לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
אבות פגומים ופיגומים לאבהות - על אבות מתים, 'מתים' וחיים

אבות פגומים ופיגומים לאבהות - על אבות מתים, 'מתים' וחיים

רועי סמנה | 28/9/2022 | הרשמו כמנויים

"הִתְחַלְתִּי לִשְׁכֺּחַ אֵיךְ נִרְאָה אַבָּא שֶׁלִּי", כותבת לטיציה איליה בשירה 'התחלתי לשכוח', "אָז כְּשֶׁסֵּרַקְתִּי אוֹתוֹ / בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה / בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶבּוֺ הַדִּקְדּוּק כָּל-כָּךְ קָשֶׁה / הָעַפְעַפַּיִם שֶׁלּוֹ נֶעֱצָמִים עַל פְּנֵי הַדְּרָכִים הַיּוֹמְיוֹמִיּוֹת שֶׁלִּי / הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק בְּדַיְקָנוּת בַּמְּגֵרָה / אֲנִי נִפְרֶדֶת מֵהַיָּד שֶׁמַּחֲזִיקָה עַכְשָׁו אֶת הַגְּלוֹבּוּס / אָבִי מַשְׁלִים בְּכָל אָבִיב / שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה שִׁשִּׁים וָתֵשַׁע שִׁבְעִים / וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵיךְ הַפְּקָק נֶחֱלַץ מִבַּקְבּוּק הַשַּׁמְפַּנְיָה"*.

פרויד טען, בספרו 'פירוש החלום', כי מות האב הוא "האירוע המשמעותי ביותר, האובדן הנוקב ביותר, בחייו של גבר" (עמ' 66), אבל מהשיר ברור שגם עבור נשים אובדן האב עשוי להיחוות כאירוע מונומנטלי. אבא החזק, הכל-יכול, זה שיש לו סולם שמגיע עד השמים, הולך ומאבד אחיזה בעולם הפנימי. אם לא כסימבול אז לפחות כדמות ממשית.

***

הספרות המקצועית על אבות דלה, וגרוע מזה - יבשושית. אבא, גם בכתבים עדכניים, הוא לרוב יצור נטול פנים, פונקציה ולא סובייקט, וככזה הוא לרוב מַשמים. אבל הקליניקה מספרת סיפור אחר: סיפור על אבות נעדרים או חלשים שהשאירו פצע, ולפעמים גם סיפור על אבות נהדרים ונוכחים שהם מקור לחוסן נפשי ולעושר פנימי. אבא תמיד שם, אם אנחנו קשובים מספיק, אם אנחנו מחפשים אחריו גם כשהוא סמוי מן העין. ולמרות שהחשודה המידית היא אמא, לא פעם נגלה שאבא הוא דמות חשובה לא פחות בהתפתחות הנפשית המוצלחת, או העגומה, של מטופלינו. כמו שאמר פעם יהורם גאון ב"קרובים קרובים": "זה נכון שאמא יש רק אחת, אבל גם אבא אין כמו זבל".

יתכן שדלות הכתיבה על אבהות קשורה בכך שהעיסוק באב יכול לעורר לא מעט חרדה. אבא הוא הדמות שלרוב נזנחת בטיפולים שלנו ובשל כך הוא נותר יבשת אפלה, מאיימת, שאין לדעת מה יתגלה אם נחקור אותה פתאום באמצע החיים. וכשבכל-זאת מישירים מבט, מה רואים? את האב של הילדות המוקדמת, הנערץ והמרשים? או את האב המזדקן, שמאבד מכוחותיו, שמסמן לנו את גבולות ההתקיימות? ואולי את האב של גיל הנעורים, זה שנרתע מלחבק, שהשדיים המתפתחים של בתו עמדו בדרכו?


- פרסומת -

***

ענבל (שם בדוי) מספרת לי: "חלמתי השבוע חלום על אבא שלי. בחלום הגופה שלו עולה לשמים, מרחפת לאט למעלה כמו בלון. ויש הרבה אנשים מסביב, וכל המשפחה שם, אבל אף אחד לא עושה כלום. פשוט נותנים לו לרחף למעלה. והיא מוסיפה, אחרי מחשבה: "זה באמת מייצג אותו. כי הוא אדם חי, אבל אב מת. לא נוכח, משייט לו בחלל". אנחנו מדברים על החיים לצד אמא דומיננטית שהקטינה תמיד את אבא, בדיבור ובמעשה, על החוסר בדמות גברית משמעותית בילדותה, על כך שבחירות בני-הזוג שלה התעצבו בצל החוסר הזה.

