לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
מי הוא העובד האשם?

מי הוא העובד האשם?

שפיות זמנית | 19/1/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בכתבה שפורסמה לאחרונה בניו יורק טיימס, מציגה פיליס קורקי נתונים מעניינים לגבי השפעתה של הנטייה לחוש אשמה על התנהלותנו במקום העבודה. טובה או רעה? מסתבר שגם וגם; האשמה הופכת אותנו לעובדים שותפים ומובילים שתורמים יותר מאחרים, מוכנים לקחת בחשבון פרספקטיבות של אחרים וחשים יותר אמפטיה כלפי עמיתים לעבודה. יחד עם זאת, היא גם גורמת לנו להימנע מאתגרים או מלקיחת כל תפקיד מנהיגותי בו איננו בטוחים באופן מוחלט ביכולתנו. איך נזהה את אותם עובדים שנוטים לחוש אשמים? הם כנראה ייקחו על עצמם עבודות קטנות שאף אחד אינו מעוניין לבצע, אך ימנעו מפרויקטים גדולים או מכל עמדה שיכולה לאכזב אחרים. ומטפלים? איך האשמה משפיעה על תיפקודם? ד"ר עמית פכלר כתב כמה רעיונות מעניינים על תחושת האשמה ועל תפקידה בקרב אנשים שבוחרים במקצוע טיפולי. 


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: התנהגות ארגונית, אנשי מקצוע, עבודה וייעוץ תעסוקתי, מקצועיות, פסיכולוגיה ארגונית
ארנון נחמיאס
ארנון נחמיאס
עובד סוציאלי
מטפל זוגי ומשפחתי
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה
קורל לרין
קורל לרין
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
תל אביב והסביבה
לואי בשארה
לואי בשארה
פסיכולוג
כרמיאל והסביבה, נצרת והסביבה, עכו והסביבה
עירית פרלמן
עירית פרלמן
פסיכולוגית
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
יותם קומן
יותם קומן
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
יוסף קליינר
יוסף קליינר
פסיכולוג
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של שפיות זמנית

בימים אלו של חוסר ביטחון ועליית מפלס החרדה בכל רחבי הארץ, עולה ומוצפת ביתר שאת ההתמודדות ארוכת השנים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא22/1/2015

ואולי, יש לכתוב גם על העובד המאשים?. בעמותות ברה"נ - איך אנשי מקצוע מורידים מתמודדי נפש מהיפומאניה?

על אודות החולים ביפולריים:
כאשר אנשים הסובלים ממאניה-דפרסיה (ביפולריים) אינם בקו הבריאות הנפשית הם מצויים באחד משני מצבי חולי הקוטביים: דיכאון או מאניה. כאשר הם יורדים לקוטב הדיכאוני הם סובלים לא מעט, אך בדרך כלל התנהגותם אינה מפריעה מאוד לאנשים בסביבתם.

הבעייתיות במקום העבודה כאשר מתחיל מצב היי:
אבל, כאשר ביפולריים מתחילים לעלות להיפו מאניה בדרך כלל הם עולים פה ושם על מסלול של התנגשות ברמה כלשהי עם האנשים שמסביבם בעבודה ואף בקהילה. נראה שפעמים רבות יש פתרון תרופתי שעשוי למנוע מצב סוער שעלול להתפתח בהמשך. הבעיה הגדולה בעניין זה היא, שהמתמודדים ההיפומאניים בדרך כלל מסרבים ליטול מרצונם החופשי תרופות אנטי-פסיכוטיות שבדרך כלל מרדימות ומרגיעות גם אם ינסו לא יתמידו מן הסתם כאשר יחושו שהן מכרסמות "בכוחותיהם המופלאים".
בינתיים, החולה הסובל מהיפומאניה פעיל יותר ויותר בהדרגה, סוער, ובדרך כלל מפר ומשבש קשות את שגרת מקום העבודה. בכך הוא מהווה מטרד לא קטן עבור האחראיים עליו.

הפתרון: התערבויות - שימוש בשיטות התנהגותיות מאזנות:
אין זה סוד שרבים ממתמודדי הנפש מועסקים בעמותות הקשורות לתחום בריאות הנפש אשר פעמים רבות נשלטות מאחורי הקלעים על ידי משרד הבריאות. המתמודדים מועסקים בהן בדרך כלל: כמדריכי שיקום, כחונכים, כסומכים, כרכזים אזוריים, כמנחי קבוצות וכיוצ"ב. כלומר, סביבת העבודה שלהם רוויה באנשי מקצוע בתחום ברה"נ (לרוב עו"סים בוגרי תואר ראשון או שני). אנשי מקצוע אלה רגילים לבצע הוראות מקצועיות, למשל, לבצע התערבויות התנהגותיות מדכאות שמטרתן להנמיך את להבות ההיפומאניה שמתחילה לבצבץ בקרב הקולגה לעבודה. דיכוי שכזה - כלפי מתמודד נפש שמתחיל לחרוג מהאיזון האפקטיבי ועלול די מהר לטפס במעלות עד לקוטב המאני החריף - על ידי למשל; פגיעה מילולית אישית המביעה זלזול ו/או השפלה, החוזרים ונשנים לפי הצורך, פעמים רבות עשויים למנוע עליה למצב מאניה חריף ואשפוז במחלקה הסגורה.
ולמי שעדיין לא התעייף עד כאן ונשאר סקרן, הנה תסריט סביר של מה שיקרה אם בכל זאת המתמודד המאני יאושפז לאחר מכן במחלקה הסגורה: http://www.tapuz.co.il/...ryId=1235728

הערה: מניסיוני, התערבויות כאלה יכולות להיות גם חלק מטיפול פסיכודינמי בהפרעת אישיות גבולית:
http://www.tapuz.co.il/...ryId=1901832

חשוב מאוד - איש המקצוע שרואה בתדירות מסוימת !!
אבל, כל ההתערבויות האלה שמטרתן לאזן אפקטיבית את החולה ההיפומאני, לא תוכלנה להתבצע; אם אנשי מקצוע כלשהם בתחום ברה"נ לא יהיו בקשר עם המתמודד, כלומר לא "יראו" אותו מדי מספר ימים או שבועות בחדר הטיפולים.
ולמה? כי מה יקרה אם החולה פתאום ירד מהיפומאניה לדיכאון כבד ואנשי המקצוע לא הבחינו בכך כי אינם רואים אותו באופן סדיר וקבוע, ואז יופעלו עליו בטעות התערבויות מדכאות? במקרים נדירים זה עלול להסתיים אפילו באקט אובדני!

אפשר לעיין בטקסט הזה (אך עשיר) בפוסט:
http://www.tapuz.co.il/...ryId=2562552