אבדן העולם המובן מאליו

איילת כהן וידר | 25/10/2023 | הרשמו כמנויים

10 דיברות לעבודה במלונות ועוד דיברה אחת בונוס.

תובנות לאחר שבוע של עבודה (עבודה ולא התנדבות) במלונות בירושלים אליהם פונו תושבות ותושבים מעוטף עזה, עוטף ישראל.

1.ללבוש תג עובד.ת גדול עם לוגו של קופת חולים, איילת, פסיכולוגית קלינית, קופת חולים מאוחדת. שיהיה ברור מי את ומה את, חוסר בהירות לא מומלץ כשהבית הזמני שלך הוא מלון ענק בשייח ג'ראח.

2.לא לחשוש מדחייה, מספקנות וחשדנות. זו התגובה הראשונית בהרבה מקרים. אני מתמקמת בלובי ליד קבוצת נשים שיושבות סביב שולחן עגול. אני מציגה את עצמי. אישה כבת 50 מבקשת ממני לדבר עם הבת שלה, בת 25, נשואה טריה. הבת מתעצבנת, מתחיל ויכוח. ביקשת, לא ביקשתי, מה פתאום ביקשתי? אני מכריזה על יציאה להפסקת שירותים ואומרת שנראה מה היא תרצה כשאחזור. אני חוזרת, היא מהססת, אני מציעה לה לשבת לכוס קפה בלי קפה. היא מחייכת, הקרח נשבר. בשולחן אחר בלובי שואלת אותי אישה חכמה 'מה כבר יש לכם להציע במצב כזה?' ומשם מתחילה פגישה ארוכה ומשמעותית. אפשר להגיב בהומור, באמירה שאם ירצו את פה בשעות הקרובות, בחזרה פעם נוספת לראות אם משהו השתנה. העיקר כאן הוא לחתור למגע. להציע נוכחות, קשב ואמפתיה

3. השיחות בלובי שונות מכל מה שלמדנו ועשינו ברוב חיינו המקצועיים. אין דלתות סגורות, אין חוזה עבודה, ,אין הגדרת מטרות וציפיות. אני מתחילה משאלות פשוטות, מתי הגיעו, עם מי הם פה,, מספרת מאיפה אני, מספרת שהבן והחתן שלי מגוייסים. השיחה זורמת. אני עוברת לשמוע על האירועים מנקודת מבטם, לשמוע את הסיפור, הנארטיב מתחיל להיבנות בסביבה קשובה ואמפטית, החומרים הגולמיים של הטראומה נתקעים ונכלאים בגוף ובנפש. בניית הסיפור בתוך מפגש אמפטי ומכיל מאפשרת התחלה של שחרור הרגשות הכלואים בגוף ובנפש.

4. איתור הצרכים נעשה תוך כדי טיפול והטיפול נעשה תוך כדי איתור הצרכים. שני המוקדים האלה עובדים בו זמנית

5. הדגשה של משאבים וכוחות שעלו בסיפור כמו גם שיקוף של הפחד והכאב, שתי וערב, שיקוף האימה והכאב והדגשת הכוחות

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

והמשאבים.

6. אבדן העולם המובן מאליו – הפסיכולוג ג'פרי קאופמן טוען שחלק גדול מהפגיעה במצבי טראומה היא פגיעה במערכת האמונות שלנו, מערכת אמונות שמתעצבת לאורך החיים ומקנה לנו תחושת יציבות. יש לנו סט אמונות בסיסיות אודות עצמנו ואודות העולם החיצוני. אמונות אלה נתפסות כיציבות, הן מהוות את העולם המובן מאליו שלנו, את הבסיס ממנו אנחנו יוצאות ואליו אנחנו חוזרות. האמונות האלה מתעצבות במהלך החיים והופכות להיות חלק מהזהות שלנו. חיינו הם שילוב של ודאות וחוסר וודאות, של יציבות ושינוי. קאופמן מתייחס לטראומה כאל אובדן העולם המובן מאליו. למרבה הצער, העולם המובן מאליו שלנו ספג מכה קשה בעקבות מתקפת החמאס. א.נשים שהיו בטוחים שביתם מוגן, איבדו את תחושת הביטחון, האמון במדינה כגורם אחראי התערער וכן הלאה. הנחות רבות התפרקו לנו ואנו צריכות לייצר הנחות חדשות.

איננו יודעות מה צופן לנו העתיד הקרוב, אבל זה הזמן לבנות מערכת אמונות חדשה ולתת מקום לזאת שקרסה. עלינו לפנות מקום רב יותר לאי וודאות בחיינו, לשחרר את האחיזה מדברים שהעניקו לנו בטחון ולמצוא עוגנים פנימיים שמהווים עבורנו משענת גם כשהמציאות המוכרת משתנה לבלי הכר. קאופמן טוען שכאשר אדם חווה טראומה היכולת שלו להיות נוכח בתוך חייו מופרת. גם לאחר שהסתיימו האירועים הטראומטים הם חוזרים לתודעה שוב ושוב וממשיכים לפגוע ביכולת שלנולהיות נוכחים בתוך החיים. הנוכחות נקטעת ונחלשת. תפקיד המטפל.ת לדבריו להיות נוכח.ת רגשית כשהמטופל.ת מדבר.ת על הטראומה. הנוכחות הרגשית של המטפל.ת מתחילה ומתניעה את תהליך האינטגרציה וההחלמה.

