ואז גיליתי שהארון מת
אסיל נסיראת | 4/6/2023 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
לפני כשנתיים הארון אבו עראם, מח'ירבת אל-רכיז שבדרום הר חברון, נפגע מירי של חייל בעת שניסה להגן על גנרטור מהחרמה. כתוצאה מכך, הוא נשאר משותק בארבע הגפיים ונזקק לסיוע בכל הפעולות היומיומיות והבסיסיות. במהלך עשרה חודשים, בהם ליוויתי אותו כששהה ביחידת השיקום בבי״ח רעות, למדתי להכיר אותו ואת הוריו. הארון היה רק בן 26 כשנודע לי על מותו.
כשהוצעה לי האפשרות ללוות את הארון מצאתי את עצמי בדילמה קשה. ידעתי שהסיוע שלי נחוץ וקריטי ורציתי להיות שם, אך גם ידעתי שמרגע שנחשפים למציאות שמתרחשת בדרום הר חברון, זה בלתי הפיך, בדיוק כמו הטראומה של הארון.
ההשלכות הקשות של הפגיעה הרגישו בדיוק כמו שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. כל מה שהכיר וידע על עצמו, יכולותיו ותפקודו התערערו עד ליסוד. היה קשה לתפוס איך מאדם פעיל, מוביל ואחראי, שתמיד דואג לאחרים – הוא הפך בין רגע לנתמך, תלוי וחסר אונים.
מטרת הטיפול הייתה לאפשר תהליך עיבוד של האבדן שחווה, חיזוק תחושת החוסן האישי וכינון מחודש של חוויית ערך ומשמעות דרך המפגש עם המציאות החדשה של חייו.
בפגישות ניסינו, עד כמה שניתן, לגעת בפצע הנפשי. לצד הכחשה של המוגבלות הקבועה, המטלה המאתגרת ביותר הייתה לעזור להארון לדבר את שפת הרגשות. הקשר שלנו התפתח לאט, לכאורה כמו כל קשר טיפולי, אך לווה במורכבות רבה. נפגשנו פעם בשבוע, ובכל פעם מחדש המפגש איתו הציף בי צער, עצב וכעס. הכאבים הפיזיים החזקים והמצב הנפשי הקשה שכלל מצב רוח דיכאוני, חוסר שינה ופלשבקים מהאירוע – לא הותירו לו רגע של שקט.
עם התקדמות המפגשים וחיזוק הקשר בנינו, הארון הצליח לתמלל ולשתף בחווייתו הרגשית הקשה בעקבות האירוע והפגיעה. הביע עצב, כאב וזעם. השיחות העניקו לו ולהוריו נחמה, תמיכה ועידוד. העבודה הקשה בשבילי הייתה למצוא את האיזון עבורי ועבור הארון, בין הצורך בניתוק רגשי ותקווה לא ריאלית, לבין החיבור לתחושות ייאוש וחוסר אונים.
הארון לא קיבל טיפול רפואי נאות, משרד הביטחון סירב לקבל אחריות על הטיפול בו. פעילים ותומכים גייסו כספים שהספיקו למימון מספר חודשי אשפוז ושיקום ולכל הציוד שנזקק לו. הפסקנו להיפגש כאשר הוא שב לביתו – מערה באל-רכיז בה חי עם משפחתו, ללא מים זורמים וללא תנאים נאותים שמאפשרים חיים סבירים, בוודאי לא למי שזקוק לכסא גלגלים. כעת הוא איננו, השאיר אחריו משפחה כאובה וקרועת לב.
סיפורו הטראגי של הארון, הפגיעה, השיתוק וההתמודדות – זו התוצאה של הכיבוש הישראלי. במציאות שונה חייו היו נראים אחרת לחלוטין.
בברכה,
אסיל נסיראת,
פסיכולוגית מתמחה במרכז לבריאות הנפש שלוותה
מתנדבת ברופאים לזכויות אדם
