לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
מה זה נהמא דכיסופא?

מה זה נהמא דכיסופא?

פרופ. עמיה ליבליך | 12/11/2016 | הרשמו כמנויים

מזה כמה שבועות שהצטרפתי אל קבוצת לימוד קטנה: שלוש נשים בבית קפה יפואי, אנו לומדות אחת לשבוע קבלה. ליתר דיוק – שתי חברותי לומדות ואני מקשיבה. הרבה, ממש הרוב, אינני מבינה. שתי חברותי בקיאות ומנוסות ממני בנושא. אבל הדברים שאני שומעת מהלכים עלי קסם, כמו שירה מצויינת. ואני מתמידה. כל שבוע אני מביאה הביתה מונח או רעיון ומגלגלת אותם ביני לביני.

בבית הספר הדתי שבו התחנכתי אמרו שאין לעסוק בקבלה; זוהי כניסה לפרדס אסור ומסוכן, מי שנחשף לקבלה עלול להשתגע, או – חס וחלילה – לצאת בשאלה. בכל אופן, לא לפני גיל 40...

ואותי, ילדה ממושמעת שכמותי, גם לא משכו דברים אלה כלל.

כשלמדתי פסיכולוגיה, נזכרתי בקבלה כשפגשתי את יונג, ואת המעבר לרוחניות בגיל 40, שנחשב פעם לאמצע החיים. אולם רק עכשיו, שנים רבות לאחר שחלפתי את גיל ה-40 ההוא, וכמו שתמיד בחיים, תוך מקריות גמורה, הגעתי לקבלה. בבית, בין השעורים אני קוראת את גרשום שולם ונהנית בכל רגע. אין קץ להתפעלותי מבקיאותו והבנתו – במיוחד אחרי שקראתי את קורות חייו, ומניין הגיע הוא אל הקבלה, אבל זה נושא לפעם אחרת.

ובכן, השבוע נתקלנו בביטוי שגם חברותי לא הכירו – 'נהמא דכיסופא'. אולי כיסופים, ניחשנו. אבל מה משמעות הביטוי? רות הוציאה את הפלפון ושאלה את מר גוגל. אכן, יש תשובה. תרגום המונח הפתיע: "לחם של בושה". בבית גם אני למדתי מהאינטרנט. תמיד אמרתי: בכל יום רצוי ללמוד משהו חדש.

וכך במילים פשוטות על פי ספר 'הזוהר'.

שאלה: הרי אלוהים כל יכול והיה יכול לברוא את כולנו ישר בגן העדן, נקיים ללא רבב. מדוע שלח אותנו קודם להתנסות בעולם הזה?

ותשובה: על מנת שהאדם יזכה בשלמותו בכוחות עצמו, והטובה שיזכה לה לא תהיה "נהמא דכיסופא" - כלומר - לחם של בושה, כמו עני שמקבל פרוסת לחם והוא מתבייש בה.

אדם רעב מייחל כמובן ללחם. אבל אכילת ארוחה שהיא לחם חסד, שקיבל כמעשה צדקה, גורמת לו בושה. רק אכילת לחם שהושג ביגיע כפיו, במעשים שעשה מתוך פעילות ובחירה חופשית, יתנו לו סיפוק מלא והרגשת שלמות אמיתית. גם אוצר שנמצא במקרה, בהגרלה, אינו מקנה לאדם את תחושות הגאווה שיש לו כשהשיג את התוצאה בעמלו. הרבה אסוציאציות מתחברות למונח, לאחר שהובן, ביניהן על 'מתן בסתר' כדי לא לבייש את העני שמקבל את נדבתנו.


- פרסומת -

נזכרתי בידיד שיצאתי איתו פעם לפגוש את בנו הסטודנט. הפגישה התקיימה על ארוחת ערב במסעדה טובה, בתוספת יין וקינוחים, ובסוף הארוחה הוגש החשבון, שאותו חטף הצעיר מידי המלצר והתעקש כי הוא משלם עבור שלושתנו. התפלאתי לראות כי אחרי מחאה חלשה בלבד הסכים ידידי לתת לבנו לשלם עבורנו. לא התערבתי בדיאלוג בין האב לבנו, אבל כשנפרדנו הבעתי את תמיהתי. "איך נתת לו לשלם חשבון גדול כזה, הייתי בטוחה שאנחנו נשלם, הרי הוא בקושי מתפרנס בעצמו!" ידידי אמר לי בחיוך: "הגאווה שהוא חש כשהזמין אותנו שווה יותר מהמאזן החודשי שלו בבנק". וכן, הוא דאג היטב לילדיו. בהתנהגותו אותו ערב המחיש עבורי את המורכבות של נתינה ומה שהיום הייתי קוראת הסכנה של 'נהמא דכיסופא'. עדיין אינני יודעת את המקור של המילים הללו, שמטריד אותי כיון שהוא כל כך רחוק מה'קומון סנס' התרגומי שלי, אבל הרי לכם שעור קטן בקבלה.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
איריס לובמן- קליימן
איריס לובמן- קליימן
קרימינולוגית קלינית
חיפה והכרמל
אור עטר
אור עטר
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
מורן בן חיים
מורן בן חיים
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה
רן קמחי
רן קמחי
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, פתח תקוה והסביבה
ד"ר נעמי גבע
ד"ר נעמי גבע
פסיכולוגית
שרון ושומרון
גיא שוימר דניאלי
גיא שוימר דניאלי
פסיכולוג
תל אביב והסביבה

