פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בידוד וקשר ב"ימי כוֹלֵרָה" (וקורונה) - ועל פתרונות מעבודתנו בתחום הטיפול מרחוק

בידוד וקשר ב"ימי כוֹלֵרָה" (וקורונה) - ועל פתרונות מעבודתנו בתחום הטיפול מרחוק

ארנון רולניק | 29/2/2020 | הרשמו כמנויים

הכותרות העוסקות בהתפשטות הנגיף  COVID19  מדגישות לעיתים את אחוז התמותה ואת עוצמת ההדבקה. בפוסט זה נרצה לעסוק דווקא בבידוד שנכפה על מליוני אזרחים בעולם כולו – על הקושי הכרוך בכך ועל הדינמיקה הבין אישית שמתפתחת במצבי סגר ובידוד. אנו ננסה להציע טכנולוגיה וגישה שיכולה להערכתנו לסייע רבות במניעת הקושי המתלווה לבידוד.

ראשית נסקור את צווי הבידוד כפי שמעודכנים ליום פרסום פוסט זה, שנית ננסה לשער מה תהיה הפסיכולוגיה של מצב הבידוד. לצורך זה נשען על ידע שנרכש בתקופת מגפות אחרות, על חומר מהעיר הנצורה ווהאן, אולי גם נשלוף מזיכרוננו את הרגעים בהם הסתגרנו מפחד טילי האב"כ העיראקים וגם נסתמך על הספרות אם כי לא על "אהבה בימי כולרה"  אלא דווקא על ה"דֶבֶר" של קאמי ו"על העוורון" של סארמאגו.  

כמו סופרים אלו אנו נתרכז בשאלת ההתנהגות האנושית ברגעי משבר, בין חייתיות המבוססת על שמירה עצמית לבין התנהגות של נתינה והקרבה עצמית. קיים גם לא מעט מחקר פסיכולוגי על מצבי בידוד שונים.

אלא שהפעם, אולי גם בשל הצורך להציע פתרון מהיר לסוגיה שעשויה לתקוף אותנו מהר מכפי שחשבנו, אנו מתמקדים בפתרונות הטכנולוגים להקטנת חווית הבידוד וליצירת מעטפת של חיבור אנושי.  בהתבסס על ספר שערכנו לאחרונה ננסה להציע ידע מתחום הטיפול מרחוק תוך התבססות על נסיוננו בשימוש בוידאוקונפרנס בטיפול פסיכולוגי ליחידים משפחות, קבוצות ובעבודה ארגונית.

ה Economist  מסוף שבוע זה (28 לפברואר 2020) מציע שהמדיניות הציבורית צריכה לעבור מ מצב של הכלה (בידוד) למדיניות של הרחקה חברתית -Social Distancing. אנו מציעים כי אפשר לבצע הרחקה פיזית ללא הרחקה חברתית זאת  בעזרת כלים טכנולוגים.

בפוסט זה נדגיש לא רק את הטכנולוגיה אלא כיצד שמוש נכון יאפשר חוויה חברתית, מקרבת ואף מלכדת.

צוי ההסגר והבידוד

מדיניות הבדוד או ה Social Distancing מתמצה בניסוח החריף של "צו בריאות העם" שחלקו מובא להלן: 

 צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש (בידוד בית) הוראת שעה, התש"ף-2020. בתוקף סמכותי לפי סעיף 20(2)(א) לפקודת בריאות העם, אני מצווה לאמור:

" א. אדם המצוי בבידוד ישהה בבידוד בבית מגורים או במקום אחר שניתן לקיים בו את תנאי הבידוד להלן - מקום הבידוד.

ב)  היה לאדם ספק אם הוא היה במגע הדוק עם חולה, ישהה בבידוד ויפנה למשרד הבריאות לבירור הספק.

ג) הבידוד יהיה לתקופה של 14 ימים ממועד השהייה האחרונה באחד מהיעדים, ואם היה ביותר מיעד אחד - ממועד השהייה באחרון שבהם לגבי חוזר, או 14 ימים מיום המגע האחרון עם חולה להלן - תקופת הבידוד

ד) אדם המצוי בבידוד לא יצא ממקום הבידוד אלא באישור של רופא מחוזי או ראש השירות ובהתאם לתנאי האישור.

