התנ"ך וטבע האדם - סדום ועמורה
ד"ר עפר גרוזברד | 3/8/2013 | הרשמו כמנויים
אברהם מוחה כלפי אלוהים: "האף תספה צדיק עם רשע" אולם בסופו של דבר מנצח העונש הקולקטיבי. אלוהים הכל יכול יכול היה לבחור לפגוע רק ברשעים אבל כל המקום יושמד. התייחסות קולקטיבית כזאת הנפוצה בימינו אנו בחברות מסורתיות – קולקטיביות גורמת לדינאמיקה קבוצתית מעניינת. כל איש אחראי על רעהו ולא רק על עצמו משום שהוא יכול להיענש בעבור רעהו. בעולם כזה תתקשה החברה לסבול חריגות ותוקיע אותם מיד זאת משום שהפרט לא מוגדר רק על ידו אלא לא פחות על ידי האנשים הסובבים אותו. מובן שנקמת דם שבה לא חייבים לפגוע ברוצח אלא ניתן כתחליף לפגוע במי מבני משפחתו היא נגזרת של אותה חשיבה קולקטיבית. במשא ומתן עם חברה כזו אין לבוא בטענות לאדם הבודד משום הוא לא חש שהוא אדון למעשיו. השינוי בנורמות חייב לבוא מלמעלה. זהו עולם של מיקוד שליטה חיצוני ולחץ קבוצתי ניכר שמסביר לנו מדוע שכנינו עשויים לכאורה מקשה אחת ללא מגוון דעות, לפחות לא דעות חריגות המבוטאות בתקשורת. מצד אחד אין לבוא לפרט בחברה זו בטענות מצד שני גם לא צריך לקחת את דבריו ביתר רצינות משום שאם הנורמה תשתנה ישתנה גם הוא. גם החברה היהודית המסורתית אינה שונה ו"כל ישראל ערבים זה לזה". המסקנה היא שבמגע עם חברה קולקטיבית המפתח להצלחה זה הקשר עם המנהיגים שלה ולא מפגשי קבוצות הידברות שונות של אנשים מן השורה שנעשים לרוב. פרטים קולקטיביים אלה עשויים להיות אומנם נחמדים אבל בסופו של יום לא הם קובעים את דעתם כי אם המנהיג.
שני המלאכים, שליחי אלוהים, מגיעים לסדום ולוט מכניס האורחים מפציר בהם לסור לביתו ולהתארח אצלו. הוא מכבדם מכל טוב ולפני שהמלאכים הולכים לישון מקיפים אנשי סדום את הבית ורוצים שלוט יוציא אליהם את אורחיו כדי שיוכלו לבצע בהם אונס קבוצתי. משכב זכר היה נפוץ לכל אורך ההיסטוריה האנושית אולם מה שאנשי סדום רוצים לעשות מנוגד בניגוד גמור להכנסת האורחים החמה שהציע להם לוט. כאן עושה לוט צעד לא צפוי לבן המערב הוא מציע לפורעים לעשות החלפות – בנותיו הבתולות תמורת האורחים. בעולם חשיבה מערבי שבו לא פוגעים באדם בשרירותיות כערך עליון לא יעלה על הדעת לערוך משא ומתן מסוג זה. בעולם חשיבה קולקטיבית של כישורים חברתיים שבו האדם לא שומר על ערכיו האינדיבידואלים המוחלטים אלא מנסה להתאים עצמו לסביבה ניתן לסחור ולהחליף גם בני אדם באם הדבר יספק את האחר. ללוט כבודו כמכניס אורחים חשוב משתי בנותיו והוא מציע את העסקה. מובן שבן המערב היה מעדיף את בני משפחתו על מה שיגידו, קרי, כבוד. זו חברה שבה האדם לא עומד על שלו, על האני מאמין שלו, אלא מתאים עצמו לסביבה. זו חברה שכדי לשרוד בה צריך להכיר ולחוש את האחר היטב כדי לדעת כיצד לפנות אליו ומה להציע לו ומכאן הכישורים החברתיים המפותחים.
למותר לציין שאיש לא שאל את דעתן של בנותיו של לוט והן סביר להניח הזדהו עם אביהן והצעותיו ולא חשבו כבנות מערב שאין לו זכות לעשות זאת (ראה סיפור בת יפתח). זוהי חברה שבה לפרט אין זכויות והמילה "זכותי" וודאי תצלצל מוזר.
המלאכים מצילים את לוט אשתו ובנותיו אבל מורים להם לא להביט לאחור כדי לא לראות את מעשי אלוהים. אכן דמות סמכות בהקשרים שונים מגדילה את שליטתה בכפופים לה כשלא מאפשרת להם להביט עליה או על מעשיה. כך אין לראות את פני אלוהים ובפני מלך מרכינים הראש ולא מביטים לו בעיניים. כשהיה מגיע סאדאם חוסיין לביקור ביחידות צבאו החיילים היו צריכים להסתובב והיה אסור להם לראות את פניו. ללא ספק זו דרך להגדיל את חרדתם ויראתם ממנו. אשת לוט נענשת והופכת לנציב מלח משום שהעיזה להביט על מעשי הסמכות. זהו עולם לא שקוף שבו אסור לראות את מעשי הסמכות ולא להביט בעיניו כדרך להעצים את סמכותו.
בנות לוט שוכבות אתו משום שחוששות שלא יהיה להן המשך. הכתוב לא מבקר אותן על גילוי עריות משום שיש מטרה לא פחות חשובה משמירת הטאבו והיא יצירת המשכיות. בן החברה המסורתית – קולקטיבית לא יכול לראות את עצמו ללא המשך. אין זו החברה האירופאית של ימנו שרבים בה בוחרים לא להביא ילדים לעולם משום שרוצים להשקיע בעצמם. זו חברה שללא נוכחות קבוצתית לפרט אין ערך ואין עונש גדול מלהישאר לבד.
(בראשית, יח)
קישור לאתר של עפר ולספר "בבל"