ענבל מייצגת קול שרבים מבני ובנות דורי יכולים להזדהות איתו. כשסיפרתי בזמנו לחבר על כך שאני ועמית פכלר עומדים להעביר סמינר של 8 מפגשים בני שעה וחצי על אבהות הוא הגיב בציניות ואמר שסביר להניח שמרבית המשתתפים בסמינר לא חוו כל-כך הרבה שעות משותפות עם אביהם הפרטי בכל ימי ילדותם. ואכן, נראה שהאבות של פעם הקדישו הרבה פחות זמן לתפקיד והרבה פחות מחשבה על משמעותו. אבל הזמנים, כמו שאומר בוב דילן, הם משתנים. בסקר שערך מגזין "בלייזר" ב-2018 טענו 84% מהאבות שבשבוע האחרון בילו לפחות חצי שעה בפעילות עם הילדים שלא כללה מסכים, 68% טענו שהם מקיימים שיחות משמעותיות עם הילדים אחת לשבוע ו-44% סיפרו שהם רואים את הילדים יותר מארבע שעות ביום חול רגיל. היום אבהות היא סוג של סמל סטטוס ויעידו על כך המדבקות של חברי קבוצת הפייסבוק "אבא פגום" שנראות בהמוניהן בכבישי ארצנו. אז נכון שבקבוצה הזו יש יחסית מעט דיונים שעוסקים ישירות באבהות או בילדים, אבל עצם העובדה שאבהות היא מכנה משותף חזק מספיק כדי ללכד מאות אלפי גברים נראית לי משמעותית. ועם זאת, האב הישראלי הממוצע עדיין מרגיש בלתי מלוטש, אולי לא לגמרי כשיר, אולי לא good enough. פגום.

עד שהתייתמתי הייתי בן לאב במשך 32 שנים, ואני אבא בעצמי כבר כמעט עשור וחצי. מה אני יודע על אבהות? לא הרבה לתחושתי. לעיתים מבקשים ממני, ממסגרת כזו או אחרת, שאבוא ללמד על אבהות, אבל מה אני כבר יכול ללמד? אולי, למרות הכל, קצת תאוריה.

***

את הגל הראשון של התאוריה על אבהות התחיל, איך לא, פרויד, האב הקדמון. לדעתו הפונקציה האבהית הסימבולית היא בלתי-נראית, נסתרת ולא ניתנת לצמצום לתחום הגופני והחושי. צעד משמעותי בהתפתחות הנפש, ולמעשה בהתפתחות הציביליזציה, מתרחש לדעתו כשהילד חותך את הקשר הסימביוטי, הרגרסיבי, עם האם על-ידי הפניה ממנה אל אבא וכך מושג ניצחון של האינטלקט על החושניות, של תהליכי חשיבה על חישה. בכך שהוא מייצג את עקרון המציאות, פונקציית האב מקבעת עכבות חברתיות.

לאקאן מרחיב את הרעיון הזה כשהוא מציין שהסדר הסימבולי נוצר בעיקר על-ידי כך שהאב הממשי מפעיל את פונקציית שם האב, המתבטאת באמירת ה"לא" שלו (שמתגלגלת אל "חכה חכה שאבא יחזור", ו"אם לא תאכל יבוא שוטר"). האב, לדבריו, הוא אובייקט התשוקה של האם ועל-ידי התערבות בקשר הדביק של האם והתינוק, מפרידה הפונקציה האבהית ביניהם ומכניסה את הילד לעולם השפה והסימבולים. הבעיה עם התאוריה הזו היא שהאב מיוצג בה באופן חד-ממדי כדמות מסרסת, אויב מעורר חשש העומד בדרכם של האינטרסים המיניים של הילד. הקשר אב-בן מוצג בה כמאיים והרסני במהותו. כמו כן, כשהאב הסימבולי זוכה לכבוד של הדמות המרכזית בעיצוב הנפש, הדמות הממשית של האב נשארת בצד ורק האם נחשבת לדמות אמיתית, חושנית ובעלת גוף.

גל שני של תאוריה על אבהות מתחיל בשנות השבעים ומבוסס על אוריינטציה התפתחותית. בכך שהוכרו כדמויות התקשרות חשובות בפני עצמם, אבות זכו בגל זה ליותר ויותר הערכה כדמויות מטפלות משמעותיות, אמיתיות וגשמיות. בגל זה יש התייחסות לייצוגים חיוביים יותר של האב והקשר הממשי עם האב הטרום-אדיפלי מובן כמסייע ליצירת קשר דיאדי אוהב ובטוח. בהתאם לכך, הבעיות הקשורות במשולש ובשלב האדיפלי הופכות פחות סוערות והדחפים הרצחניים של הבן כלפי האב מתרככים ונשמרים בקלות יותר בעולם הפנטזיה. דחפים אלו מותמרים לתחרותיות בריאה, כשהאב המעורב מסוגל להכיל את הכעס של בנו ושלו עצמו ומסוגל להשתמש בסמכותו כדי לאתגר את בנו ללמוד, ליצור ולעבוד.