מה קורה לאוכלוסיה המתמודדת עם מגפה סגר ובידוד

על אף כמה התפרצויות של נגיפים בחמישים השנה האחרונות (SARS ,  אֶבּוֹלָה) דומה שלא היתה תופעה של הדבקה כל כך מאסיבית והכנסה של מיליוני אנשים לסגר או לבדוד. גם בארצנו כבר מדברים ברגע פרסום פוסט זה על אלפי אנשים שנדרשים להיות בבידוד.

אולי הדבר הקרוב ביותר עבורנו היה הבידוד שנכפה עלינו בשנת 1991 בעת מלחמת המפרץ הראשונה. היה עלינו להיכנס לחדרים מבודדים ואטומים, ולחשוש מאויב סמוי שירצה להשתחל לתוך ביתנו וגופינו. עלינו להודות כי בימים הראשונים הייתה פאניקה גדולה ונאבקנו על השגת נילונים ונייר דבק.

אולי כבר כדאי להקדים את סוף המאמר ולספר כי כבר אז למדנו על חשיבות הקשר בעת הבידוד.  בזמן היותי בחדר האטום עם משפחתי וילדי הקטנים, מצאנו לנו שיטת הסחת דעת של התכתבות מבוססת תקשורת מחשב עם חברים בהולנד ובארה"ב. אנו מדברים על תקופת הביטנט שהקדים את האינטרנט וודאי שלא היו אז פרוטוקולים של וידאו קונפרנס – אבל כבר אז ראינו איך תקשורת "בזמן כולרה" עשויה להקל על הנמצאים בבידוד. בעקבות נסיוננו במלחמה זו פיתחתי יחד עם חברה בריטית תוכנה שמטרתה היתה לסייע בהקטנת מצב הלחץ הנגרם בחדרים האטומים. ובשנת 2000 הוזמנתי להרצות בכנס נאט"ו על סיוע פסיכולוגי בעת השהות בבידוד בחדרים האטומים.

בשנת 2003 היתה התפרצות של SARS  Severe Acute Respiratory Syndrome) ). אחד הדיווחים שיכולים לסייע כאן הוא של אנשים שהושמו בבידוד באותה תקופה. מדובר על צוות של בית חולים עירוני בטאיוואן.  לאחר שזוהו מקרים של SARS בקרב הצוות והמטופלים, כל הצוות, המטופלים והמבקרים הוגבלו לפתע ובכוח להשאר בבניין במשך תקופת הסגר של שבועיים. בדיווח שלהם על הכאוס שבא אחר כך, הם מתארים כיצד הבידוד הכפוי "גרם לתחושת היסטריה קולקטיבית, והביאה את הצוות לצעדים נואשים."

עוד לקחים מאותה התפרצות היו:

ראשית, להטלת הבידוד מתלווה מסר מדאיג, שמעיד כי הרשויות מאמינות שהמצב חמור ועלול להחמיר.

שנית, הטלת הבידוד, נתפסת על ידי אלו שהדבר מחייב אותם כמעשה שנעשה  בעיקר לטובת אחרים ובכך מפחיתה את האמון והביטחון שהרשויות פועלות לטובת המבודדים.

שלישית, הבידוד יוצר ירידה בתחושת הלכידות: ראשית יגדל הקושי במקרה של הפרדה של חברי משפחה, אך גם ההפרדה מחברי קהילה אחרים תקטין מיכולת העמידה הרגשית מול המגפה.

רביעית, חרושת השמועות במצבים אלו עובדת שעות נוספת. הצורך בקבלת אינפורמציה במצבים אלו הוא טבעי והיעדר מסרים ברורים יגביר את הפחד ויאלץ אנשים לחפש מידע ממקורות פחות אמינים.

ההשפעה המצטברת של השפעות אלה עשויה להיות חמורה.

