קיץ אינדיאני ותופעות מעבר נוספות

עלון פסיכולוגיה עברית | 21/2/2016 | הרשמו כמנויים

כדי לעבור יותר בקלות מהשבוע שטוף השמש שהיה לשבוע שנפתח כעת, בקרירות האופיינית לתקופה זו, אפשר לייבא לכאן את מושג הקיץ האינדיאני. רק להשאיל אותו זמנית, כדי למסגר את השמש שהייתה כאן בהקשר ברור, מבלי שתעורר ציפיות לאביב מוקדם ולקיץ אמיתי שעומד בפתח. מרחבי ביניים זקוקים לשם כדי שאפשר יהיה לעבור אותם, בתופעות אקלימיות כמו גם נפשיות. אלא שהם נוטים להיות חמקמקים, וקשים להגדרה. בשונה מיום ולילה או שינה וערות, זמני השקיעה והזריחה או היקיצה וההירדמות הם קשים יותר לתיחום.

ומה לגבי המעברים בין דמיון ומציאות, קשר ובדידות? סביב מרחב הביניים הזה, על שלל ההתרחשויות שבו והמאפיינים שלו, נעה סדרת המאמרים: '"בין גבוליות לסכיזואידיות: הימנעות לעומת כאוטיות ביחסי אובייקט". בהמשך לפרק הראשון שעסק באישיות הסכיזואידית, פורסם השבוע הפרק השני בה, שעוסק באישיות הגבולית. בסקירה שמצליחה להיות בו-זמנית גם עשירה מאד ומקיפה מגוון רחב של גישות, וגם בהירה וממוקדת, דנים מחבריה, צבי גיל, ג'ניה וילינסקי, אנה יופן וחואן בר אל, בניסיונות הרבים שנעשו לאפיין את האישיות הגבולית. ההגדרות הרבות, הרמות השונות ותתי-הסוגים של תופעת הגבולית המוצגות במאמר, מסייעות להבינה לא כאבחנה דיכוטומית, אלא כחלק מרצף של תופעות נפשיות, שעל-פי המחברים ממוקמת עליו גם הסכיזואידיות.

במעברים בין אזורים שונים ובעיקר בין תרבויות שונות עוסק המאמר "לגרש את הרוח". המחברות, שלומית ברסלר ואסתי אבנון, מתבוננות באפשרויות שעמדו בפניהן כמטפלות במדינה זרה שהתנדבו לתת בה סיוע לאחר רעידת אדמה. למרות קיומו של בסיס משותף בין עבודתן, כמטפלות בהבעה ויצירה, לבין התרבות המקומית, בדמותו של התיאטרון, התמודדו המחברות עם דילמות רבות בנוגע לפרשנויות שהן יכולות להציע לקבוצה, או לקבל מהקבוצה, ממקומן החיצוני. כמובן, במצב בו המשימה היא יצירת נרטיב קוהורנטי, פחות או יותר, לאחר שרעידת אדמה הרסנית ערערה את המציאות המוכרת, השאלה איזו שפה תוכל לסייע ביצירתו הופכת מרכזית.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

עמיה ליבליך כתבה גם היא השבוע על חוויית מעבר טראומטית של פליטות ועל הניסיון של מטפלים זרים לסייע לרכך מעט את המעבר, כששיתפה ברשמיה מתערוכת צילום ששמה "תלושים". ברשימה שפרסמה על אהבת אמת, עוסקת שרה איוניר במרחב שבין בדידות ואחדות דרך האופנים בהם היא תופסת אהבה. גם גיא פרל נוגע באהבה ככוח תרפויטי, במחשבות בהן שיתף בעקבות קריאת "גלבי".

לבסוף, בבלוג "שפיות זמנית" התארח השבוע פוסט של מלכי מילר שמתבונן מפרספקטיבה פסיכודרמטית על פרשת תולדות, ומספק לנו גם הזדמנות להזכיר לקוראינו שהבלוג הזה פתוח לארח גם חברי קהילה נוספים.

התעוררתי מותש. אלוהים יודע איפה הייתי כל הלילה, אבל רגלי כואבות. מחוץ לחלון, מתרחשת תופעת טבע. השמש והירח תלויים זה ליד זה, מעל המים. [...] שוב אני עומד נפעם מול יופיו של המקום הזה. אם אי פעם אומר אחרת, זה יהיה שקר. אני מתקרב לזכוכית ורואה שזה קרה בין מחשבה אחת לשניה. הירח נעלם. שקע, סוף סוף." (מתוך "תופעת טבע", ריימונד קארבר, בספר "שירים" בתרגום עוזי וייל)