חוצות - כתב עת תרבוטיפוליטי
חוצות - כתב עת תרבוטיפוליטי

חוצות - כתב עת תרבוטיפוליטי

חוצות - כתב עת תרבוטיפוליטי

"חוצות – כתב עת תרבוטיפוליטי" נוסד כיוזמה של נשות טיפול המעורבות בעשיה חברתית ופוליטית, במטרה ליצור מרחב לחשיבה ולכתיבה אודות הממשק שבין הפסיכולוגי לבין הפוליטי, החברתי והתרבותי בתוך חדר הטיפול ומחוצה לו.

הטקסטים בכתב העת מופיעים במגוון של פורמטים: מאמרים באורך מלא, סקירות, דיווחים מהשטח, ראיונות, טורי דעה, פרשנויות, תגובות ושיח דיאלוגי בין נשות ואנשי מקצוע. 

בכוונתנו לפרסם שלושה גיליונות בשנה. הגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור במאי 2021.

כתב העת מאגד תחומי תוכן שונים, הנוגעים לממשקים של הפסיכולוגי, החברתי והפוליטי, כגון – תיאוריה קלינית מודעת תרבות/חברה/פוליטיקה, טיפול רגיש חברתית/תרבותית, פסיכואקטיביזם, פסיכותרפיה ופסיכואנליזה פוליטית, פסיכולוגיה ציבורית, הנגשת טיפול לקהל הרחב, זכויות המטופלים.ות והמטפלים.ות, פסיכולוגיה ביקורתית, ניתוחים פסיכולוגיים של אירועים אקטואליים, בחינת יחסי הכוח בתוך חדר הטיפול, התבוננות על הפוליטיקה הפנים והבין-מקצועית של תחום הטיפול, סקירת אירועים משמעותיים בתחום בריאות הנפש, חשיפת הקהל הישראלי לתיאוריות חדשניות רלוונטיות מתחומים אלו מרחבי העולם, בחינת נושאים ואוכלוסיות המודרים ממרכז הבמה של החשיבה הטיפולית השגורה. כמו כן, ישולבו פרספקטיבות מדיסציפלינות אחרות, כגון פילוסופיה, מחשבה מדינית ופוליטית, אמנות, סוציולוגיה, היסטוריה ועוד.

ב"חוצות" אנו מבקשות ליצור מרחב חשיבה ייחודי ואינקלוסיבי לכל המטפלות.ים המבקשות.ים לקחת חלק בשיח פלורליסטי, ביקורתי ואתי. מרחב שינכיח  מגוון של דעות, עמדות ואופני חשיבה, יפנה וייצור מקום לקולות המודרים מהשיח של מקצועות הטיפול ובריאות הנפש.

אנו מקוות שכתב העת, על מגוון תכניו, יתרום לקידום מקצועות הטיפול, יביא להרחבת הידע התיאורטי והקליני  ויעמיד לרשות הקוראות.ים כלים שיסייעו להן.ם במרחבים הטיפוליים, ולצד זאת ירחיב את האפשרויות לשימוש בכלים המקצועיים העומדים לרשותנו כדי להעמיק את הבנתנו, המשגתנו וחשיבתנו אודות המציאות שבה אנו חיות.ים. 

כתב העת "חוצות" פועל מתוך שיתוף פעולה עם גופים שונים בעלי מטרות מקבילות, וביניהם "פסיכואקטיב", "בית הספר לשלום", "אקדמיה לשוויון", ומתמיד לרקום שותפויות מקצועיות במטרה לקדם את הידע והחשיבה המשותפת בנושאים שפורטו לעיל.

כתב העת מהווה כאמור במה פתוחה לסוגים שונים של כתיבה ושל כותבות וכותבים ואנו מזמינות אתכן.ם להצטרף למרחב החשיבה שלנו, להגיב לטקסטים באתר כדי שיתפתח שיח ער בין כולנו, לפנות אלינו ולהציע טקסטים רלוונטיים מפרי עטכן.ם. 

ניתן לפנות למערכת כתב העת במייל – tarbutipuliti@gmail.com

רציונל וחזון

המיזם "חוצות – כתב עת תרבוטיפוליטי" הוקם במטרה להרחיב את שדה הטיפול הנפשי בישראל ולהעשיר אותו בהקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. 

אף על פי שהחברה הישראלית היא חברה רב-תרבותית והחיים בה כרוכים בהתמודדות יומיומית עם סוגיות פוליטיות, בשדה הפסיכולוגי קיימות מעט מסגרות קונצפטואליות או לימודיות לחשיבה מעמיקה ושיטתית על הסוגיות המקצועיות הקשורות לכך. בהתאם, כתיבה מקומית מקורית על נושאים כגון טיפול רגיש תרבותית/פוליטית ופסיכולוגיה ביקורתית היא מועטה. הניסיונות לתרגם להקשר הישראלי ספרות מקצועית ענפה שנכתבה בהקשרים תרבותיים אחרים, כגון בארה״ב ובדרום אפריקה, ללמד אותה או להגיב אליה מתוך ההקשר הישראלי, נדירים אף הם. 