מה למדנו מהספרות:

 

שני ספרים בלתי נשכחים:  "הדֶבֶר" של אלבר קאמי ו"על העיוורון" של ג'וזה סארמאגו מתארים קהילות שנחשפו לבידוד ולהטלת סגר בשל מגפה.

קאמי מספר על מגפה שהתפרצה בעיר. הוא מתאר איך בתחילה הכל עוד מתנהג כרגיל התושבים עוד מבלים ויושבים בבתי קפה ברחובות. אך בהדרגה המצב מחמיר ועם הטלת הסגר על המקום יש חוסר במצרכים בסיסים, בדלק ובמזון. אנשים אינם יכולים לעבוד ונוצר מחסור כלכלי.

על מנת להגן על האוכלוסיה שעוד לא נדבקה, מקימים אזורי הסגר מגודרים לשם מעבירים את החולים.

הרשויות מתחילות בפעילות של כפיית הסגר על ידי שיטור וגידור העיר וניתנת הוראה  למנוע מהתושבים לברוח, אפילו על ידי הריגת המנסים לברוח מהסגר

עם התגברות המגיפה והטלת בידוד על המקום כולו, נעלמת התקווה, ומשתררת חרדה עמוקה. חלק מהתושבים המיואשים מנסים לפרוץ את ההסגר ולברוח מהעיר, ניכרים הרבה מעשי ייאוש, הסתגרות בבתים והתבודדות.

שנים לאחר מכן מתפרסם ספרו של סארמאגו "על העיוורון" בו מתואר מקום שבאופן פתאומי נוחתת עליו מגפה של "עיוורון חלבי" הגורם לכשעצמו לבידוד חברתי.

וכך כותבת בתיה גור ב"הארץ" על הספר  

סראמאגו מתאר ברומאן המבעית הזה את ההתנהגות האנושית בזמן מגיפה על כל ההתפתחויות הצפויות שתוארו בכל מיני אופנים באלפיים השנים האחרונות בספרות ובאמנות המערבית: מהניסיונות הנואשים של הממשלה לבודד את נשאי המגיפה (הם מובלים לאגף אחד באותו בית-חולים), דרך התגברותה - כשלוש מאות עיוורים כלואים, לבסוף, בבית החולים לחולי-נפש והם שרויים מכל הבחינות בתת-תנאים, מה שמביא אותם, די מהר, לאבד צלם אנוש - עד לאובדן שליטה ולאנרכיה גמורה של העיר (ציטוט של כתבה של בתיה גור ב הארץ )

עדויות מהסגר על העיר ווהאן

הפוסטים של עופר דקל (בפייסבוק הוא נקרא "עופר סין") מהווים תיעוד מרגש של חווית הסגר/עוצר של התושבים בעיר ווהאן. כתיבתו של עופר מרגשת ומעבירה מצד אחד את עוצמת הדאגה: " קשה לי להירדם. כל שעה-שעתיים אני קם מהמיטה לבדוק את הילדים. מניח יד גדולה על המצח שלהם כדי להיות בטוח שאין להם חום. כי חום זה מפחיד עכשיו."

עם זאת עצם קיום הפוסט והיכולת של עופר להתקשר ולצלם את הקורה אותו בעיר הנצורה נראה שמסייעת לו מאוד: הוא כותב: "בחוץ חושך. שום רעש לא מגיע מעבר לחלונות הסגורים. אני חוזר למחשב, לחברים הדואגים בצד השני. "ראו אתכם בטלוויזיה", כותבים לי. "אתם משפחה מקסימה". זאת תחושה מרגיעה בשעות הקטנות של הלילה, שרואים וחושבים עלינו."

איך ינהג עם ישראל עם הוראות הבידוד

סקר נערך על ידי מכון המחקר "גיאוקרטוגרפיה" בניהולה של ד"ר רינה דגני, בוצע על 510 נשאלים מגיל 18 ומעלה, שהם מידגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת בישראל

הסקר הראה כי 49 אחוזים מהציבור, כמחצית מכמות הנשאלים, סבורים כי הישראלים ששבים ארצה, לא יישמעו להוראות הבידוד של משרד הבריאות. עוד עלה בסקר כי 55 אחוזים מן הנשאלים סבורים כי הציבור הישראלי לא ידווח לרשויות הבריאות על שכנים המפרים את הנחיות הבידוד והסגר.

