לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
שפה למיניות

שפה למיניות

ד"ר ניצה ירום | 22/2/2011 | הרשמו כמנויים

שפה למיניות

כשפרויד החל לחקור את נפתולי הנפש וההתנהגות – המיניות האנושית נראתה לו כמנוע תת-קרקעי המפעיל אותנו. הוא בנה את הפסיכואנליזה על חקר מקומה ופניה בהפעלתנו, בחיי הנפש שלנו - כפסיכוסכסואליות. כיום המיניות חופשית יותר ולכן נראית כברורה לנו, אולם התבוננות קרובה וניסיון קליני רב שנים מלמדים שהבלבול, הפיצול והמבוכה בהתייחסות למין פחתו רק במעט, והם שכיחים הן בקרב אוכלוסיית המטפלים והן באוכלוסיה הכללית, ואילו ביטוייה של המיניות שהפכו אולי ממודחקים למופגנים – אינם נעדרים מבוכה וקושי אישי.

כדי להפוך את המיניות מישות המתקיימת דרך מחוות פרובוקטיביות ומילים בוטות לשפה שהאדם זקוק לה כדי להתקיים כיצור מיני, בעל חיוניות ויצריות הטמונות במיניות, כדי להכיר באחר כשותף במעשה המיני – ברצוני להציע מילון פסיכואנליטי קצר למיניות. הוא יאפשר שפה שתהפוך חוויה מינית למנוכסת על ידי בעליה ותציע מילים ותובנות למעשים מנותקים, למשאלות מאיימות ולמילים חסרות .

הבה נתחיל עם מרכזיותו של יצר המין עבור פרויד, במיוחד אופיו כיצר שקשה להשתלט עליו.

גם כיום 'ההורמונים' המתעוררים בצעירים מעוררים מבוכה בדור ההורים, שגדל לרוב על הזהרות וטאבויים. בגלל עצמאותם לכאורה של צעירים, האוריינות הטכנולוגית שלהם והתמצאותם בעולם של היום – הורים נוטים (כמו בעבר) לחוש מבוכה מול המתבגר המיני, למרות שהם מחויבים בחינוך מיני ואומרים את המילים הרלבנטיות: פות, פין, אוננות, זיונים, וכולי. לפעמים אפילו יאדירו יוזמות מיניות וימריצו אותן בגלל חסר ומבוכה שלהם עצמם. הורים – אבות ואמהות – שהוריהם לא דברו אתם בנושא, אמהות שאפילו על הוסת שלהן נמנעו מלדבר אתן - מתקשים לעמוד מול היצריות הזו, שהם עצמם תיעלו להתנהגות כלשהי המקובלת עליהם, אך עדיין מכבידה עליהם. ואז, כשחסרה שפה למיניות נורמטיבית, מביך לעמוד מול ילדיהם ולראות אצלם התעוררות שלא בהכרח מרסנים אותה או לעודדם להשתמש בה כהוכחה או ערובה ניצחת לכיבוש ויכולת, במקום להתייחס אליה כפן התבגרות והתנסות בקשר בין המינים.


- פרסומת -

הגודש המפחיד הטמון בהתעוררות ובאורגזמה מינית הוא הנושא של כתיבה פסיכואנליטית עכשווית. הוא דומיננטי אצל נערות ונשים כשהן רוצות מין אך מפחדות לאבד שליטה ולהיות מוצפות ואצל נערים וגברים שרוצים וצריכים מין לסיפוק וכאישור לגבריות. התמסרות בקשר תובעת 'נתינה' לאחר, אבל מחייבת גם יכולת ל'קחת' הנאה לעצמי. גברים ונשים באמצע חייהם מפחדים שחייהם ה'מתוקתקים' ימשכו כחסרי תשוקה עד מותם, כמתפקדים, אך לא כאנשים מתרגשים. הקפאון התיפקודי של משקי בית 'יציבים' מוליך לא פעם גברים ונשים לחפש חיוניות דרך 'סטוצים' או דרך התרגשויות רוחניות.

תרומה נוספת של פרויד, שברצוני לגייס לענייננו הינה חלוקת המיניות למיניות כבושה ומודחקת (שהוא קרא לה היסטרית או הנגטיב) ומיניות מוחצנת (שהוא קרא לה פרברטית, או הפוזיטיב).

