נֵס לֹא קָרָה לָנוּ

עלון פסיכולוגיה עברית | 5/12/2021 | הרשמו כמנויים

הערב נדליק את הנר השמיני והאחרון של חג החנוכה שהיה הפוגה חורפית (או כמעט חורפית) מרצף השגרה (או כמעט שגרה). בשנה של כל כך הרבה חישובי מסלול מחדש, והתרגלות כפויה אל הלא נודע, מעניין להרהר במעמדו של הנס בחיינו. אנחנו הולכים ונעשים מאומנים בהפתעות מטרידות ומגבילות, אבל כמה אנחנו מסמנים את התפניות הבלתי צפויות מהזן החיובי? כמה אנחנו פתוחים לחוש את ניסי היום יום? ובכלל – מה הופך דבר מה לנס?  המבט? או משהו יותר בלתי נתפס? מהו 'נס' בנפשיות? האם יש ניסים בחדר הטיפולים? איך הם נראים, נחווים, מדוברים?

השבוע באתרנו, מאמרים מקוריים נפלאים, ספרים וטורים חדשים: 

יחסים נרקיסיסטיים/פסיכופתיים מתאפיינים באלימות ממשית וחמורה שקשה להבחין בה מבחוץ, ולעיתים גם מתוך היחסים עצמם. למרות הקושי לזהותם, יש בהם פגיעה משמעותית והרסנית לנפשו של הנפגע, מפני שבבסיסם ניצבים מחיקה, סיפוח, והשתלטות על נפשו של אחר. במאמר זה, עינב יולביץ' וחני לורנצי-אורן, מקימות "עוגן: פסיכולוגיות למען נפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית פסיכופתית" מתארות בקצרה חלק מהידע שנצבר על התופעה, ומקשרות ידע זה לתובנות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות מוכרות.

דיכאון במהלך גיל ההתבגרות זו תופעה שכיחה ביותר: כ-20% מבני הנוער יחוו דיכאון שניתן לאבחון טרם יגיעו לגיל 18. לצד גורמים שונים שיכולים לתרום להופעתו ושימורו של הדיכאון, קיימות ראיות רבות לכך שהיעדרה של הרמוניה משפחתית היא בעלת תפקיד משמעותי בהתפתחותו של דיכאון בגיל ההתבגרות. לאור כך, נהגה הטיפול המשפחתי מבוסס ההתקשרות (Attachment-Based Family Therapy), שנועד לטפל באופן משפחתי בבני נוער שמתמודדים עם דיכאון. זוהי סקירת מאמרם גיא דיימונד, לין סיקוולנד וגארי מ. דיימונד המציג את הבסיס התיאורטי של ABFT, לצד היישום הקליני של טיפול זה.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
שמח להודיע על השקת מחזור ד' של תכנית 'רוח אדם'

במדור הספרים - החצי השני של הקשת |  האם ייתכן שבן הזוג שלך נמצא על הרצף האוטיסטי? נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, חוות חסך רגשי מתמשך ומצוקה חמורה, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות. ספרה של פנינה ארד, החצי השני של הקשת, נכתב במטרה לנסות לתת מענה לכמה שאלות: מדוע רוב המבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה אינם מאובחנים? כיצד מאפיינים אוטיסטיים באים לידי ביטוי בזוגיות ולמה אנשים מחוץ למערכת היחסים הזוגית אינם מבחינים בהם? מה נשים בזוגיות עם שונות נוירולוגית חוות במשותף? מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזו? כיצד ניתן לצמוח בתוך זוגיות עם שונות נוירולוגית?

ובפסיכובלוגיה - 

הואריאנט החדש הגיע לפתחנו, וד״ר חנה דויד החליטה להביא בפני קוראיה את תמצית הרצאת ה-TED של ד"ר כריסטין קארטר, "7 אסטרטגיות שעוזרות לחיות עם [מצב של] חוסר ודאות". דויד כותבת:

״הכמיהה אחר הוודאות במצבים של אי-יכולת להגיע לוודאות דורשים אנרגיה רבה, תעצומות נפש, איזון פיזי ומנטלי או עצבי ברזל. כל אלה נפגעו במהלך השנתיים האחרונות אצל כולנו, שכן, קשה מאוד להשתחרר מהנהייה אחר הודאות, וכולנו ביזבזנו משאבים רבים – גם כאלה שמראש לא נתברכנו בשפע מהם – בנהייה חסרת תקווה שכזאת״

וד"ר רחל קואסטל בבלוג שלה Coreטקסט כותבת על 'תלמה, לואיז וההתענגות הנשית העודפת של לאקאן'

"בעיקר בלטה הביקורת על הסרט שהגיעה דווקא מהוגות פמניסטיות שטענו כי הוא מציג מודל מסוכן של אסרטיביות נשית וקובע סוף פסימי לנשים שמעזות לצאת נגד הסדר החברתי. למרות שאני מבינה את ההגיון, אף פעם לא ממש התחברתי לביקורת הזאת. שנים אחר-כך כשלמדתי לאקאן, בעיקר את ההמשגה שלו של ההתענגות הנשית העודפת, חזרו אליי הדימויים האייקוניים של תלמה ולואיז חוצות את נוף הפרא המהפנט של הגרנד קניון, כשהן משילות מעליהן לאט לאט כל סממן של נשיות מתנחמדת".

Photo by Lan Pham on Unsplash