6. אם מתאים ואם המטופל.ת מדברת על קשיי נשימה, על מתח, על שרירים תפוסים אני מציעה לתרגל מיומנויות ויסות ואיזון. תרגול הרפייה פשוטה או הדמייה של מקום שחוו בו בעבר חוויה טובה ונינוחה מאפשר הרבה פעמים חווייה מיידית של שחרור והקלה ומשיב תחושת שליטה וויסות שכל כך נפגעות סביב הטראומה

7. רישום שם ומקום מגורי קבע וטלפון אם יש למטופל.ת עניין בפגישה נוספת, בחוויה שלי בתוך המציאות במלון 1+1=4, יש חשיבות רבה מאד להמשכיות ולנוכחות הרציפה שלנו בתוך עולם שנקטע

8. ניסיון לתת מענה לצרכים דחופים שעלו בשיחה, קישור לגורמים נוספים במלון, הפנייה לגורמים רלבנטים. כפי שכתבה אחת הפסיכולוגיות בצוות לאחר שעזרה לארגן עבודה בשכר לנוער 'זה לא בדיוק פרויד ..אבל חזרה לתפקוד ושכר נותנים שליטה והרגשת קומפוטנטיות'

9. סגירה של השיחה, שואלת אם יש עוד משהו לומר, ואיך היתה לך השיחה. לרוב התשובות מתייחסות לפער בין החשדנות והספקנות הראשונית ותחושת ההפתעה שעצם השיחה גרמה לתחושת הקלה

10. חשוב חשוב חשוב לצאת להפסקה באמצע המשמרת,לנשום אוויר חוץ להסתכל על השמיים והעצים. לקבל חיבוק מקולגה בצוות, לשתף ולצחוק. גם כוס קפה ומאפה עושים את העבודה. השיחות במלון דורשות הרבה השקעה רגשית וקוגנטיבית. בפגישה אחת אנחנו מבצעות מיון ראשוני, אינטייק והתערבות תוך כדי תנועה. התכנים הרגשיים הם תכנים של טראומה טריה והרבה אובדנים.

אובדן בנפש, אובדן של בית, של תחושת ביטחון, של חיי שגרה ופרטיות, אובדן של צפי לגבי העתיד.

חשוב כל כך לנשום בעצמנו, לנער את הגוף, לפרוק מתוכו את המטענים הרגשיים הכלואים בו. לפעמים זה עצב תהומי, לפעמים כאב, פחד, יאוש וחוסר אונים בשל מגבלות היכולת שלנו לתת מענה לכל כך הרבה א.נשים ומשפחות. כשאני יושבת במרפסת המלון ומסתכלת לשמיים משהו בי מתרחב ומתמלא באנרגיה.

היתה לי הזכות להיות מצוותת במשמרת עם רובי הכלבה הטיפולית ועם בר רואה, הפסיכולוגית שאיתה. הצמד הזה ממגנט את כל מי שעובר לידן. ללטף בהפסקה את רובי נותן לי כח לעוד שבוע של עבודה

11. ציפיות מינימאליות מהמפגש, אין צורך לשלוף שפנים מהכובע, לא נוכל לספק שלום עולמי ואזורי וגם לא החלמה. לא נוכל לפתור בעיות משפחתיות סבוכות ומצוקות סוציואקונומיות עתיקות ועמוקות.

עצם הנוכחות שלנו, הקשב והאמפטיה הם בעלי ערך עצום בעיני, אלה משאבי העבודה המרכזיים בהתמודדות עם הטראומה והם מהווים צעדים ראשונים וחשובים קדימה.

לפני עשר שנים נפלתי תוך כדי ריצה ונחבלתי קשות. הפנים שלי התרסקו וכך הגעתי למרפאה הראשונית כאובה ושותתת דם. האחות שטיפלה בי מרחה משחה מרגיעה על פני. לעולם לא אשכח את הרגע הזה בו היד העדינה שלה הקלה על הכאב החד.

בכל פעם שאני נכנסת למלון אני מתפללת למצוא את המילים הנכונות שיאפשרו הקלה ראשונית למכאובי הגוף והנפש.

בתמונה, הכלבה הטיפולית רובי מצטרפת לצוות בריאות הנפש של מאוחדת, מלקקת ומתלטפת ומרגיעה לכל כך הרבה ילדים וילדות את מערכת העצבים המתוחה

'מעיון ליישום' מסלול העשרה והעמקה שנתי למטפלים
עיון וקריאה משותפת לצד תרגול סדנאי מונחה של טכניקות פסיכודינמיות