המיניות המוחצנת היא מיניות הניבטת אלינו מכל עבר כיום – דרך פרסומות, תוכניות ריאליטי ואחרות בטלביזיה, בבלוגים באינטרנט. לכאורה ניתן לחשוב שישנה חרות ואכן גם נוער וגם אנשים צעירים כיום מתייחסים למיניות על כל פניה יותר בטבעיות מאשר בעבר. אבל ברצוני להציע שמיניות מוחצנת איננה בהכרח עדות לנינוחות אלא למיסחור של אספקט אישי, 'שעובד'. המוחצן הוא חלק של עצמי – נפשי או גופני, שמנותק מן השלם. אשה צעירה, שמפתה גברים מזדמנים בפאבים ומקיימת יחסים מיניים אתם, יכולה לומר: שיחדרו לגוף, לנפש – בשום פנים ואופן לא. זהו מעין היפוך של 'פנים' ו'חוץ' – הנפשי הוא האינטימי שמגינים עליו, הגופני-המיני הופך לפומבי ומתקיים באנונימיות. אבל פעמים רבות, כבר בבקר שאחרי – אימת האנונימיות מתעוררת: מי הוא זה שאפשרתי לו לחדור אלי? 'עודפותו' של האחר כאדם מתעוררת ומעיקה אחרי שפרץ היצריות גווע, וחשים או חוזרים לחוש בדידות, ריק ודיכאון, שלא יודעים בדיוק מה לעשות אתם, אלא להתמלא שוב באורגזמה הבאה או בכיבוש הבא.

כשהחלו תיאוריות יחסי האובייקט להתפתח בפסיכואנליזה, ניתן לומר שחל מעבר ממודל היצר למודל האובייקט גם בהבנת תפקידה של המיניות: הקשר והתלות האנושיים ותפקידו של האחר כמי שזקוקים לו במילוי צרכים שלנו – הפכו למוקד.

בעקבותיהן אפשר להבחין במקומן של חרדות מפני התפרקות ואובדן עצמי שעלול אדם לחוות כאשר הוא מתקרב לאדם אחר. קרבה מינית קצרה עלולה לעורר פחד מקרבה מתמשכת ואינטימיות; היא יכולה לחקות אינטימיות אבל לסגת ממנה במנוסה. ואם האחר מעורר בי אימה, עלולה המיניות להימהל בתוקפנות ולהפוך קרבה והתמסרות לכניעה או הכנעה, להקטנה והתבצרות.

המיניות ניתנת להחוות כחיוניות, שמקרבת אל 'העצמי האמיתי' (ע"פ ויניקוט), כאשר מגמה סתגלנית של האני ושל 'העצמי הכוזב' יכולות להרחיק ממנה וליצור חיים של תפקוד ללא תשוקה. חשיבותו של האחר – האובייקט - לקיומנו הנפשי והפיזי ותלותנו בו היא מה שיכול להסביר כיצד מיניות הינה סוג של 'סחורה' בקשר, שנותנים או מאפשרים אותו כדי להיתמך או להשתייך, כחלק מהסדר חיים. מין ככוח המחבר את הפרט אל האחר ומושך את האחר אליו יסביר כיצד נערה מנסה דרך מיניותה המנצה לזכות בערך, בתשומת לב וב'אהבה' כהזדמנות שנייה למה שחשה שבילדות לא זכתה בו דיו, כשהיא מציעה את מיניותה כאמצעי להכרה ולשייכות הדרושות לה. נער יחשוש שנערה לא תרצה בו וימנע מחיזור או ייקח מין בכוח.

אחתום את מילון המיניות הקצר בתרומתה של הגישה הבין-סובייקטיבית, המדגישה את המפגש האנושי, כולל המפגש המיני, כמפגש בין סובייקטים, המכיל את כל הקשיים במשא ומתן אנושי. מפגש בקשר שמעורב בו מין דורש מהמשתתף בו להיות מסוגל להיות אובייקט עבור מישהו אחר - אובייקט למבט או לחיזור שלו, לצורך ולתזמון האירוטי שלו. אבל להיות שם גם כסובייקט, כגבר או אשה שיודעים שיש להם תשוקה משלהם, שיש להם רצונות, פחדים וצרכים, ושהוא או היא צריכים להכיר בהם ולהכיר אותם לפרטנר שלהם. שזהו איחוד מסובך של שני אנשים, שיש בו איחוד גופני של חודר ונחדר, שהוא הזדמנות לתקשורת וקרבה עם האחר, שיש בו מבוכה וגילוי בלתי פוסקים, שהם טבעיים וחלק אינטגרלי ובעל ערך בחייו של אדם.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
יונתן אשכנזי
יונתן אשכנזי
עובד סוציאלי
תהילה בירנבאום
תהילה בירנבאום
פסיכולוגית
דורית נוי-שרב
דורית נוי-שרב
פסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה
רעות תמיר
רעות תמיר
מטפלת זוגית ומשפחתית
בוגרת מדעי החברה והרוח
טבריה והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), צפת והסביבה
גלי קאופמן
גלי קאופמן
עובדת סוציאלית
מוריאל אלעזר
מוריאל אלעזר
פסיכולוגית
פתח תקוה והסביבה

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.