פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מיניות המובאת לחדר הטיפול: בין מיניות מפוצלת, רב-מיניות, ו א-מיניות

מיניות המובאת לחדר הטיפול: בין מיניות מפוצלת, רב-מיניות, ו א-מיניות

ד"ר ניצה ירום | 28/3/2015 | הרשמו כמנויים

מיניות המובאת לחדר הטיפול: בין מיניות מפוצלת, רב-מיניות, ו א-מיניות
הפוסט הקודם התמקד באספקטים טראומטיים של ההתבגרות המינית המתחוללים בשיח הבין-דורי/ המשפחתי העכשווי; גם הפעם אמשיך לדון במבוך המיניות כיום בגלל המבוכה לגביו בקרב הורים, מטפלים ומחנכים. שנים רבות אני כותבת על היבטי המיניות וקשייה בחיי הפרט ובחדר הטיפול, אלא שלאחרונה אני מוצאת עצמי מקשה מול עצם השימוש במלה 'מיניות' או 'מין', כפי שהיא עולה בחדר הטיפול – כאילו מדובר בדבר מובן מאליו. גם לגבי מושגים או מילים אחרות כמו 'טראומה', 'הכלה' ועוד – אני מוצאת עצמי שואלת בפועל: 'על מה אנו בעצם מדברים/מדברות?'; כשמושגים מתקבעים – צריך לבחון פעולות ורגשות, ולא לקחת מושגים שגורים והכללות כברורים מאליהם.
אנשים צעירים וגם מבוגרים רבים באים עם קשיים, פגיעות ומבוכות מיניות שלהם לחדר הטיפול - זה נושא חשוב עבורם, היכולת להפוך כותרת לשפה – היא האתגר הטיפולי. אציג היבטים של מיניות כיום ודרכים אפשרויות לפגוש אותם, וארחיבם במידת הצורך, בהזדמנויות נוספות. אחדד את העניין: לכאורה ברור כיום שגברים ונשים וגם מתבגרים ומתבגרות מתנהלים באופן מיני – מדברים, עושים, פונים, נענים. אבל בחדר הטיפול, אצל מטפלים שאינם זוכים בהכשרה הפורמאלית ובבתי הספר לפסיכותרפיה לשום קורס בענייני החיים המיניים, המטפל חשוף לתושייה האישית שלו. ברצוני להדגים כיצד ניתן להתיר אמירות סגורות בקשר למין – ולהופכן לשיח על מיניות המטופל כחלק מן העצמי שלו ומן הקשר עם האחר, תוך התבוננות עצמית והתבוננות בקשר הטיפולי מצד המטפל.
בעידן שלנו מתגלים (עדיין) מטופלים צעירים ומבוגרים יותר (לא מעטים) שחוששים ממין או נכוו ממנו. למשל, מטופל צעיר מבית חד-מיני הרוצה להתחיל עם בחורה אך בטוח שכולם מנוסים יותר ממנו. ידידות שלו, שמדברות באופן פתוח ובוטה על ההתנסויות המיניות שלהן – נותנות לו תחושה שהן חזקות 'בזיונים', והוא מבוהל מהעובדה שהוא עדיין לא, ובטוח שיושפל וידחה. מטופלת צעירה אחרת אומרת שכל עניין המין הוא זר ולא מובן לה; גם אצלה 'מין' הוא מלה גדולה, לא מפורקת להיבטים עדינים יותר – היא לא יודעת מה זה, ובטוחה שכולם מלבדה יודעים. גם כשמתבגרת מספרת שהיא מתנסה ביחסי מין עם בנים, המטפל עלול לנהל את השיח כאילו ברור על מה מדובר: אם היא אומרת שהיא מקיימת יחסי מין – אז היא מדברת על יחסי מין. נשים וגברים בשנות העשרים והשלושים שלהם יביאו, מאד במבוכה ובצמצום, את צרור ההתנסויות המיניות שלהם – שנכוו בהן; קשה אז להתיר את ה'חבילה' מחמת העלבון והבושה שהם חשים.
