היפה והחיה - קריאה בספר 'עקרונות הגן' מאת רון דהן (הוצאה עצמית , 53 עמ')

גיא פרל | 31/8/2014 | הרשמו כמנויים

ספרו החדש של רון דהן מורכב רובו ככולו משתי פואמות ארוכות: 'עקרונות הגן', בו מתואר ביקור מתמשך בגן פורח, ו'בּייבּי רוקנרול', הכתוב כפניה של דהן אל בתו דניאלה, ואף מוקדש לה. לצד הפואמות כלולים בספר כמה שירים נוספים. הן ביקור בגן פורח והן פניה של אב לבתו הרכה בשנים עשויים לעורר ציפייה לפואמות פסטורליות – לא אצל דהן. לצד שירים רכים ומלאי עדינות כדוגמת – "הַחַרְצִיּוֹת נָעוֹת לְפִי הַשֶּׁמֶשׁ / כְּמוֹ אִיקָרוֹס / צוֹנְחוֹת לְעֵת עֶרֶב" (מתוך 'עקרונות הגן') - בשני המחזורים, ובייחוד בשני, גם שירים רבים טעוני זעם, הרס וכאב.

ב'עקרונות הגן' הזעם מתעורר מעת לעת דווקא אל מול רוחו השלווה של הגן וניסיונו של דהן להתמזג לתוכו – "אַתָּה מִתְיַשֵּׁב בַּגַּן/ וְהוּא מְקַפֵּל אֶת כְּנָפָיו לְמוּלְךָ // אַתָּה מַמְתִּין (כִּי כָּךְ לִמְּדוּ אוֹתְךָ) / וְהוּא מְהַדֵּק אוֹתָן לְגוּפוֹ // קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ בּוֹעֲרִים / לְאָן תּוֹלִיךְ אֶת הָאֵשׁ?". באחד משיאי המחזור דהן מעביר בדיוק רב תחושה של חוסר אונים מעורבת בזעם כבוש המאיים להתפרץ – "תֹּאמַר לִי אַתָּה / בְּתוֹךְ הַגַּן, / הֵיכָן לַעֲמֹד? // כְּבָר שָׁכַבְתִּי עָרוּם בֵּין הַסִּרְפָּדִים / יָרַקְתִּי עַל הַכְּרוּבִים/ קִלַּלְתִּי אֶת / הַתְּאֵנִים / הִשְׁתַּנְתִּי עַל פְּרִיחַת הָרוֹזְמָרִין // עַכְשָׁו תֹּאמַר לִי, / בְּבַקָּשָׁה, / הֵיכָן לַעֲמֹד?"

אל מול הזעם, מתייצבת בגן בת זוגו של דהן, אשר בשלוש הפעמים בהן היא מופיעה בפואמה כינויה "הָאִשָּׁה שֶׁמַּצִּילָה אֶת חַיַּי". אחד מן השירים היפים ביותר בספר מוקדש לה, ואת שלושת שורותיו הראשונות קראתי כשלוש דרכים שונות בהן היא משיבה את דהן לחיים: "וְכָל הַזְּמַן יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁמַּצִּילָה אֶת חַיַּי. / הִיא קוֹטֶפֶת לִימוֹנִים בְּהֶסְתֵּר / וּמַסִּיעָה גּוּף בְּתוֹךְ גּוּף // אֵין לְתָאֵר כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ".