מצד שני בשאלה ישירה מתברר כי  78 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל ידווחו על שכנים שלהם, שחזרו ממדינות המזרח הרחוק, במידה ויפרו את הוראות הבידוד ויסכנו אנשים נוספים.

ניתן אם כן לראות כי יש חשש גדול כי ישראלים לא יעמדו במדיניות הסגר ושהדבר יכול להביא למצבי מתח בין אישי לא פשוטים. כיצד אם כן ניתן להקל על הבידוד וכיצד ניתן לאפשר חוויה של "להיות בלי ולהרגיש עם" .

ובכן בשנה האחרונה התפתחו טכנולוגיות המאפשרות קשר קרוב מרחוק. בשורות שלמטה נציג כמה מאפשרויות אלו. תוך הצבעה על דרכים המאפשרות לבני משפחה /לקבוצות ולארגונים להיות בקשר כמעט מתמיד וזאת מבלי להשתמש במחשב ומבלי צורך לשבת במקום אחד.

איך שומרים על קשר בתוך מצב של ריחוק - על עבודתנו בתחום הטיפול מרחוק

אף פעם לא חשבתי שהקורונה הזאת תהיה קשורה לתחומים בהם אני עוסק. אדם עוסק בתחום מסויים  ואינו יודע כיצד תבוא המציאות ותתיחס לעמל יומו. אני עומל קרוב לעשרים שנה על שאלות של טיפול מרחוק.

רוב הספרות הפסיכולוגית בעולם שעסקה בטיפול מרחוק התמקדה בטיפול אינדיבידואלי. ואכן נדונו שם שאלות חשובות על השאלה כיצד עובד טיפול "ללא גוף"

יחד עם צוות הקליניקה שלי אנו עובדים בגישה של Interpersonal Neurobiology , גישה המדגישה מאוד את חשיבות הגוף במפגש הבין אישי. לכן מצאנו את העדר הגוף בטיפול כזה אתגר שהכרח להתמודד עימו. בספר אנו נשענים על ידע זה ומציעים למטפל דרכים להביא את הנוכחות הגופנית גם שהיא נעדרת בטיפול מרחוק. זה עתה נמצא בדפוס מאמר שלי ושל ד"ר יוסי אהרנרייך תחת השם

 Can you feel my heart (via your camera and sensors)? The role of the body, its absence, and its measurement in online video psychotherapy.

במאמר זה אנו מציעים דרכים "להחזיר את הגוף" לשמירה על הקשר ולהפגת הבדידות לטיפול מרחוק באמצעים טכנולוגים ובעיקר בשימוש בסנסורים מעולם הביופידבק. אנו מצביעים על אפשרויות הנמצאות בפיתוח המאפשרת למצלמה לחוש את התגובות הפסיכופיזיולוגיות של המטופל (שינויי קצב לב, שינוי בזרימת דם ובהזעה). מצלמה כזו גם תוכל לאפשר לאיש הרפואה או להורה המודאג להעריך גם  את המצב הרגשי וגם המצב הגופני של אדם הנמצא בבידוד.

בספר Theory and practice of online therapy  הרחבנו את הסוגיה לדיון בעבודה מרחוק עם זוגות, משפחות קבוצות וארגונים. מה שגרם לנו לחפש פתרונות רחבים יותר שאולי יסייעו גם בתקופת הסגר והבידוד שעשויים להיכפות עלינו בימי הקורונה.

אף שבפוסט זה אנו מציגים טכנולוגיות שחלקם חדשות, חשוב לציין כי גם בכלים ומצלמות הקיימים בכל בית ניתן יהיה -בשמוש נכון – ליצור חוויה של מפגש מלא הכולל את המרכיבים הגופנים.

למשל רוב העובדים בסקייפ נוטים לשבת "על המסך" כלומר כך שרואים רק את הראש של המשוחחים: ישיבה במרחק גדול יותר מן המסך יאפשר לחוות את שפת הגוף של המשתמשים באופן מלא יותר.