עם זאת, לשמחתנו אנו עדות לכך שבשנים האחרונות מתחיל להתרחש שינוי בשיח של השדה המקצועי ביחס לנושאים אלו. שינוי שאנו חותרות לקחת חלק פעיל ומרכזי בקידומו, בתקווה להפוך את השיח ה"תרבוטיפולטי" לנועז ומעמיק יותר ולמקמו כמהותי לשדה המקצועי. 

שאיפתנו היא שכתב העת יגביר מודעות לחשיבות של ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים של התיאוריה ושל הטיפול הנפשי וייצור פלטפורמה לכתיבה מקורית בעברית ובערבית (ובמידת האפשר גם ברוסית, באמהרית ובשפות נוספות שמדוברות בחברה הישראלית) בנושאים הללו, כתיבה שתענה על הצרכים הייחודיים של אנשי המקצוע הפועלים בשדה המקצועי בישראל בעידן הנוכחי.

כתב העת הוקם במטרה ליצור מרחב לחשיבה ולכתיבה משותפת, חיה ומתפתחת, מתוך שאיפה לקדם עמדות ותפיסות עולם שונות, כגון: 

  • התאמת הטיפול הנפשי למאפיינים התרבותיים והחברתיים של המטופל.ת, מתוך שאיפה להכיר, להבין ולכבד אותם, ועל בסיס חשיבה ביקורתית על הפסיכולוגיה המערבית, שהתיימרה להציע המשגות תיאורטיות אוניברסליות אחידות של התפתחות האדם, מבנה המשפחה ותהליכי הטיפול.
  • תמיכה אקטיבית בזכויות האדם של מטופלינו המשתייכים לקבוצות מודרות, מופלות ונרדפות, כחלק אינטגרלי מהאתיקה המקצועית שלנו, כאנשי בריאות הנפש, ומתוך תפיסה כי השמטת פנים אלו מן השיח הטיפולי גם היא מעשה בעל השלכות קליניות, אתיות וחברתיות.
  • קידום התפיסה לפיה כל טיפול הוא פוליטי וכי לא ניתן לקיים טיפול א-פוליטי או לכונן מוסד/ארגון/כנס בתחום שלנו שאינו פוליטי. על כן, חשוב לנתח ולשאוף להבין ולהכיר את האג׳נדות הפוליטיות של הארגונים והמוסדות המקצועיים שאנו משתייכים.ות אליהם. זאת מתוך הבנה כי הצגת מסגרת או תיאוריה כא-פוליטית עלולה  להתבסס על עיוורון הנובע מעמדה הגמונית או פריבילגית. 
  • קידום חשיבה תיאורטית וקלינית השואפת לתרום לבניית חברה שוויונית ואינקלוסיבית, שבה קיימים ופועלים מנגנוני מתן הכרה בצרכים ובסובייקטיביות של מגוון הא.נשים החיים בקרבה, ומתוך מודעות לשלל הגורמים ונסיבות החיים הייחודיים שלהם.ן, כגון רקע, לאום, דת, גזע, מוצא, כישורים מולדים, מצב סוציואקונומי, מגדר ואורח חיים. 
  • קידום והרחבת תוכניות ההכשרה המקצועית הטיפולית בישראל כך שיכללו קורסים והכשרות המתמקדות ומרחיבות את הידע והכלים אודות מודעות ורגישות תרבותית, חברתית ופוליטית.
  • קידום השפעה על ועדות קבלה לתוכניות לימוד במקצועות הטיפול בישראל כדי שישאפו וישתדלו באופן אקטיבי להגביר את המגוון התרבותי והמעמדי בקרב המרצים והסטודנטים.

 

מערכת כתב העת חוצות

ד"ר אסתר רפפורט היא פסיכולוגית קלינית ופעילה פוליטית וחברתית, מטפלת בעברית, אנגלית ורוסית בקליניקה בת"א. היא כותבת ומרצה בנושאי מגדר, טיפול בלהטב"ק, טיפול פסיכואנליטי התייחסותי ופסיכולוגיה ביקורתית. כעת מלמדת טיפול פסיכואנליטי התייחסותי מודע חברתית במסגרת החטיבה הקלינית של הסתדרות הפסיכולוגים ופסיכואנליזה ומגדר בבית הספר הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית בקייב, בעבר לימדה בביה"ס לפסיכותרפיה "יישומים קליניים". ספרה-"From Psychoanalytic Bisexuality to Bisexual Psychoanalysis: Desiring in the Real" (Routlege, 2019) זכה בפרס "הספר הביסקסואלי הטוב ביותר" ל-2019. אסתר הקימה יחד עם שותפותיה את הקבוצה האקטיביסטית "מצטרפות להתנגדות - נשות בריאות נפש ישראליות בסולידריות עם עמיתות פלסטיניות", הגתה את החזון של כתב העת התרבוטיפוליטי "חוצות", והובילה את הקמתו.

