פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Richard Van Mensvoort
Richard Van Mensvoort ©
זכור אותי
על פנטזיות הצלה ונדיבות הדדית בטיפול

על פנטזיות הצלה ונדיבות הדדית בטיפול

רננה אלרן | 14/9/2015 | הרשמו כמנויים

אני חושבת על מספר הפעמים שקראתי על או שמעתי את אחד המדריכים/ות שלי מתייחסים אל "פנטזיות ההצלה" של המטפל/ת כאל משהו שצריך ללמוד לזהות, לנתח ולשחרר.

אבל כשאני חושבת על זה ביני לבין עצמי, נדמה לי שזה סוג של מנוע פנימי שלא הייתי רוצה לוותר עליו. מקובל לראות את האיזור הזה של "פנטזיית ההצלה" של המטפל/ת כמקיים קשר עם העצמי הילדי שרוצה להציל ולטפל בהורים, מה שנקרא לפעמים בימינו "ילד הורי".

אולם ישנה נקודת מבט נוספת ואחרת על פנטזיית הצלה, והיא מהווה נקודת מפגש בין הלא-מודע של המטפל/ת ללא מודע של המטופל/ת. הפסיכואנליטיקאי הארולד סירלס כתב על תופעה מעניינת במאמר מרתק בשם: The Patient as a Therapist to his Analyst. הוא הציע לראות את המטופל/ת הפסיכוטי/ת בתור מי שחי מציאות שבה ההורים לא היו מוכנים או מסוגלים לקבל את מאמצי הטיפול שלו כילד/ה בהם, וכך הרצון להציל אותם ולטפל בהם נותר בגדר פנטזיה. כדרכן של פנטזיות לא-מודעות ושל יחסי אובייקט פנימיים, גם פנטזיות הצלה לא-מודעות אלו נוטות להשתחזר בתוך יחסי ההעברה שבקשר הטיפולי, כאשר המטופל/ת מנסה לטפל בנו. לתפיסתו של סירלס, ישנו ערך רב ליכולתו של המטפל/ת לזהות את המשאלה הילדית ולהיות מסוגל/ת לקבל את הדאגה ואת הרצון של המטופל/ת לטפל בו/ה.

אין בכך כדי לומר שצריך לשאוף להגיע למצב שבו מתרחשת החלפת תפקידים, זמנית או קבועה, בין מטפל/ת למטופל/ת (ובפרט לא acting out שבו פועלים את הפנטזיה במקום להיות מסוגלים לזהותה ולעבד אותה). נדמה לי ששנדור פרנצי ניסה לחקור בדיוק את אותה גמישות מצבית כאשר הוא הציע את המושג "אנליזה הדדית", שבו המטפל/ת והמטופל/ת מתחלפים ביניהם בתפקידים לפי היגיון פנימי של מערכת היחסים. אלא, כפי שהוא עצמו גילה ותיעד ביומניו הקליניים, זוהי דרך רצופת מהמורות וכשלים, .

ולמרות האמור, אני חושבת שזה נכון - המטופלים/ות שלנו מטפלים גם בנו, ונמצאים כנראה בקשר עמוק, לא-מודע, עם הארכיטיפ של "המטפל הפצוע" שבכל אחד מאיתנו, אותו מטפל שצריך שיצילו גם אותו, לפעמים. וגם אם לא מתקיימת "אנליזה הדדית" במלואה, יכולה להיות בטיפול סוג של "נדיבות הדדית" (עיקרון הדאנא) המאפשרת גמישות וקבלה.

וברוח השנה החדשה, אני מקשיבה לשירו המופלא של אביתר בנאי, "יש לי סיכוי להינצל":
https://www.youtub...FT5aE

עוד בבלוג של רננה אלרן

חזרתי בשבוע שעבר מכנס של ISPS בוורשה. ISPS הוא איגוד בינלאומי שמורכב מאנשי מקצועות בריאות הנפש, מתמודדים...
כבר כמה שנים טובות שאני קוראת וכותבת על 'נרטיבים של שיגעון'. יש הרבה נרטיבים באנגלית של מתמודדים, בני...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

עדי כהן-רוקחעדי כהן-רוקח29/9/2015

מעורר מחשבה. תודה!

הדס תורהדס תור20/9/2015

תודה נהניתי לקרוא.. ולחשוב... [ל"ת].

עמית פכלרעמית פכלר20/9/2015

כל כך נכון. איך אפשר בכלל 'לשחרר' את פנטזיית ההצלה? היא הדבר שהביא אותנו למקצוע מלכתחילה. סרלס אמנם קצת מגזים, כי הוא טוען שמטופלים פיתחו פסיכוזה כתגובה לכך שמאמצי ההצלה שלהם לא נענו על ידי ההורים; והוא קצת מתפזר בדוגמאות שהוא נותן לאופנים שבהם מטופלים מטפלים באנליטיקאי, ואולי מישהי תכתוב על כך מאמר ממוקד יותר...? :)
אבל המאמר עצמו מאת סרלס, הוא אחד החשובים בפסיכואנליזה.
יישר כח, רננה!