לעומת זאת, עמידתו של הפסיכולוג מול שיח חופשי לכאורה של מתבגרים על ה'מין' שלהם - לא פעם מערערת אותו; פסיכולוגים לא בטוחים איך לשאול ואיך להגיב. ניסיוני למדני שכאשר מתבגרים מעלים שאלות או מספרים על פעילות מינית שלהם – זוהי הזדמנות יוצאת דופן עבורם לשתף מבוגר בעולמם זה. השיתוף של הורה הוא מביך לשני הצדדים ולכן נמנעים ממנו, ואילו הפסיכולוג, בייחוד כשמדובר בפסיכולוג צעיר – הוא כתובת טבעית עבורם. מצאתי עצמי מעודדת פסיכולוגים צעירים להעז להתעניין ולנקוט עמדה, להרחיב את הקשב והעניין שלהם, מבלי להיות חודרניים ושיפוטיים - איך לבטא את הדאגה שהתעוררה בהם נוכח פעילויות מיניות של צעירים ובמיוחד של צעירות כלווי חיוני מצידם. דווקא כשנערה אמרה לפסיכולוגית שלה:"אין בעיה" בענייניה אלה, והפסיכולוגית חשה שיש בעיה – עודדתי את האחרונה לא לבטל את מה שהיא חשה כבעיה או בעיה אפשרית – ולהחזיק פן זה עבור המתבגר או המתבגרת בחדר הטיפול, מבלי לאבד בטחון נוכח האוריינות והביטחון של המתנסה הצעיר/ה, ולהנכיח אותו – דרך הביטוי: "אני דואגת". ניתן לומר שצורך המתבגר הוא להתנסות ותפקיד הבוגר – ללוות ולדאוג לו.
מחמת הביטחון של הצעירה ש-'אין בעיה', הפסיכולוג יכול לבחור לא להצטמצם להתייחסות קונקרטית אם יש בעיה או לא, אלא להתעניין בצעירה ובפעילויותיה, לשאוף שהם ינהלו שיח (במינון שניתן): עם מי קיים/ה יחסי מין, האם השתמשו באמצעי מניעה, איפה שוכבים, מה כייפי ומה לא. החוכמה היא להפוך את השיח המיני לשיח מתעניין ומשתתף, ולא לשיח 'משטרתי' המאתר בעיות. אלא שהחשש של הפסיכולוג להתעניין בחיים המיניים של המטופל או המטופלת שלו קשור באופייה של 'המיניות' – מיניות איננה רק סט של פעולות בין המינים, אלא צורה של תקשורת, של התחברות, עולם מגוון של פנטזיות, חרדות, תחושות ופעולות, וגם השיח על סקס יכול להיות מעורר. החשש להשתתף בשיח מיני עם המטופל הוא החשש שהשיח יהפוך למעשה. אולם רק יכולת נפשית ואימון מוקדם של הפסיכולוג בהתעניינות שלו (בעצמו תחילה) יכול להבטיח שהשיח המיני שלו לא יהיה מעשה מיני ולא יהיה פיקוח ממשטר, אלא השתתפות בפן אנושי חשוב וחיוני.
הגוף המשתוקק הוא תעלומה עבור כולנו, בכל גיל: כיצד השליטה שלנו הולכת לאיבוד נוכח ההתעוררות המינית, הפיזית, החזקה מאיתנו. או כיצד העניין הפיזי של הזולת בנו הוא עניין מחמיא בתשומת הלב שהוא מקנה לנו, אך גם מפחיד בפלישה האפשרית של הזולת לגופנו או בהתקשרות ואי-ההתקשרות שתנבענה ממנו. הדיאלוג בין הפיזי והרגשי, בין הצרכים התלותיים והיצריים אינו פשוט, כשאחד ארוג בשני (אם רבים – "לא בא לי"), אבל גם מחליף אותו (נשלים דרך המין, לא דרך הבנה). גם הפנייה לבחירה חד-מינית יכולה להיות מוצא לצורך בקשר ובמין, אך המין (כמו גם בקשר הטרוסקסואלי) יכול לשמש תשלום עבור הקשר, ולכן יחווה כמאיים. ברית עם גוף דומה לשלי יכולה להוות הקלה מול הזרות של האחר המיגדרי. אלא שגם בבחירה זו ניצבת הנערה (וגם הנער, באופן המיוחד לו) מול האפשרות של עוררות מינית הכרוכה באובדן שליטה, במניפולציות בגופה, באי-הביטחון בניהול הצרכים האישיים בדיאלוג עם פרטנר, ובהכרות עם גופנו שלנו כבעל איברים ופונקציות, שאלמנטים של עונג, הצפה, חודרנות, התמסרות וחרדה כרוכים בהם.