 

רתם זמיר הינה פסיכולוגית קלינית ופעילה חברתית, המטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים ומדריכה אנשי מקצוע מתחום הטיפול והחינוך, בקליניקות בכרכור ובתל-אביב. במהלך השנים טיפלה ושימשה בעמדות ניהול במגזר השלישי ובמגזר הציבורי תוך התמקדות בעבודה טיפולית ומערכתית עם אוכלוסיות בסיכון ואוכלוסיות מוחלשות. כיום חוקרת הקשרים אתיים ופסיכולוגיים של הגירת עבודה במסגרת לימודים לדוקטורט במסלול פסיכואנליזה בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן.

 

ד"ר מונא כרכבי- סלאמה היא פסיכולוגית קלינית ובעלת דוקטורט בתחום הפסיכולוגיה הבין תרבותית מאוניברסיטת חיפה. מונא חיה ועובדת בחיפה, מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים בקליניקה פרטית. במהלך השנים עבדה במסגרות ציבוריות שונות בהן הייתה מושקעת בקידום חשיבה רגישה חברתית בעשייה הטיפולית, בדגש על דיאדות טיפוליות דו- לאומיות, וכן עברה השתלמות בנושא פסיכיאטריה רגישת תרבות באוניברסיטת מקגיל במונטריאול-קנדה. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בחקר השפעת חווית האפליה החברתית על התנהגות הישגית בקרב קבוצות מיעוט. במקביל לעבודת הדוקטורט מונא לקחה חלק בפרוייקט לקידום מסגרות החינוך הדו-לשוניות בישראל והובילה מחקר שבו נבדק הקשר בין מסגרות חינוך דו-לשוניות לבין תפיסת הזהות החברתית בקרב תלמידים יהודים וערבים; תוצאות המחקר הוצגו בכנסים בארץ ובחו"ל. 

 

טובה בוקסבאום, פסיכולוגית קלינית בכירה, פסיכואקטיביסטית, מתגוררת ומטפלת בקליניקה בכפר ורדים. חברה ב"פסיכואקטיב" – אנשי ברה"נ למען זכויות אדם מאז הקמת הקבוצה ב 2006. במסגרת זו הייתה שותפה לפרויקטים בישראל ובפלסטין, יזמה השתתפה והרצתה בכנסים בארץ ובחו"ל להעלאת המודעות למחירים הנפשיים של שני העמים בסכסוך המתמשך. חברה בצוות המנחים של ביה"ס לשלום בנוה שלום "וואחאת אל סאלם". חברה בפורום המשפחות השכולות ישראליות פלסטיניות ובמסגרת זו מעבירה מפגשים לנוער ולמבוגרים, בישראל ובפלסטין להכרה של כל צד את הנראטיב של הצד השני. מרצה ומעבירה סדנאות בנושא טיפול מודע פוליטית/ חברתית /תרבותית; מחברת המאמר "מטפלת יהודייה מטופלות ערביות: בית קרקע נשים"

 

אורטל לוי היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת במבוגרים, הורים וזוגות בקליניקה בראש העין. פעילה חברתית מנחת סדנאות ומרצה בתחומי התפתחות נפשית בראי המוגבלות ומיניות בחדר הטיפולים, בתוכניות הכשרה לטיפול מיני בבה"ס לעו"ס, באוניברסיטת בר-אילן ובתל השומר ובתכנית ההכשרה להדרכת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מטעם א.ד.נ.מ ואוניברסיטת חיפה. ניהלה את "רעות דלת פתוחה" – מרכז ייעוץ וטיפול שסייע לצעירים וצעירות עם מוגבלות לממש את זכותם לזוגיות ומיניות. 

דבר המערכת

דבר המערכת / גליון 1, יוני 2021

לפניכן-ם הגיליון הראשון של כתב העת המקוון החדש "חוצות" – כתב עת תרבוטיפוליטי. בחרנו בשם "חוצות" כי שאיפתנו היא לחצות גבולות של דיסציפלינות אקדמיות ולהפגיש פרספקטיבות פסיכולוגיות, פסיכואנליטיות וקליניות עם פרספקטיבות פוליטיות, ביקורתיות ואקטיביסטיות. 

