, ויהיה לו קושי להעניק מזור למטופליו. גרינסון, באופן לא מפתיע, החשיב את עצמו כמי שנמצא די רחוק על הרצף הדיכאוני, ובין מטופליו אפשר למצוא את מרלין מונרו, טוני קרטיס, פרנק סינטרה וויויאן לי. 


3. הפסיכואנליטיקאית מרגרט ליטל, מתארת בספרה "חרדה פסיכוטית והכלה, דיווח אישי על אנליזה אצל ויניקוט" טיפול שעברה בטרם הפכה לפסיכואנליטיקאית, ובמסגרתו התמודדה עם חומרים פסיכוטיים. התכנים שעלו בטיפול, וההתמודדות שלה עמם צבעו מאוחר יותר הפיתוחים התיאורטיים הייחודיים שליטל הציעה לפסיכואנליזה.