עוד על הכנה לבחינות לאיתור מחוננים
ד"ר חנה דויד | 18/6/2023 | הרשמו כמנויים
פוסט זה נכתב כמענה לשאלה: הכנה לבחינות מחוננים - כן או לא? שנשאלה בהקשר של "האם הילדים שלכםמחוננים? https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5178
שלום דניאל.
אני מניחה שהתכוונת לשאול: "האם כדאי להתכונן למבחן לאיתור מחוננים". זה נושא שנדרשים אליו שוב ושוב, והתשובה, כפי שאתה בוודאי מבין, אינה "כן" או "לא".
נתחיל משתי עובדות פשוטות:
- אין קורס שיכול "להפוך" ילד "לא מחונן" ל"מחונן". "להפוך" הוא במרכאות, כי אין מלה יותר מתאימה, ולפיכך אני משתמשת במלה "להפוך", שגם היא לא מתאימה, לא מדויקת, ואף מטעה. "לא מחונן" היא התווית שמקבל הרוב המוחלט של הילדים ש"עברו בהצלחה" את מבחני שלב א (גם "עברו בהצלחה" הוא בין מרכאות...). שכן, בעוד ששיעור תלמידים אלו הוא 15-20% מכלל התלמידים בכיתות ב (במחוז הצפון – בכיתה ג), כ-85% מהם לא "יזכו" ב"תווית המחונן" מכיון שרק תלמידים ה"שייכים" לאחוזון 97 נמצאים ראויים לכך על ידי משרד החינוך הישראלי. המלה "מחונן" היא במרכאות כיון שמבחני משרד החינוך אינם מהימנים ואינם תקפים, שיעור השגיאה מסוג II גבוה מאוד, ולפיכך רבים הילדים שמקבלים את תווית ה"לא מחונן" בעד שלמעשה, לו היו נבחנים במבחני משכל מהימנים ותקפים היו מאובחנים כמחוננים. קיימים ללא ספק גם ילדים שהתוצאה שלהם שייכת לקטגוריה של "שגיאה מסוג I", כלומר, הם אובחנו כמחוננים על פי הפוטנציאל שלהם, כפי שנמצא במבחני משרד החינוך שאינם בעלי מהימנות ותוקף, בעוד שלמעשה - לו היו נבחנים במבחנים בעלי מהימנו ווקף מספיקים לא היו נכללים ב"קבוצת המחוננים". אולם, שגיאה מספר II תדירה. דהיינו, נין לפגוש לא מעט ילדים ובני נוער שלא צלחו את מבדקי המחוננות אבל הם בעלי הישגים מרשימים לא רק ביחס לילדי כיתתם אלא באופן מוחלט. ביניהם נמנים כאלה שסיימו לפחות לימודי תואר ראשון תוך כדי הלימודים בתיכון, בני נוער שהתפתחו בתחומים מסוימים עד כדי רמה מקצועית גבוהה – ולא אחת גם מרוויחים סכומי כסף נאים תוך כדי הלימודים בתיכון, ילדים ובני נוער שדילגו על כיתה אחת או שתיים, סיימו את לימודיהם האקדמיים בשנתיים ועוד. למעשה, רבים הסיכויים של ילד מחונן שלא אותר כמחונן לנצל את הפוטנציאל שלו מאשר של ילד או נער מחונן שאותר ככזה על ידי משרד החינוך.
- ילדים רבים הנבחנים בכיתה ב הם חסרי נסיון בבחינות רבי ברירה, ועלולים במהלך הבחינה לשגות ולהתבלבל מסיבות שונות. מצב זה שכיח במיוחד בקרב ילדים עם לקויות שונות. ילדים כאלו עלולים לשגות במה שנראה כזוטות, כמו למלא את דף התשובות תוך פסיחה על שאלה אחת, ולבסוף, כשהם מגיעים לתחתית עמוד התשובות הם מגלים שנותרה להם שאלה שאין עבורה מקום לתשובה, אבל גם אין זמן למחוק את כל התשובות ולסמנן מחדש. עבור ילדים כאלה תרגול יכול לחולל פלאים, הן מבחינת ההיבטים הפרקטיים הקשורים למבחן, הכוללים, בין השאר, גם חלוקת זמן יעילה, אלימינציה של תשובות ש"שלא באות בחשבון" והימור על אחת משתי התשובות שייתכן שבאו בחשבון, שעדיין מקנה סיכוי של 50% שהתשובה תהיה נכונה, בעוד שדילוג לא מקנה שום סיכוי לכך, ועוד.