ייסדנו את כתב העת מתוך כוונה לבנות מרחב שיאפשר חשיבה משותפת על ואת הקליניקה, את הפוליטי, ואת יחסי הכוח בתוכם אנו מטפלות ומתקיימות, את הכוחות המפעילים אותנו ואת הכוח שאנו עצמנו מפעילות בבלי דעת. אנחנו מבקשות לתת כאן במה לקולות שונים, לסיפורים שטרם סופרו, לאוכלוסיות המצויות הרחק מן המיינסטרים ולאתגר בכך את עצמנו כבנות אדם וכמטפלות, את קהל הקוראות, ואת החברה בה אנו חיות. אנחנו רואות את החשיבה הטיפולית ככזו שחוצה גבולות – בין העצמי לאחר, בין האנחנו לאחרים-ות, בין החדר אל החוץ, בין התרבותי לפוליטי, בין המשבר לשגרה. בתוך כך, זהו כתב עת שיעסוק בשאלה: כיצד ניתן לטפל  כאשר האדמה מתחת לרגלינו בוערת? איך המקצעות הטיפוליים משתלבים במרקם הפוליטי-חברתי הנפיץ והאלים המאפיין את המדינה ואת האזור?

הרעיון לכתב העת נבט עוד בטרם שנת הפנדמיה וגליון ראשון זה התגבש לפני אירועי מאי 2021, אירועים שטרם זכו לעיבוד מנטלי ושאנו רחוקות מלדעת איך להמשיגם ובאילו שמות לקרוא להם: מלחמה? מבצע? מתקפה? הפגנות? מהומות? אינתיפאדה? כל שם טעון רגשית, כל שם כולל ומדיר, כל שם מקרב ומרחיק את החוויה.  השנה האחרונה המחישה ביתר שאת כי מה שידוע יכול באחת להפוך ללא ידוע ואף מאיים. נוכחנו בצורך החיוני לייצר ולאפשר מרחבי חשיבה הלוקחים בחשבון הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים ולטפח חשיבה ביקורתית, בתוך מציאות שמזמנת לנו אי-ידיעה, הצפה רגשית, אימה ומתקפות מטלטלות על החיבורים האישיים והחברתיים.

תרבוטיפוליטי אינה מילה רגילה שקיימת זה מכבר בשפה העברית, אלא סינתזה של כמה מילים – תרבותי, טיפולי, פוליטי. מה בין הטיפולי לבין התרבותי והפוליטי? בניגוד לאופן שבו היה נהוג להציג זאת במסגרת התיאוריות הפסיכולוגיות הקלאסיות, תינוקות אינם נולדים לחיקה של משפחה גרעינית אוניברסלית בעלת מבנה אחיד הממוקמת בתוך ואקום, אלא לתוך הקשרים סוציו-אקונומיים, תרבותיים ופוליטיים. הקשרים אלה משפיעים, מהיום הראשון, על כל היבט של חוויית הגדילה, על התפתחות העצמי וחיי הרגש של התינוקת, על הזהות והערך העצמי של הילד, על תפיסת הזולת ועל הציפיות מהאינטראקציה החברתית. תינוק או תינוקת נולדים לתוך קשר עם ההורים הנושאים בקרבם טראומות לאומיות, והמשדרים, בהתאם להשתיכויותיהם הקבוצתיות ומיקומם החברתי, תקווה או ייאוש, ביטחון או פחד קיומי, עליונות או נחיתות. את כל אלו מביאים הן המטופלות-ים והן המטפלות-ים לתוך חדר הטיפול.

במפגש הטיפולי עצמו, יחסי הכוחות המגדריים, הלאומיים והאתניים, והפערים בין המטפלת למטופלת מבחינת המעמד הכלכלי ומידת השייכות למיינסטרים, יקבעו מה יוכל להיאמר במילים ומה יושתק, יודר מהחדר, או ייאמר בעקיפין, בדרכים לא מילוליות. אך עוד קודם לכן – מי בכלל זוכה לפלס את דרכו לאותו חדר הטיפולים, היכן ממוקם החדר, מה משדר העיצוב שלו? מיהם המטפלים והמטפלות, מהם המאפיינים האתניים והמעמדיים שלהם-ן, איך הצליחו לשרוד כלכלית במשך ההכשרה האינסופית? איך נאלצו להלבין את עצמן אם אינן לבנות, איך למדו לא לחשוב ביקורתית או לא לחשוב כלל, במקצוע בו אין ברירה אלא לשנן תיאוריות התפתחות שנכתבו על ידי גברים לבנים לפני חמישים שנה לכל הפחות, כדי לעבור את הבחינות ולהתקבל פנימה  – כל אלה אינן אלא שאלות פוליטיות.