בגל השלישי של התאוריה האב מסמל אינטראקציה מורכבת בין נוכחותו הממשית, הפונקציה הסימבולית שלו והייצוג הפנימי שלו במיינד של הילד, כמו בזה של האם. האב בגל זה הוא גם דמות סימבולית וגם אדם אמיתי ולכן יש אליו יותר התייחסות כאל סובייקט. האינטראקציה בין הנוכחויות השונות של האב היא מקור לחילוקי דעות משמעותיים. גרין, למשל, טוען שהאב "האימהי", שנחווה כ"בטוח מדי" יוצר אובדן או היחלשות של הפונקציה האבהית הסימבולית (אפשר לחשוב, למשל, על אובדן הסמכות ההורית שמאפיין את תקופתנו). לעומתו, אנליטיקאים צפון אמריקאים רואים בשינויים הללו סימן לכוח גדול יותר, סמכות וחיוּת של הפונקציה האבהית.


- פרסומת -

***

בהדרכת הורים, לעיתים קרובות, האב הוא ההורה שצריך לחזר אחריו. שצריך לפתות אותו. אולי כדי להרגיש בטוח בגבריותו הוא חייב לספר לנו המטפלים כמה הוא עסוק, כמו הוא חשוב. כמה רגשות הם מחוץ ללקסיקון שלו. אבא של ארז (עוד שם בדוי) נוהג לומר שהטיפול הנפשי הטוב ביותר הוא כוסית משקה, זו דרכו להרחיק את עצמו מכל עיסוק רגשי משמעותי. לסמן שהכל תחת שליטה, גם כששום דבר לא באמת נמצא תחת שליטה. נדירות הפעמים שארז ראה אותו נסדק. אחת מהן הייתה כשאביו שלו גסס. ארז היה אז בן 19 והם יצאו מביקור בבית החולים. אבא מילמל לעצמו, כמו לא מודע לקיומו, "הבן זונה הזה, אף פעם לא חשב על אף אחד, רק על עצמו... מה אכפת לי ממנו בכלל...". הוא נראה נסער, כמעט בוכה, וביטא את האמביוולנציה לדמות האב שתחלחל, איך לא, גם אל ארז בהעברה בין-דורית.

ארז מדבר ואני חושב לעצמי שיש משהו משונה בעובדה שאין לך למי לקרוא יותר אבא. האם זו הסיבה שיותר ויותר אבות מכנים כך את בנם? מישהו צריך לחקור את זה... אבא, שהכניס אותנו לסדר הסימבולי, שלימד אותנו שזה עץ וזה כביש וזה אבא, הולך, במוקדם או במאוחר, מהעולם ומשאיר אותנו להתמודד איתו עם הכלים שהוריש לנו.

ארז יירש מאביו בעיקר סיפורים, כנראה. למשל, הסיפור על איך אבא שלו, סבו של ארז, רגז עליו לילה אחד, כשניגן בגיטרה שלו בפראות, ושבר לו אותה על הראש. ארז מעולם לא ראה את אביו מחזיק גיטרה, לא כל שכן מנגן באחת. סבא, היצור החביב והמבוית שזכה להכיר בגיל הזהב שלו, התגלה מהסיפורים כאב אימפולסיבי, אכזרי לפרקים ובעיקר נוטש ונעדר. אבל אבא שלו הצליח להסתיר היטב את ה'רעב לאב' ** שלו וזה ביצבץ החוצה אולי רק באותו אירוע אותו תיארתי קודם, כשנפרד מהיד של אביו שלו, כשהשעון הפנימי שלו התחיל להרעיש בתקתוקו, לסמן לו שזמנו הולך ואוזל.

***

התאורטיקן גארי דיק מציע לנו להעלות בטיפול מספר שאלות שעשויות לשים את דמות האב בחזית ולאפשר למטפל או למטפלת להעריך את איכות יחסי הזולתעצמי, רמת ההתקשרות לאב והאופן בו הוא הופנם:

• האם את.ה יכול.ה לספר לי על אביך?

• האם את.ה יכול.ה לספר לי על מערכת היחסים איתו? ("לא היתה כזו", הוא מספר שענה לו אחד ממטופליו)

• האם תוכל.י לחלוק איתי חוויה זכורה במיוחד שחווית איתו?