כמו כן יש חשיבות מירבית לכך שהמשתתפים בשיחה יוכלו לחוות "מפגש עינים" כלומר תחושה שהאחד מסתכל בעיניו של זולתו.

מפגש מרחוק  עם משפחות

בטיפול זוגי אנו רוצים את החוויה של "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" כלומר כיצד נוכל לאפשר לשני מטופלים או לבני משפחה  לשבת בנפרד ועם זאת לראות כל אחד מהם.

איתרנו סדרה של מצלמות המאפשרות למטפל לשלוט מרחוק בכיוון המצלמה ובמידת ה זום (הרחקה או קרוב) באופן זה המטפל יכול להפנות את הזרקור לכל אחד מבני המשפחה ובעצם לאפשר שימוש בחדר רחב בו בני המשפחה מצויים (ואינם צריכים להדבק למסך קטן ). בהמשך נראה כיצד יכולת זו תשמש אותנו במצב של בידוד.

מפגש מרחוק עם קבוצות

לכידות קבוצתית וחוויה של שייכות הנה גורם מרכזי בבניית חוסן אישי וחברתי. חוסן הוא מה שמצמצם את ההשפעה המתמשכת והמזיקה של מצבי לחץ  מחקרים בצה"ל הראו כי יחידות שתפקדו טוב יותר אופיינו בלכידות קבוצתית. האם  ניתן ליצור חוויה כזו כאשר האנשים מופרדים על ידי בידוד או הרחקה פיזית.

בספרנו כותב ד"ר חיים וינברג על עקרונות של עבודה קבוצתית מרחוק. בספר אנו מתארים שימוש בתוכנת ה ZOOM  אותה תוכנה שמצליחה להביא למפגש רב משתתפים. חיים מתאר כיצד קבוצה המבוססת על אנשים הנמצאים כל אחד בביתו ומצלמתו – יוצרת דינמיקה קבוצתית הדומה לתהליכים המתרחשים בקבוצה הנפגשת פנים לפנים.

להערכתנו נוכל להקל על תחושת הבידוד אם נשאב ידע מתחום זה של עבודה קבוצתית מרחוק. כך למשל חיים וינברג מסייע ממש ברגעים אלו לעמיתיו בסין הנמצאים בתחושת מצור מתמשך.

עבודה ארגונית מרחוק.

ברגעים אלו בהן אני כותב פוסט זה החדשות מדווחות לא רק על התפשטות המגפה אלא גם על תוצאותיה הכלכליות: מדד יכולת הייצור בסין מדווח על שפל של כל הזמנים. כמו כן קיימת התדרדרות בולטת בשווקי המניות. ברור לגמרי שמצבי הבידוד ידרשו (במגזרים בהם הדבר יתאפשר) לעבור לעבודה מרחוק. בספר המדובר יזמתי יחידה שלמה על עבודה ארגונית מרחוק . בין היתר מופיע שם שני פרקים של רקפת קרן קרואני ושלי העוסקים בסקירת התחום של עבודה מרחוק, ופרק פרקטי המתווה עקרונות לארגונים שעובדים מרחוק. אנו מדגישים שם כי המעבר מישיבות צוות פנים לפנים למפגשי עבודה מרחוק אינו טריוויאלי ודורש מודעות והתאמה.

במצבי הבידוד שיכפו עלינו ידרשו מעסיקים וחברות ללמוד לעבוד מרחוק ואנו מציעים להם להשען על הידע שנרכש בתחום ומפורט בספרנו.

יחד עם אדם לייטון שמתמחה בתחום העבודה הארגונית אנו מבצעים סדנאות שמטרתם ללמד חברות וארגונים להכיר את הקשיים ואת האפשרויות העומדות מול חברות שנדרשות לעבודה מרחוק.

ידע מתחום ה Long Distance Relationship

אף שתחום זה לא נסקר באופן מפורט בספר שלנו, גם חיים וינברג וגם אנוכי מכירים את התחום...