אלה הם מבין הנושאים בהם יעסוק כתב העת, ולצד הביקורת על הקיים נציג אלטרנטיבות. נעסוק בתיאוריה קלינית מודעת הקשר חברתי, תרבותי ופוליטי, בפסיכולוגיית השחרור ובאקטיביזם שנעזר בכלים מקצועיים במאבקים פוליטיים, בתוך התחום הטיפולי ומחוצה לו. נפרסם טקסטים של כותבות וכותבים – אנשי טיפול, חוקרות ואקטיביסיטיות – שמציעים שילובים בין כלים מקצועיים לכלים ביקורתיים לשם שינוי הפרקסיס של השדה הטיפולי בישראל ובמטרה לקיים שיח פוליטי בינתחומי ער.  

צוות המערכת של כתב העת התרבוטיפוליטי מורכב כעת מנשות טיפול, אך אנו מכוונות גם לעבר צמתים בין דיסציפלינות, ואנו מקוות למשוך אלינו עוד קהלים של כותבות וכותבים, קוראות וקוראים מהאקדמיה ומהעולם האקטיביסטי. נפרסם טקסטים במגוון פורמטים: מאמרים אקדמיים לצד טקסטים אקטיביסטיים קצרים וטורי דעה, כמו גם סקירות של כנסים, ימי עיון, ספרים וסרטים רלוונטיים.

כפי שאולי שמתן-ם לב, טקסט זה נכתב בעברית אינקלוסיבית מגדרית, כאשר הכלים בהם אנו משתמשות במטרה לקדם את האינקלוסיביות ואת המודעות המגדרית אינם אחידים או סטנדרטיים – השתמשנו במקף המחבר בין לשון אישה ללשון גבר, לצד הגיוון בין כתיבה בלשון גבר לבין לשון אישה. בתוך צוות המערכת, אנו מקיימות שיח על פתרונות אפשריים לבעיית מגדור היתר של השפה העברית ("עברית היא סקסמניאקית“, כתבה יונה וולך), ועל היתרונות והחסרונות של הפתרונות השונים. בעתיד נרצה לדון על כך גם על גבי דפיו הווירטואליים של כתב העת ונזמין כתיבה בנושא. ובינתיים, אנו מזמינות את הכותבות והכותבים לבחור בפתרונות שנוחים להן-ם.

בגיליון הראשון, החגיגי, אנו מתרגשות להציג לקוראות את המאמר של ד"ר יוחאי נדן ופרופ' דורית רואר-סטריאר, "טיפול מודע-הקשר: המשגה תיאורטית והשתמעויות קליניות". הכותבים מדגימים את עקרונותיה של הגישה הטיפולית אשר פיתחו, "טיפול מודע-הקשר", באמצעות שני הקשרים שעלו מתוך מחקרם ארוך הטווח, ואשר אותם זיהו כמהותיים להבנת התחום של סיכון ומוגנות לילדים במציאות הישראלית: ההקשר של גזענות והדרה, וההקשר של קונפליקט פוליטי ואלימות.

המאמר של רתם זמיר, פסיכולוגית קלינית, דוקטורנטית במסלול פסיכואנליזה בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן וחברת מערכת "חוצות", עוסק במפגש עם פני האחר בתקופת הקורונה. הכותבת בוחנת את ההשפעות הנפשיות של הגבלת האפשרות לפגוש את פני האחר, המתחבא מאחורי המסכה או המסך. שאלות שמהדהדות בעת הנוכחית ביתר שאת. בהישען על המשגות תיאורטיות שונות – של פרויד, ויניקוט, קריסטבה, בודריאר ולוינס – טוענת זמיר כי מדובר ב"עיוורון סלקטיבי של הסובייקט לחלקים בסובייקטיביות של האחר ומתוך כך לחלקים בסובייקטיביות שלו עצמו“.

ד"ר משה לנזמן, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, מציג את סיפור חייו ואת תרומותיו הרבות של הפסיכולוג החברתי הספרדי פורץ הדרך, איגנסיו מרטין-ברו, שלימד ופעל באל-סלבדור עד להירצחו ב-1989. מרטין- ברו ייסד אסכולה פסיכולוגית אותה כינה "פסיכולוגיית השחרור", הקוראת לפסיכולוגים לבסס תיאוריה ופרקטיקה אשר שמות במרכז את החוויות והצרכים של בני המעמדות הנמוכים בחברה בה הם חיים ופועלים. לנזמן מדגים את יישומי אסכולה זו בחברה הפלסטינית ומצביע על תרומתה לחדר הטיפול.