העובדה ש"משרד החינוך לא מעודד את זה" ["התכוננות למבחן"] אינה רלבנטית כלל. משרד החינוך אינו יכול לעודד הכנה שעולה כסף לבחינות שאמורות לשקף יכולות קיימות שלא ניתן עליהן מענה במסגרת הלימודים הרגילה. משרד החינוך חייב להימנע מכל המלצה שעלולה להגביר את אי-השוויון האקדמי שקיים בין חלקים שונים באוכלוסיה, וכל המלצה שעולה כסף להורים היא בבחינת הוספת שמן למדור אי-השוויון.
לפני קרוב ל-6 שנים הוזמנתי לישיבה של הוועדה לשלום הילד שנערכה בכנסת ב7 בנובמבר 2017. נושא הישיבה היה: "מאפייני המבחנים לאיתור תלמידים מחוננים והתעשייה שנוצרה סביב ההכנה לקראתם". המוזמנים היו "משרד החינוך (כך במקור!), אנשי אקדמיה, מרכז השלטון המקומי, מרכזי מחוננים, מועצת התלמידים והנוער הארצית, מכון סאלד, מכון קרני, ארגון ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות, ועד הורים ארצי, פורום וועדי ההורים הישוביים ומוזמנים נוספים". מומלץ להיכנס לאתר הכנסת
https://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Children/Pages/CommitteeAgenda.aspx?Tab=3 ולקרוא שם את כל המידע הרלבנטי בדיוק בשאלת ההכנה לבחינות מחוננות של משרד החינוך. ישנם באתר מסמכים ב-5 הנושאים הבאים:
חומר רקע לישיבה;
שידור הישיבה;
פרוטוקול הישיבה;
הודעה לעיתונות;
החלטות הישיבה.
חשוב גם לציין, שלמרבית הפלא ניתנה בישיבה זו רשות דיבור מורחבת לבעלת מכון שבו מכינים את הילדים לבחינות משרד החינוך... כמו כן, חבר הוועדה היחיד שלא היה מחויב להשתתף בישיבה –חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון, בשבתה כראש הוועדה היתה מחויבת – היה חבר הכנסת מרגי מש"ס, וזאת אף על פי שתכניות העשרה למחוננים, שלא לדבר על כיתות מיוחדות למחוננים, לא קיימות במגזר החרדי אליו הוא שייך ומטעמו נבחר.
ועכשיו, דניאל, לשאלתך הספציפית הנוגעת לבנך:
אין זה מוסרי, גם לא אתי, לענות על שאלה כזאת, היכולה, כאמור לפגוע בבנך, לגרום לו מפח נפש, לפגום ביכולותיו להאמין בעצמו או להעריך נכונה את יכולותיו. לחילופין, עצה כזאת עלולה לעזור לבנך להאמין שהוא בעל כשרונות או כישורים יוצאי דופן, כפי שנוטים לחשוב תלמידים רבים שאותרו כמחוננים, בעוד שאמונות אלה הן-הן הסיבה העיקרית לכך שמרבית המאותרים כמחוננים בארץ אינם מקיימים את ההבטחות שהובטחו להם, מהסוג "אתה יכול להיות מה שאתה רוצה", או "עבורך שום דבר לא קשה מדי". תלמידים המאותרים כמחוננים אינם מאותגרים על ידי משרד החינוך, מכיון שאין תכניות מיוחדות עבורם ואין סגל חינוכי, אף לא טיפולי, בעל מומחיות בפסיכולוגיה של מחוננים ובדידקטיקה הספציפית הדרושה בהוראה למחוננים. ועדיין לא נגענו בשאלה המוסרית החשובה, של חשיפת ילד צעיר לעובדות פרטיות הקשורות בגילו, ביכולותיו, בחוזקותיו או בחולשותיו, בלי יכולת להתגונן בפני חשיפה כזאת, אולי אפילו בלי לדעת שחשיפה כזאת נעשתה. תשובות לשאלות פרטיות צריכות להינתן בפרטיות, תוך הבנה רבה ככל האפר של המצב המשפחתי, החברתי, והלימודי, של האופי והטמפרמנט, הכל כמובן בקונטקסט של סביבת הילד וקרקע גידולו.