מדובר על מצבים שבני זוג נמצאים מרוחקים האחת מזולתו ולמרות המרחק הפיזי שומרים על קשר באמצעות וידאוקונפרנס.

בעבר היו נדרשים בני הזוג לשבת מול מחשב ולשוחח ואולי להחליף מילות כיבושין – היום ניתן להסתובב בבית מבלי לשבת ליד המחשב, לאכול ארוחת ערב ביחד כאשר כל אחד מבני הזוג יושב מול שולחנו

מכשירי ה Alexa Show  למשל  מבית אמאזון מאפשרים היום לבני זוג להרגיש קרובים. בכל חדר בבית ניתן להתקין מכשיר כזה המאפשר ל"הכנס" לחדר אחר בבית של בן הזוג ולשוחח בקול ובמראה.

מצבי הבידוד שנכפים עלינו יכולים ליצור מצבים דומים מאוד ל Long Distance Relationship    כאשר בני זוג ידרשו להתגורר בנפרד בשל העובדה שאחד מבני הזוג חלה או נדבק, או אפילו רק שהה בנוכחות אדם מדביק.

עקרונות של שמירה על קשר משפחתי כאשר הילדים והנכדים פזורים ברחבי תבל

אף שמצאנו כי יש לא מעט אפשרויות לתקשורת מרחוק- רובן ככולן דורשות מחשב ותהליך התחברות מורכב. כדי לאפשר תקשורת מסונכרנת.

לרבים מאיתנו ילדים או קרובי משפחה הנמצאים במרחק מאיתנו. הדבר מאפיין לא רק משפחות שילדיהם עזבו את הארץ או עשו רילוקיישן זמני או קבוע. האתגר הוא לשמור על קשר גם במצבים כאלו

אפשר כמובן להזמין את הילדים והנכדים לשיחת סקייפ מידי פעם – אלא שהדבר דורש תיאומים והושבת בני המשפחה בצפיפות ליד המחשב.

חיפשנו לכן דרכים אחרות.

לכאורה יכולנו לסקור כאן גם את האפשרויות למפגש מרחוק באמצעות הטלפון. התפיסה הברורה שלנו היא שכדי לאפשר חווית מפגש אמיתית או הקרובה לחוויה האמיתית השימוש סלולרי אינו מאפשר זאת|: המסך הקטן – התמונה שאינה יציבה בשל החזקת הטלפון ביד, אי היכולת לראות את הגוף ואת המרחב – כל אלו מונעים מעבודה עם טלפון להוות בסיס לטיפול מרחוק.

אנו עובדים לא מעט עם אוכלוסיות מבוגרות, שהשמוש במחשב עבורן אינו טריוויאלי ודווקא לאוכלוסיות אלו קשה מאוד לצאת מהבית ולהגיע לטיפול. חיפשנו לכן דרכים שיאפשרו לאוכלוסיות כאלו להתחבר למטפל (או כפי שנראה בהמשך לבני משפחה אחרים) באופן פשוט ומיידי.

למזלנו יצאה פייסבוק בתקופה האחרונה עם מכשיר חדש בשם Portal TV  המאפשר צפייה בזוית רחבה מאוד ומאפשר לאדם להתהלך בבית ולהיות בקשר עם משפחתו גם אם הוא בהסגר או בבידוד

המכשיר של פייסבוק מתחבר לטלוויזיה באמצעות כבל HDMI וכולל מיקרופון ומצלמה חכמה ברזולוציה של 12.5 מגה-פיקסל, שמתכווננת ומתמקדת באופן אוטומטי במי שמדבר.

מכשיר כזה יכול להוות פתרון זמני לאנשים הנמצאים בבידוד. האדם יכול להסתובב בביתו ולהזמין חברים לשוחח עימו תוך כדי שהוא אוכל, יושב בכורסתו או צופה בטלויזיה יחד עם חברו הנמצא במרחק אוקיינוס משם.

