אלימות איננה בדיחה

פרופ. עמיה ליבליך | 28/1/2010 | הרשמו כמנויים

בין הנעליים המושלכות על נשיאת בית המשפט אתמול ורצח של צעיר שניסה להפריד מתקוטטים באולם שמחות הבוקר - נדמה כי האלימות מכלה כל חלקה טובה במדינה, וזה באמת לא בדיחה. ובכל זאת אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שיעלה חיוך או צחוק על שפתינו, וזה כידוע בריא.

אתמול הזמנתי מונית לנסיעה מכפר סבא לביתי. כאשר נשאלתי בחברה לאן אבקש להגיע, אמרתי "ליפו". בכניסה למונית, התיישבתי ליד הנהג ומסרתי לו את הכתובת המדוייקת. מיד התרגז ואמר כי כתובתי איננה יפו אלא בת ים, ומגיע לו תשלום יותר גבוה. הוא המשיך לרטון ולכעוס על התנועה הכבדה בכביש, ובינתיים הפטיר "וחוץ מזה בגלל הנסיעה הארוכה אני אאחר לשעור שלי". התבוננתי בו בתדהמה, הוא ממש לא נראה כאדם ההולך לשעורים. ניסיתי להרגיע אותו באמצעות שיחה:

מה אתה לומד? והוא ענה לי בלא כל היסוס: אני בקורס גמילה מאלימות.

התחלתי לשקשק כמובן, וראיתי בעין קצת אחרת את התרגזותו ואת המהירות המופרזת בה נהג מנתיב לנתיב. שוב נקטתי בשיטת השיחה הרגועה.

מטעם מי אתה לומד בקורס כזה?

מטעם בית המשפט, והקורס ניתן במשרד הרווחה, הוסיף. אני חייב להיות שם כל שבוע ביום זה ב-7, ואני כבר עושה זאת שנה שנייה.

על מה אתה חוייבת בקורס כזה, אני ממשיכה בשאלות התם שלי.

נו, על מה שכל הגברים נסחפים לעשות - הרבצתי לאשתי. כל גבר מכה את אשתו, ואם הוא לא אומר לך את זה, סימן שהוא משקר.

אני כמובן רועדת מפחד, אבל אומרת - מדוע אתה אומר כל הגברים? הייתי נשואה שנים רבות לגבר שמעולם לא היכה אותי.

בה, אמר בזלזול, אולי הוא משקר.

ניסינו לצחוק. ואני המשכתי בשאלות, מקווה שינהג לאט יותר - ומה מלמדים אותך בקורס?

מלמדים לדבר במקום להרים יד תכף ומיד. .

ואתה מצליח ללמוד, אני מקשה.

דבר ראשון צריך לרצות להשתנות, את לא יודעת?

טוב, כנראה שלא ידעתי. וכל אחד יכול להיות נהג ציבורי???

אם מישהו מוצא נמשל פסיכולוגי למשל, יבוסם לו. ואם קצת צחקתם, דייני.