באותו המתח ניתן להבחין גם ב 'בּייבּי רוקנרול'. כבר בכינויים בהם פונה דהן בתו ניתן לראות שילוב אוקסימורוני של רכות אבהית אליה חודרת מציאותו הקשה של העולם, לדוגמא - "יָפָתִי כְּאוּבַת הַבֶּטֶן", "יַקִּירָתִי צְרוּבַת הַמַּבָּט", "חֶמְדַּת לִבִּי הָעַקְשָׁנִית". זעמו של דהן כלפי העולם ובייחוד כלפי עצמו נוכח כמעט בכל שורה בדבריו אליה. גם כאן, כמו ב 'עקרונות הגן', פוגשים את הדמות הנשית המצילה אותו בכוח אהבתה – "וְיֵשׁ זָעַם, יַקִּירָתִי צְרוּבַת הַמַּבָּט, אוֹתוֹ זָעַם מִמֶּנּוּ נוֹצַרְתְּ , אוֹתָהּ דְּחִיקַת בָּשָׂר סִיזִיפִית, אוֹתָהּ הִתְנַשְּׁמוּת אַלִּימָה, אוֹתָהּ הִצְטַבְּרוּת רֹק בַּחֲלַל הַפֶּה, אוֹתָהּ אֲנָחָה, הַפוּגָה, רַעַד הַגּוּף, אוֹתָהּ שְׁמִטָּה. אֲנִי אָבִיךְ. אִמֵּךְ אָסְפָה אוֹתִי אֵלֶיהָ כְּמוֹ גּוּר חֲתוּלִים פָּצוּעַ. לֵילוֹת שְׁלֵמִים הִיא נִקְּתָה אֶת הַמֻּגְלָה בְּמוֹ יָדֶיהָ. אַחַר כָּךְ הִיא נָתְנָה לִי אוֹתָךְ."

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מוטיב הגאולה והריפוי באמצעות האהבה הנו מוטיב ארכיטיפי מוכר ונפוץ מאוד במיתולוגיות ואגדות עם שונות. למקרא ספרו של דהן עלתה בדעתי אגדת העם הצרפתית 'היפה והחיה'. באגדה, נערה יפיפייה נאלצת לעבור לחיות באחוזתו של ייצור חייתי ופרוע, אשר להפתעתה מתנהג כלפיה בעידון ורכות. מקץ תקופה ארוכה הייצור מניח לה לחזור לבית אביה והיא חוזרת לבקר בביתה. כעבור כמה ימים גוברים עליה געגועיה, היא ממהרת לחזור אל הייצור, ומוצאת אותו גוסס מרוב געגועיו אליה – "יצור יקר! יצור יקר וטוב אל תמות. השאר איתי. לא אעזוב אותך עוד, אלא אחיה אתך כאן ואנשא לך." היפה נשקה לחיה בעדינות ועצמה את עיניה". בזכות אהבתה של היפה, מוסר מעל הייצור כישוף שהטילה עליו פיה רעה, והוא הופך לנסיך צעיר. רות נצר במאמרה 'החיות החכמות המאכלסות את שנתך: על סמל החיה והחיה בחלומות' , רואה באגדה דוגמא לאופן בו הכעור והחייתי נגאל בזכות האהבה, המאפשרת את "הטרנספורמציה האלכימית של היסוד הנחות של החיה ליסוד הנעלה שבה."

כהמשך לאישה המצילה את חייו במחזור 'עקרונות הגן', במחזור ' בּייבּי רוקנרול' גם בתו מופיעה כדמות נשית המעוררת את דהן לחיים בכוח אהבתה איליו, ובכוח האהבה שהיא מעורר בו: "הִנֵּה אַתְּ יְשֵׁנָה בְּשַׁלְוָה אַךְ הַזַּעַם עוֹד מְשׁוֹטֵט בְּעוֹרְקַי כְּגַנָּב, לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הָאֵשׁ? שִׁמְרִי עָלַי בִּתִּי, לַמְּדִי אוֹתִי אָקוֹרְדִים אֲחֵרִים, שְׁקֵטִים יוֹתֵר, הָרְאִי לִי הִתְחַלְּפוּת רַכָּה יוֹתֵר, נַגְּנִי לִי מוּסִיקָה אַחֶרֶת, אַל תֶּחְדְּלִי בִּתִּי, נַגְּנִי, נַגְּנִי, נַגְּנִי"

הרשימה פורסמה ב'עיתון 77', גליון 377, אוג' 2014.