נאומה של העובדת הסוציאלית, הפסיכותרפיסטית והאקטיביסטית, מנאל אבו חק, אותו נשאה באירוע ההשקה של הרשת הפלסטינית העולמית לבריאות הנפש, נוגע בצורך העז לאחות את הפיצולים התוך-נפשיים והחברתיים עמם מתמודדים סובייקטים פלסטיניים. על נאומה של אבו חק מגיבות הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מונא כרכבי והפסיכיאטרית ד"ר רוחמה מרטון, מייסדת הארגון “רופאים לזכויות אדם”. כרכבי מתבוננת במבט רפלקסיבי על האתגרים של איחוי הפיצולים בחברה הפלסטינית, תוך שימוש במושגים משדה הפסיכולוגיה החברתית. מרטון מתייחסת, מתוך ניסיונה האקטיביסטי העשיר, לנושא המורכב של התמקמותן של פעילות יהודיות שפועלות בסולידריות עם מאבקים פלסטיניים.

מאמרה של מיכל פרוכטמן, פסיכולוגית חינוכית ואקטיביסטית, מתאר פרויקט של כתיבת תסקירים פסיכוסוציאליים לילדים פלסטינים העצורים בבית כלא צבאי ישראלי. פרוכטמן כותבת על פרקטיקת המעצרים ועל החוויה של הילדים והוריהם במהלך המעצר. כתיבת התסקירים הייתה חלק מפרויקט רחב שעסק במעצרי קטינים פלסטינים, פרי שיתוף פעולה בין הארגונים "פסיכואקטיב" ו"עו"סים שלום". תוך כדי תיאור הפרויקט היא משתפת בדילמות האתיות והרגשיות שליוו את הקבוצה ואותה באופן אישי כפסיכולוגית, ישראלית, יהודייה ואקטיביסטית. 

טובה בוקסבאום, פסיכולוגית קלינית, פסיכואקטיביסטית וחברת מערכת "חוצות", סוקרת את יום העיון "כשהפסיכואנליזה פוגשת את הפוליטי - אז והיום". הכנס ציין עשור לפעילותה של קבוצת “קיר נופל” בהובלתה של פרופ’ יולנדה גמפל. בוקסבאום רואה בקיום הכנס אמירה חשובה ואף אמיצה בישראל 2021, הן פנימה לקהילה המקצועית והן החוצה לחברה הישראלית. בהמשך לסקירה היא מוסיפה את נקודת מבטה הפסיכואקטיביסטית, וכן מרחיבה את השיח התיאורטי והקליני שהוצג ביום העיון דרך התייחסות לספרות עכשווית העוסקת בממשק שבין הפסיכולוגי לפוליטי. 

המאמר החותם את כתב העת הוא "תמיכה טובה דיה: על תרומתם של ארגוני עובדים לסביבה הטיפולית", של ד"ר ירדן מנדלסון, עד לאחרונה יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר ומובילת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית. מנדלסון משתפת בדרך שעברה בנסיונה לשנות דעות קדומות בקרב הפסיכולוגיות-ים בכל הנוגע לקידום זכויותיהם כעובדים בתחום בריאות הנפש. לטענתה של מנדלסון, דאגה של המטפלות-ים לזכויותיהם שלהם עצמם נחוצה על מנת לבסס סביבה טיפולית טובה דיה למטופלות-ים.

כאמור, מאז שהגיליון הראשון של כתב העת היה מוכן לפרסום התרחשו אירועים רבים וקשים שנבקש לתת עליהם את הדעת. החלטנו להוציא לאור את הגיליון כפי שהוא מתוך מחשבה שהוא משקף את רוח הדברים של המרחב שאנו מבקשות ליצור כעת ובכל עת. אנו מצרפות לכך קריאה והזמנה לכתיבה וחשיבה  את אשר אירע מסביבנו ובתוכנו במסגרת הגיליונות הבאים, מתוך הכרה בכך שתהליכי העיבוד ומתן המשמעויות ידרשו זמן ומקום לחשיבה משותפת. 

לסיום, אנו רוצות להודות לכל אלו שתרמו, במישרין ובעקיפין, להגשמת החזון של כתב העת. מפאת קוצר היריעה, נציין כאן כמה משותפינו המרכזיים שסייעו בהנחת אבני היסוד של כתב העת. תודה לאתר "פסיכולוגיה עברית" שסיפק בית וירטואלי, ל"אקדמיה לשוויון" על ליווי ומתן רוח גבית ול״בית הספר  לשלום - נוה שלום/ וואחת אל סאלאם" ו"פסיכואקטיב" שהעניקו תמיכה ותרומה כספית.

