ההפרעה בתקשורת החברתית והקשר שלה לספקטרום האוטיסטי: בעיות המתעוררות מסיווג ה DSM-5
שפיות זמנית | 4/8/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
פוסט אורח מאת יעל ברוקנר- ורטמן, פרופסור נתנאל לאור ופרופסור עפר גולן
ה 5 DSM יצר סיווג מחודש של קשיים נוירו התפתחותיים בתקשורת חברתית. בעוד שקודם לכך קשיים אלה נכללו באבחנת PDD, כיום קיימות שתי אבחנות המתארות קשיים אלה והן תסמונת הספקטרום האוטיסטי (ASD) וההפרעה בתקשורת החברתית (SCD). ההבחנה בין אבחנות אלו מתבססת על נוכחותם או היעדרותם של דפוסי התנהגות נוקשים וחזרתיים, שיש בASD ואין בSCD. סיווג חדש זה יצר מצב בו הסיוע והתמיכה הציבורית שקודם לכן הוכרו כדרושים לבעלי קשיים בתקשורת חברתית, נשללים מהם כעת. משמעות הדבר היא שהנטל הכלכלי באשר לאבחון ולטיפול בקשיי תקשורת-חברתית מועמס כולו על המשפחות.
מאמר שפרסמנו לאחרונה בנושא זה בכתב העת Journal of autism and developmental disorders מדגיש את הבעייתיות ביצירת נטל זה, במיוחד לאור העובדה שסביב קשיי התקשורת-החברתית קיימות עדיין שאלות משמעותיות. לסיווג המחודש השלכות גם עבור הקלינאים העוסקים בתחום ועבור קובעי הזכאויות במערכות הציבוריות השונות, ביניהן חינוך, בריאות ורווחה.
לפניכם תרגום עברי של תקציר המאמר לעיונכם וכן קישור לגרסה פתוחה של המאמר.
תקציר:
ה 5 DSM יצר שתי אבחנות המתארות קשיים נוירו התפתחותיים בתקשורת החברתית (Social Communication – SC) : תסמונת הספקטרום האוטיסטי (Autism Spectrum Disorder – ASD ) והפרעה בתקשורת החברתית (Social [Pragmatic] Communication Disorder – SPCD/SCD). אבחנות אלה מובחנות ביניהן במרכיב ההתנהגות הנוקשה חזרתית (Restricted Repetitive Behavior – RRB) שנדרש לצורך אבחנת ה ASD ולא מופיע באבחנת ה SCD. מאמרנו* מצביע על הפערים שבין המחקר על SCD והקריטריונים האבחוניים ב 5 DSM, ודן בהשלכות האבחוניות והטיפוליות של החלטה אבחנתית זו. אנו טוענים כי דרישת ה 5 DSM לקיום מופע מלא של צירי ה SC וה RRB כתנאי למתן אבחנת ה ASD כפתה התבוננות קטגוריאלית על אבחנה שהיא בעלת אופי רצפי (ולפיכך – ספקטרום) הכוללת מידה של תלות הדדית בין מאפייני SC ו RRB. המאמר מסתיים בהדגשת ההשלכות של הפרדה אבחנתית זו על מדיניות בריאות הציבור, הטיפול המותאם והצורך בפיתוח מחקרים אודות אבחנת ה SCD.
ה 5 DSM יצר סיווג מחודש של קשיים נוירו התפתחותיים בתקשורת חברתית. בעוד שקודם לכך קשיים אלה נכללו באבחנת PDD, כיום קיימות שתי אבחנות המתארות קשיים אלה והן תסמונת הספקטרום האוטיסטי (ASD) וההפרעה בתקשורת החברתית (SCD). ההבחנה בין אבחנות אלו מתבססת על נוכחותם או היעדרותם של דפוסי התנהגות נוקשים וחזרתיים, שיש בASD ואין בSCD. סיווג חדש זה יצר מצב בו הסיוע והתמיכה הציבורית שקודם לכן הוכרו כדרושים לבעלי קשיים בתקשורת חברתית, נשללים מהם כעת. משמעות הדבר היא שהנטל הכלכלי באשר לאבחון ולטיפול בקשיי תקשורת-חברתית מועמס כולו על המשפחות.
מאמר שפרסמנו לאחרונה בנושא זה בכתב העת Journal of autism and developmental disorders מדגיש את הבעייתיות ביצירת נטל זה, במיוחד לאור העובדה שסביב קשיי התקשורת-החברתית קיימות עדיין שאלות משמעותיות. לסיווג המחודש השלכות גם עבור הקלינאים העוסקים בתחום ועבור קובעי הזכאויות במערכות הציבוריות השונות, ביניהן חינוך, בריאות ורווחה.
לפניכם תרגום עברי של תקציר המאמר לעיונכם וכן קישור לגרסה פתוחה של המאמר.
תקציר:
ה 5 DSM יצר שתי אבחנות המתארות קשיים נוירו התפתחותיים בתקשורת החברתית (Social Communication – SC) : תסמונת הספקטרום האוטיסטי (Autism Spectrum Disorder – ASD ) והפרעה בתקשורת החברתית (Social [Pragmatic] Communication Disorder – SPCD/SCD). אבחנות אלה מובחנות ביניהן במרכיב ההתנהגות הנוקשה חזרתית (Restricted Repetitive Behavior – RRB) שנדרש לצורך אבחנת ה ASD ולא מופיע באבחנת ה SCD. מאמרנו* מצביע על הפערים שבין המחקר על SCD והקריטריונים האבחוניים ב 5 DSM, ודן בהשלכות האבחוניות והטיפוליות של החלטה אבחנתית זו. אנו טוענים כי דרישת ה 5 DSM לקיום מופע מלא של צירי ה SC וה RRB כתנאי למתן אבחנת ה ASD כפתה התבוננות קטגוריאלית על אבחנה שהיא בעלת אופי רצפי (ולפיכך – ספקטרום) הכוללת מידה של תלות הדדית בין מאפייני SC ו RRB. המאמר מסתיים בהדגשת ההשלכות של הפרדה אבחנתית זו על מדיניות בריאות הציבור, הטיפול המותאם והצורך בפיתוח מחקרים אודות אבחנת ה SCD.
*לקריאה נוספת:
Brukner-Wertman, Y., Laor, N., & Golan, O. (2016). Social (Pragmatic) Communication Disorder and Its Relation to the Autism Spectrum: Dilemmas Arising From the DSM-5 Classification. Journal of autism and developmental disorders, 46,(8), pp 2821-2829
תגיות: אוטיזם אבחון התפתחותי
