חלב שחור של שחר
עלון פסיכולוגיה עברית | 12/4/2013 | הרשמו כמנויים
רבות מדובר בשבוע הזה, שבין יום השואה ליום הזיכרון, על האופן בו אנחנו זוכרים ועל הדרכים השונות לעיצוב ושימור זיכרונם של מי ושל מה שאבד. את השכחה, שבאופן טבעי פושה גם היא בכל, רבים מעדיפים לשכוח. ד"ר עופר גרוזברד מציע ניתוח לתופעת הכחשת השואה בעולם המוסלמי (שמתם לב פעם לשורשים הדומים של המילים 'הכחשה' ו'שכחה'?). בספר 'צלם אנוש' שלום וייס, ניצול שואה, וצאצאיו, שרבים מהם אנשי טיפול, מבקשים להיזכר בסיפור ההתמודדות עם התופת ההיא, ועם החיים היום, 'לצדו של ניצול', כבני דור שני ושלישי לשואה. רות נצר בוחרת גם היא להקדיש את במת הבלוג שלה ליום שואה, כשהיא מנתחת את 'פוגת המוות' המצמררת של המשורר היהודי פאול צלאן, המלווה דמויות הכורות את בורות קבורתן. ולמרות כל זאת ואף על פי, בעיצומו של כל היגון הזה, פרופ' עמיה ליבליך חולקת איתנו רגעים של אושר. כן, כן, של אושר! איך זה שכוכב אחד מעז.
ומה עוד?
הפסיכולוג יאיר צבעוני תוהה כיצד אפשר להפיק מעבודה קבוצתית במחלקה פסיכיאטרית ומתאר עבודה עם קבוצות פציינטים פסיכוטים באוריינטציה לאקאניאנית. פרופ' דניאלה קרמר-מור, עוסקת במתח שבין הצורך 'לראות' לבין העיוורון ההגנתי שעולה במסגרת הטיפול, בטיפול ולא שוכחת להזכיר גם את הסכנה שבעיוורונו של המטפל עצמו. ד"ר אסף רולף בן-שחר, ראש התוכנית לפסיכותרפיה גופנית בת-זמננו במרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש, פותח לנו צוהר לעולמה של הפסיכותרפיה הגופנית ההתייחסותית, בספרו החדש והמסקרן 'אנטומיה של טיפול'. ונסיים בהמלצה תרבותית - הסרט הדני 'ניצוד' (2012) עוסק בסייע בגן ילדים הממוקם בעיירת ציידים קטנה, הנאלץ להתמודד עם האשמת שווא לפיה התעלל מינית בביתם של חבריו הטובים. רות נצר ראתה ומהרהרת על ציידים וניצודים.
"..חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך לילה
שותים צהרים ובוקר שותים עם ערב
שותים ושותים
איש גר בבית זהב שערך מרגריטה
אפר שערך שולמית והוא מנגן בנחשים
הוא קורא המתיקו יותר לנגן את המוות המוות אמן מגרמניה
הוא קורא האפילו יותר לפרוט על כינור ואחר תעלו כעשן באויר
ובור קבר לכם בענן שם שוכבים לא צפוף.."
(מתוך 'פוגת המוות', פאול צלאן)