כמו כן, נבקש להודות לכותבים ולכותבות שבחרו להציג את רעיונותיהם במרחב ביתנו המתהווה, ולא.נשי המקצוע שסייעו בהגשת הטקסטים לקוראינו. נודה לד״ר סני גורדון, ד"ר מיה מוכמל, ד"ר נוגה אריאל גלור וד"ר קים יובל על תרומתן-ם לעריכת התכנים, ולנעם בוקסבאום, יעל טל ברזילאי, אירה קונטורובסקי ואלעד זמיר על עריכה לשונית בהתנדבות של המאמרים בגיליון.

אנו מזמינות אתכן-ם לצלול הישר לתוך הטקסטים. הגיוון רב, כך שאנו מקוות שכל קוראת וקורא ימצאו בגיליון תכנים אליהם יוכלו להתחבר. נמתין בקוצר רוח לתגובות, ונשמח לקבל הצעות למאמרים – טקסטים תיאורטיים, דיווחים על פסיכו-אקטיביזם בשטח, וסקירות של אירועים מקצועיים ואירועי תרבות רלוונטיים. מוזמנות-ים להיות איתנו בקשר בכל נושא, דרך מייל המערכת 

tarbutipuliti@gmail.com

מערכת "חוצות"  

ד"ר אסתר רפפורט   רתם זמיר    טובה בוקסבאום    אורטל לוי

 

דבר המערכת / גליון שני, נובמבר 2021

אנו שמחות להביא בפניכן.ם את הגיליון השני של כתב העת "חוצות".

כנס ההשקה של כתב העת נערך ב-21.6.21, בעוד קולות ורעשי אירועי מאי בישראל ובפלסטין וההתקפה האחרונה של ישראל על עזה עדיין מהדהדים מכל עבר. חלק מהמאמרים בגיליון מבוססים על הרצאות שניתנו בכנס ומנכיחים את אותה תקופה מטלטלת, מזכירים לנו את מה שאנו אולי ממהרים.ות לשכוח במציאות החיים במרחב גיאוגרפי שבו אירועי חירום ואירועי אלימות רודפים זה את – כמו מנסים להרחיק מתוך שהנפש מבקשת מעט מנוחה.

לפניכן קולות ועדויות מאותם ימים מרחובות חיפה ויפו, מהמרחב הציבורי ומתוך הקליניקה:

מונא כרכבי-סלאמה, במאמרה- "הקיר שהופל: תיאור מקרה - מטפלת פלסטינית מטופלת פלסטינית / חיפה, מאי 21" נותנת לקולות ההפגנות הסוערות מתחת לחלון הקליניקה לחדור את הקירות. כרכבי- סאלמה מתארת טיפול במטופלת פלסטינית תושבת מדינת ישראל בחיפה, באותם ימי מאי, וכיצד קולות ההפגנות שזעזעו את קירות הקליניקה חוללו טלטלה גם בנפשה של המטופלת ובמטריקס הזהויות שלה. תוך שהיא נשענת על תאוריה בדבר חשיבות כינון הזהות לבריאות הנפשית, היא משתפת במסע שעברה בדרך לגיבוש זהותה כפלסטינית ישראלית, ובוחנת את יחסי ההעברה וההעברה נגדית ואת יחסי הכוח בינה לבין המטופלת.

ובעת שרחובות הערים המעורבות בישראל סערו, הגבול עם עזה בער אף הוא. חנאן אבו-באשיר במאמרה- "The changing meanings of the Israeli occupation to different generations of Palestinians", מביאה בפנינו עדות מעזה, היכן שלנפש אין את הפריבילגיה אף לא למנוחה קצרה. במאמרה היא מנתחת את הטרנספורמציה של חווית הכיבוש לאורך הדורות ואת המחירים הנפשיים הכבדים שבני עמה משלמים.

פנון ממשיך להעניק לנו דרכים לחשוב את המציאות האלימה והמסוכסכת באזורנו. וכך, אסתר רפפורט, במאמרה- "פרנץ פנון בישראל-פלסטין 2021", לוקחת אותנו דרך מחוזות התיאוריה הנוקבת של פנון והמשגותיו אודות קולוניאליזם והתנגדות, אל המציאות המורכבת בישראל-פלסטין בתוך חדר הטיפול ומחוצה לו בשאלות על שימוש באובייקט, עליונות לבנה וטיפול "פנוני".