כיום עולה אופציית הרב-מיניות: בעקרון מדובר על הפיכתו של המין לסוג של בילוי, שקשיים בצידו. באופן יותר קונקרטי מדובר לעיתים קרובות על איחוד הגם וגם - הרצון בבן זוג קבוע והרצון להזדיין ולהתנסות, או, על הקושי להתחייב והקלות לכאורה של מעבר לא מחייב מאובייקט מיני אחד למשנהו. הניסיון לצמצם את הקונפליקט הפנימי דרך תווית כמו 'פוליאמוריה' - הוא מעקף של הצורך למיין תחושות, רצונות ופנטזיות. העובדה שהספר '50 גוונים של אפור' מחליף בבתים רבים את מקומו של ספר הטלפון מלמדת שנשים בעיקר זקוקות לעידוד והתווית דרך למיניות הפרטית שלהן, כשהן רוצות לחגוג את הפיכתן מאובייקט משתף פעולה במין של העבר - לסובייקט חושק של הווה, ולא יודעות בדיוק איך. במקביל, 'תסריט' קולקטיבי, כמו סרטים פורנוגראפיים המהווים מורה נבוכים של צעירים ובידור ופורקן זמין לבוגרים – יכול להרחיק את הפרט מן המסלול האישי שלו. מקבלים רצפט, שלא ברור מה לעשות אתו.
התסריטים המיניים הקולקטיביים משרתים את הבלבול האישי של הפרט: למשל, את הבורות והחרדות באשר לתחושות התשוקה המינית וכיצד לקיים משא ומתן מכבד עם שותף. אצל נשים, יכולים התסריטים הקולקטיביים להוות אמצעי להתגבר על מעצורים שעברו לבנות 'מבית אמא' – כשהם משרישים, למשל, תסריט פנימי של חיפוש אחר החתיך האולטימטיבי כדי להיבהל מגבר זמין, כהוכחה לכוחן הנשי. אצל גברים, שהפנימו אמהות שעליהן כפו מין וגורל נשי פוגעני - עלולות הפנמות אלו לבלבל אותם ולפגוע בביטחונם העצמי כשהם פוגשים נשים אקטיביות ומיניות.
אופציית הא-מיניות: המפגש האינטרנטי והמגע כבעיה. צעירים בטווח גילי גדול בזמננו יציינו שפגשו פרטנרים מיניים באינטרנט. כיום החיבור בין אספקטים נפשיים וגופניים שונים הופך בעיתי, למשל, כאשר 'שוכבים' בקלות - מנהלים מגע, אבל לא יודעים אפילו את שם הפרטנר. זהו מצב מפוצל שבו הפן הגופני שלנו – משוחרר, ואילו הפן הנפשי - חסום. גם הפן הגופני מפוצל: כשיוצרים קשר בכתובים (דרך טסקט) - המגע הוא תוספת לא טבעית והוא אינו מתרחש באופן הדרגתי, כמו בקשר רגיל. לפיכך יכולים צעירים כיום לחוש אי-נוחות במין עד כדי הגדרת עצמם כא-מיניים; ההגנה של הפרט מפני הריבוי המיגדרי והמיני המציף כיום - יכולה להיות המנעות.
בפוסט הנוכחי הארתי פרמטרים עיקריים של המיניות העכשווית, כפי שהם נראים לי, ואת פניהם הנדרשים בטיפול, וארחיבם בהמשך בהתאם לצורך. תגובות תתקבלנה בברכה.
בברכת חג פסח שמח.

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.