מדוע אנו חושבים שפתרון טכנולוגי זה יקטין את המצוקה של האנשים שמושמים בסגר

ניתן לשאול מדוע אנו חושבים שפתרון טכנולוגי זה יקטין את המצוקה של האנשים שמושמים בסגר:

ראשית הנחת הייסוד שלנו היא שקשר אנושי הוא תנאי הכרחי ליצירת חוסן ולהתמודדות התמודדות עם מצבי לחץ.

שנית לאור מחקרים בתחום הטיפול מרחוק אנו יודעים כי מפגש של וידאו קונפרנס המתנהל נכון יכול למנוע את החוויה של היות מבודד. כך למשל המחקרים מראים שחווית האוטנטיות של המפגש הטיפולי זהה לחוויה כמו במפגש פנים לפנים. כמו כן הברית הטיפולית הנוצרת במפגשים אלו מדורגת כגבוהה לא פחות.

תסריט אפשרי  של חיים בבידוד תוך מפגשים חברתים, בין אישים ותעסוקתים

האדם המבודד קם בבוקר כאשר הקרובים אליו מנפנפים אליו לשלום בחיוך נעים הבוקע ממכשיר ה alexa show  המוצב אצל המבודד ואצל בני משפחתו.

הוא קם למטבח להכין לו שתייה ומציע בחיוך לחברו המרוחק ממנו להכין לו קפה.  בסופו של דבר באמצעות  הוידאו קונפרנס שניהם אוכלים ביחד ארוחת בוקר משותפת. לאחר מכן שניהם רואים חדשות במשותף באמצעות כלים ותוכנות המאפשרים לכל אחד מהם לשבת מול מסך הטלויזיה שלו ולראות ביחד את אותו תוכן.

אם המבודדים הוא ילדים שנדבקו וההורה הופרד מהם, ההורה יכול להשתמש במצלמה של שהוזכרה קודם לכן ולכוון אותה כל פעם לילד אחר שלו ולעשות זום על פניו ולראות את הרגשתו של הילד גם באמצעות המדידות הפיזיולוגיות שהתוכנה תאפשר.

גם אם הילד המדובר "חשוד בנשאות" של הנגיף אין סיבה שלא ילמד. אפשרויות של לימוד מרחוק קיימות כבר לא מעט שנים אלא שהפעם נרצה שמורה/המחנך יבין קצת בעניני הפסיכולוגיה של מפגש מרחוק וידע לא רק להעביר מצגת אלא ליצור חווית כיתה מאוחדת ותומכת.

בשלב זה יוצא ה"מבודד שלנו" לעבודה. הוא מתחבר לארגון שלו ובאמצעות כללי העבודה מרחוק שלמד הוא מבלה חלק משמעותי של היום בתקשורת וידאוקונפרנס עם חבריו לעבודה.

במהלך היום כשהמבודדים שלנו חזרו מהעבודה  הם עושים שעור התעמלות עם המאמן האישי שלהם שגם אצלו מותקן ה .portal TV

לקראת הערב יש צורך במפגש של דיירי הבניין. עופר דקל (סין) משתף בפייסבוק שלו במורכבות של הקשר עם חברי הבניין בו הוא גר בעיר וונהאן. מחד רצון לעזור ולהעזר מאידך חשש גדול בפני הדבקה. במודל המוצע כאן יתחברו כל אנשי הבניין והשכנים למפגש רב משתתפים בזום או בתוכנה אחרת ותיווצר קבוצה של שותפים לצרה ולתקווה. אם ירצו המבודדים ניתן להכניס פסיכולוג שינהל מפגש טעון כזה.

ההתחברות מרחוק תאפשר גם למנהיגים ולרשויות לערוך שיחות כנות עם התושבים לשמוע את תחושתם ולהשמיע למבודדים את התקווה להשתלטות על המצב.

סיכום

בפוסט זה הצבענו על הקושי הקשור בבידוד שנכפה על מיליוני אנשים ברחבי העולם. הדבר מאפיין לא רק את סין ששם עדיין נמצאים עיקר הסובלים מהבידוד, אלא גם ארצות ארופיות אחרות. בידוד זה והסגר שהוטל על אזורים שלמים. פוגע לא מעט גם בכלכלה וגם על עבודה מרחוק בארגונים.