• האם את.ה מרגיש.ה שאביך הכיר אותך מהבחינה הרגשית?

• האם אביך אמר לך שהוא אוהב אותך?

• איך זה הרגיש להיות בנוכחותו של אביך?

• האם הרגשת שאביך מקבל אותך?

• מה רצית מאביך ולא קיבלת?

השאלות של דיק מצוינות בעיני, אבל חסרה לי שאלה חשובה אחת: האם את.ה מרגיש.ה שהכרת את אביך?

לא את האב הסימבולי, את האב הממשי. למשל, את האבא שלי - מאיר. האיש הזה שהיה פעם ימאי בצי הסוחר, שהתחתן עם אמא שלי, שהביא אותי ואת אחי לעולם, ששמעתי לא מעט על מסעותיו מסביב לעולם, אבל אף פעם לא הרגשתי שאני יודע מי הוא באמת. כי יש דברים שאסור לגבר לדעת על עצמו, ובטח ובטח אסור שידעו עליו.

***

נדמה לי שיותר ויותר גברים בתקופתנו מנסים לבנות פיגומים לאבהות, מנסים להקים תשתית טובה יותר לילדיהם, להיות עבורם אבות חיים. לא בלי כאב, לא בלי חריקות, לא בלי פגמים. אחרי הכל, קשה ליצור יש מאין. ובכל זאת, זו בעיני אבולוציה משמחת, מרגשת ומעוררת תקווה.

*************************************

ב-19.10.22 ארצה בחיפה ביום העיון "פסיכותרפיה פסיכואנליטית בזמננו" לכבוד ספרה החדש של ד"ר ניצה ירום לצד ד"ר מירב רוט, ד"ר עמית פכלר, פרופ' גיל גולדצוייג ושמואל גרזי. פרטים והרשמה כאן: https://trailer.web-vie...F813D52F.htm

ב-15.11.22 אסכם קרוב לעשרים שנה של עיסוק בנושא אי-הידיעה בפסיכותרפיה בהרצאת הפתיחה של כנס העשור של החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית. פרטים והרשמה כאן: https://rehabpsych2022.forms-wizard.biz

בתאריכים 5-8.12.22 אנחה שוב את הסדנא "שלא נדע - על ההתמודדות עם ספק, אי-ודאות ואי-ידיעה" במסגרת הכנס השנתי של הפסיכולוגיה החינוכית. פרטים והרשמה כאן: https://www.hepi-eilat.com

*************************************


- פרסומת -

* השיר המלא מצוי באנתולוגיית השירה הטרנסילבנית "כמו מים שאצורים בכפות הידיים" בהוצאת קשב לשירה

** מושג של Herzog (2004)

לקריאה נוספת –

סמנה, ר., (2016). שפת הגוף של אבא – על מגע, העדר והעדר מגע. https://www.hebpsy.net/....asp?id=1981

סמנה ר., (2016). לחשוב 'מחוץ לרחם'- על מקומו של הגבר בעולם הטיפולי ומקומם של האספקטים הגבריים בחדר הטיפול. שיחות, ל"א (1), 7-18 https://www.roysamana.co.il/he/womb

Diamond, M. J., (2017). Recovering the Father in Mind and Flesh: History, Triadic Functioning, and Developmental Implications, The Psychoanalytic Quarterly, 86:2, 297-334

Dick, G. L., (2011) The Changing Role of Fatherhood: The Father as a Provider of Selfobject Functions, Psychoanalytic Social Work, 18:2, 107-125

Herzog, J. M. (2004) Father Hunger and Narcissistic Deformation, The Psychoanalytic Quarterly, 73:4, 893-914

Trowell, J., & Etchegoyen, A. (2002). The importance of fathers: A psychoanalytic re-evaluation. Routledge


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: תיאוריה והמשגות תיאורטיות, פסיכותרפיה, תיאורטיקנים והוגי דעות, מגדר, אובדן ושכול, תיאוריות יחסי אובייקט
דינה רחמני זילברשטיין
דינה רחמני זילברשטיין
חברה ביה"ת
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אייל שדה
אייל שדה
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
אורית מעודד
אורית מעודד
פסיכולוגית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
רוני אפשטיין
רוני אפשטיין
פסיכולוג
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
אורלי צרפתי פרידמן
אורלי צרפתי פרידמן
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
ענת לנגבורד
ענת לנגבורד
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון

עוד בבלוג של רועי סמנה

מדוע אנשים פונים לטיפול? אחת התשובות הנפוצות וההגיוניות היא שאנשים פונים לטיפול כי הם רוצים להשתנות,...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.