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

הפעם אכתוב על ספרה של לאה גולדברג, "אבדות" - ספר שכתבה המשוררת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת...
אני נמצאת בשדה התעופה של סיאול בדרכי לטוקיו. יש לי זמן המתנה ארוך אותו אני מנצלת להתחלת הכתיבה. בשבוע...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

תמי יגוריתמי יגורי20/11/2016

"בכל יום רצוי ללמוד משהו חדש". תודה, עמיה, על השיעור הזה.

דוד פלנטדוד פלנט20/11/2016

על קבלה ואימון. הכירות רבת שנים עם שני עולמות אלו, הולידה רעיונות שהפכו למילים ועלו על הכתב. שמח לשתף אותם בספרון שניתן להוריד מהאתר שלי: http://palantcoaching.com/he/boo/771/

אלכסנדר מושקוביץאלכסנדר מושקוביץ13/11/2016

לאלי. אלי, קיבלת רשות מויקיפדיה להעתיק?

אלי זכאלאלי זכאל12/11/2016

נהמא = לחמא, לחם; כיסופא - בושה, שמכסיפים פניו. הפסיכולוגיה העברית תתעשר אם תפנים תובנות מהתור.
הפסיכולוגיה העברית תתעשר אם תפנים תובנות מהתורה ומהקבלה וממש לא צריך להיות דתיים.
המושיע האקדמי
pisgatac@gmail.com

אולי ייצא לי פעם להצטרף אליכן לישיבה של מטה וללמוד בצוותא




המונח נותן מענה לשאלה מפורסמת; מכיוון שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד ושם היא כבר נהנית מזיו השכינה, מה הטעם שתישלח לעולם הזה לתוך הגוף, שם תתחייב בשמירת מצוות, כל זאת רק כדי שתחזור לגן עדן ממנו היא באה.

התשובה לכך היא במשל לעני שמקבל לחם מנדיב לב, שלמרות שהוא נהנה באכילתו, הוא מתבייש בכך שהוא אוכל לחם חסד. לעומת זאת, אדם שעמל לפרנסתו והרויח את לחמו ביגיע כפיו, אינו חש באכילתו רגש בושה כלשהו. והנמשל הוא שמתן שכר על לא דבר הוא בבחינת "נהמא דכיסופא", לחם חסד שכרוך בחוסר נעימות, ולפיכך נצטווה האדם לשמור תורה ומצוות, ובכך הנאתו מהשכר על עבודתו תהיה רבה יותר, וללא תחושת בושה.

רעיון זה מופיע בהרחבה בספר "מגיד מישרים" של ר' יוסף קארו, שכתב בספרו מה שגילה לו המלאך השלוח אליו ממרומים, ליישב על פיו את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי: האם נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, או נוח לו לאדם שנברא משלא נברא. על בסיס עניין זה, ניתן לענות שלפי הדעה הראשונה עדיף לו להאדם לא להיברא משום הסיכון שיקלקל את מעשיו ויאבד אפילו את המצב בה הייתה שרויה נשמתו טרם ביאתו לעולם, ולפי הדעה השנייה עדיף שנברא משלא נברא עקב הסיכוי לעלות מדרגת "נהמא דכיסופא" לדרגה העליונה של "נהמא בלא כיסופא". עניין זה מובא רבות בספרות הקבלה, וספרים העוסקים בהגות יהודית.

הרעיון של "נהמא דכיסופא" משמש להסביר את הרצון של האלוהים לברוא את העולם, ואלו דבריו של הרמח"ל בספרו דעת תבונות: "כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי, ואמנם מחוק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ואמנם כדי שתהיה ההטבה, 'הטבה שלימה' ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב כמי שמקבל צדקה מאחר, ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג) מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה (-מי שאוכל מזון של זולתו, מתבייש להסתכל בפניו)..."