תיארנו קצת את התהליכים התוך אישים והבין אישים המתהווים בעת בידוד כפוי בשעת מגפה, והצבענו על הצורך בקשר אנושי.  

אם הדבר בידנו הייתי פונה לפייסבוק יצרנית המכשיר שמאפשר מפגש מרחוק ישירות לטלויזיה (שחלק משמעותי מהשבבים בתוכו מיוצרים בישראל) ומציע לה לאפשר מכירה זולה של מכשיר כזה לכל אזור שתושביו הושמו בהסגר.

עוד יותר חשוב אני בעד לערוך השתלמות קצרה בשימוש בוידאו קונפרנס לכל מי שעשוי להדרש למפגשים מרחוק.

אגב מתן קדימות לפתרון כזה יוכל לסייע גם לחוסר המתמיד באנשי בריאות הנפש לעוטף אזה ולישובי הדרום. חברי ד"ר יאיר עינת הציע לי להפעיל גישה דומה גם "לצרות הרגילות" שלנו בדרום. ואכן מציע לגורמי הבטחון לשקול גם שימוש כזה אחרי שנעבור את "גשר הקורונה"

היום בתי ספר בדרום נערכים ללמידה מרחוק בעתות חרום, למידה זו מתבססת על עבודה אישית ללא "מגע יד אדם" ניתן להתבסס על התשתיות הקיימות ולדרוש מפגשי למידה קבוצתיים בעזרת מצלמות וידאו ומקצת מהידע שהוזכר כאן על מנת להפיג את תחושת הבדידות של התלמידים בדרום. אותה תפיסה אנו מציעים ליישם במצבי חירום לאומים הדורשים בידוד או כדברי ה Economist -Social Distancing

אנו קוראים גם למעסיקים אשר משתמשים כבר היום בעבודה מרחוק – לאמץ שימוש נרחב במפגשים קבוצתיים וירטואלים על מנת להתמודד עם המחירים הנפשיים של הריחוק הפיזי.

לא יהיה נכון לסיים פוסט זה מבלי להדרש לאחד מהמשפטים הלא קלים של קאמי שמופיע לקראת סיום הספר הדבר:

"ואכן, שעה שהקשיב רייה לצהלות השמחה העולות מהעיר זכר שהשמחה הזאת עודנה בסכנה. שכן הוא ידע מה שלא ידע ההמון הצוהל הזה, מה שכתוב בספרים, שחיידק הדֶבֶר לא מת ולא נעלם לעולם, שיכול הוא להיות שקוע בשינה עשרות שנים ברהיטים ובמצעים, שמחכה הוא בסבלנות בחדרים, במרתפים, במזוודות, בממחטות ובין ניירות, ואפשר שביום מן הימים, לאסונם של בני-האדם וכדי ללמדם לקח, יעורר הדבר את חולדותיו וישלח אותן למות בעיר מאושרת."

כן הדֶבֶר על ביטוייו השונים כמו גם הקורונה וכמו גם שנאת הזרים ועוד "כולירות" ומלחמות כאלו או אחרות מחכה לנו בפינה.

אבל ברוח פוסט זה שמאמין בחשיבות המפגש האנושי מרחוק ומקרוב – ברצוני להציע לקאמי ולסארמאגו שידעו היטב לבטא גם את האנושיות של חלק מהאנשים שהיו תחת בידוד עוד תקווה: תקווה זו עוסקת באותה יכולת של המין האנושי שלא להכנע למחלות שלא להכנע לאלוצי הטבע. התקווה האומרת "נמצא פתרון" נמציא דרך חליפית שתציל את המין האנושי.

אז חברים זהו איננו פוסט על טכנולוגיה זהו שיר הלל לאומץ שלנו לחפש פתרונות זהו שיר הלל ליצירתיות ולחדווה של חווית ההמצאה, וגיוסה לטובת העולם הנפשי, הבין אישי והחברתי.

הערה: פוסט זה נכתב עם נילי זהר ואדם לייטון העובדים עימי.


עוד בבלוג של ארנון רולניק

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.