במאמרים הנוספים בגיליון, הכותבות חוקרות את המפגש בין ישראלים לפלסטינים לצל יחסי הכובש נכבש המתמשכים מזה עשרות שנים:

ג'סיקה בנג'מין במאמרה- "Is acknowledgment (recognition) a useful perspective for psychosocial activists?" , עושה רפלקסיה על המציאות הפוליטית ועל המאבקים הפוליטיים באזורנו, בעזרת המושגים התיאורטיים הידועים שלה, כולל השלמתיות (complimentarity), עושה או מי שעושים לו (doer or done to), השלישי ושלישיות thirdness)) והכרה הדדית. לטענתה, ישנן שתי סיבות עיקריות שבגללן חשוב שיהודים ישראלים יצאו מהעמדה הקורבנית ויצטרפו למאבק הפרו פלסטיני: אחת, שעבור האנשים המשתייכים לקבוצה הכובשת, נקיטת עמדה פוליטית ברורה מאפשרת יציאה מהדיסוציאציה והתמודדות מיטיבה עם טראומה מוסרית. הסיבה השנייה היא החשיבות של "התמסרות להכרחי", בה היא רואה מקבילה פחות רודפנית של עיקרון המציאות של פרויד.

שאר המאמרים עוסקים כל אחד מזווית ומפרספקטיבה מעט שונה, במושג הסולידריות - מה נדרש ממי שרוצה לחרוג מעמדת הפריבילגיות ולהתייצב לצד המדוכא.ת.

אירה קונטורובסקי, במאמרה- "עדות מיפו (מאי 2021): מחשבות על סולידריות, אחריות והתנגדות", משתפת בתחושות ומחשבות על רקע ההתרחשויות בתוך יאפא-יפו במהלך מאי האחרון. בין האלימות ברחוב לתחושות הסוערות בנפש פנימה, אירה משרטטת תיאור של שיתופי פעולה שנרקמו בין פעילות, של ניסיון ליצור מרחב מכיל, חי, משתף לחוויה הרגשית הקשה מנשוא.

מנאל אבו חאק במאמרה- "סולידריות التضامن "Solidarity, בוחנת את מושג הסולידריות ומפנה מבט רחב מקבוצות חוץ כלפי החברה הפלסטינית, ובה בעת ממוקד וחד, אל תוך החברה הפלסטינית בין הפריבילגים למדוכאים שבה. היא מצביעה על האופן שבו טראומת הנכבה והכיבוש הישראלי המתמשך משליכים על נפש הסובייקט הפלסטיני ועל מאבקים ופערים פנימיים ועל המכשולים בדרך לצדק ושיוויון. אבו חאק מסמנת נתיב של שחרור עבור החברה הפלסטינית, נתיב העובר דרך מה שהיא מכנה "סולידריות בונה".

ד"ר רוחמה מרטון במאמרה- "מהי סולידריות? חוצות את הא-סימטריה אל עבר מאבק משותף", מבהירה את ההבחנה שבין  אמפתיה לסולידריות, כאשר להבנתה סולידריות הנה הנכונות של הפרט לקחת  סיכונים במאבק שהוא מאמין בו שאינו בהכרח המאבק שלו או של הקולקטיב שלו. היא מדגימה את השימוש בידע על סולידריות להפלת המחיצה בינה לבין מטופל פלשתיני, קורבן עינויים, וטוענת כי יעודה הפוליטי של הסולידריות במצבי א-סימטריה הינו מאבק משותף השולל הפרדה.

ולבסוף, נגה אריאל-גלור, במאמרה- "להיות בת ברית: זוית פסיכואנליטית", מזמינה אותנו לבחון כיצד והאם ניתן לרקום ברית ברת קיימא בין מי ששייכות לקבוצה החזקה, המדכאת, למי ששייכות לקבוצה המוחלשת, המדוכאת. היא בוחנת את המכשולים בדרך להתייצבות כנה זו לצד זו כגון- "אשמה לבנה", נידוי חברתי, ויתור על עמדה פריבילגית, ומציבה מסגרת לחשיבה על התייצבות בתוך קהילה משותפת ומאבק משותף.

אנו מבקשות להודות לכל מי שלקחו חלק ביצירת הגליון הנוכחי מעבר לכותבות והעורכות, וסייעו בהתנדבות להבאתו לפרסום ולגיוס משאבים- נעמי ליפין, אילנה סיון, יעל טל-ברזילי, איציק שניבוים וד"ר רוחמה מרטון ולבית הספר לשלום- וואחת אל סאלאם ו"פסיכואקטיב" על התמיכה.  

ד"ר אסתר רפפורט   רתם זמיר    טובה בוקסבאום    אורטל לוי   ד"ר מונא כרכבי-סלאמה

הזמנה לכנס השקת הגיליון הראשון של כתב העת

הזמנה לכנס השקה

הזמנה לכנס השקה

הזמנה לכנס השקה

הזמנה לכנס השקה

הרשמה למנוי לכתב העת

 

גליונות

צרו קשר

מוזמנים לכתוב לנו כאן או לדוא"ל: tarbutipuliti@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.